שמעון בר יוחאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שמעון בר יוחאי
דור	דור רביעי לתנאים
בית מדרש	בית הלל, בֵּית רבי עקיבא
רבותיו	רבי עקיבא
תלמידיו	בנו - רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי שמעון בן יהודה, רבי יהודה הנשיא

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) - תנא בן הדור הרביעי, בסביבות שנת ג'תת"ק (140). למד תורה מפי רבי עקיבא, בישיבתו שבבני ברק במשך שלוש עשרה שנה יחד עם רבי חנניה בן חכינאי‏‏^[1]. למד תורה הרבה מפיו אף בהיות רבי עקיבא בבית הסוהר, והיה מגדולי תלמידיו. רבי יהודה הנשיא היה מתלמידיו החשובים של רבי שמעון, ואף רבי פינחס בן יאיר היה תלמידו וחותנו. נרדף על ידי השלטון הרומאי בשל התנגדותו החריפה אליו, ובשל כך נאלץ להסתתר 13 שנה במערה, שם למד עם בנו, רבי אלעזר.

[עריכה] חייו ותורתו

המערה בפקיעין בה התחבא, על פי המסורת, רבי שמעון בר יוחאי במשך 13 שנה, יחד עם בנו, רבי אלעזר

רשב"י נמנה עם החוגים שהתנגדו לשלטון הרומאים בארץ ישראל לאחר מרד בר כוכבא. בשל גזירות אדריאנוס ומות הקדושים של רבי עקיבא הגיע אל שנאה עזה אל הגויים בכלל והרומאים בפרט. הטיף נגד השלמה עם השלטון הזר. בשעה שדנו בהם ובמעשיהם אמר: "כל מה שתיקנו (הרומאים) - לא תיקנו אלא לצורך עצמם, תיקנו שווקים - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס" (שבת לג ע"ב).

רשב"י התפלל וייחל לנפילת רומא בידי ממלכת הפרתים (באזור פרס), שהיו האויב העיקרי של רומא וכך אמר: "אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל - צפה לרגליו של משיח"^[2]
עקב הלשנה נידון למיתה, וירד למחתרת והוא קובל על הדילטוריא (=מלשינות): ש"אין העולם יכול לעמוד בה". לפי המסורת התחבא עם אלעזר בנו 13 שנים במערה בפקיעין^[3]. לאחר שיצא ממחבואו, לא צורף לסנהדרין שבאושא, ככל הנראה בשל הסיכון הפוליטי. בתלמוד מסופר כי הלך במשלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על השבת והמילה, לאחר שהוציא דיבוק מבת הקיסר^[4]. הקיסר שמדובר בו כנראה מרקוס אורליוס שהיה נאור והגון.

בניגוד לסברתו של רבי ישמעאל, הוא פעל להנהגת לימוד תורה אינטנסיבי בקרב יראי שמים, והורה להם על זניחת עיסוק הפרנסה. דוגמה לוויכוח בין רבי ישמעאל כהן גדול לבין רשב"י בנושא תורה ועבודה אפשר למצוא במסכת ברכות:

"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. יכול דברים ככתבן? ת"ל ואספת דגנך. הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנא' (ישעיהו סא) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנא' (דברים יא) ואספת דגנך" (ברכות לה ע"ב).

לעומת זאת, להמון העם הורה לחבב את המלאכה ואפילו אם היא בזויה כגון נשיאת צנון וכדומה: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה"^[5]. בלימוד התורה גרס פשטות, בהירות, היגיון וחיפוש אחר טעמיהן המעשיים של המצוות והתקנות הישנות.

חתנו של רשב"י היה רבי פנחס בן יאיר, אף הוא מחוג הקנאים. דווקא בנו, רבי אלעזר בן רבי שמעון, נמנה על חוג המתונים ואף נאמר כי היה מוסר יהודים לשלטונות הרומיים ועליו אמר ר' יהושע בן קרחה "חומץ בן יין, שמוסר עמו של אלוהינו להריגה" (בבא מציעא פג,ב).

הילולת ר' שמעון בר יוחאי - לקראת החאלקה

העם ראה בו "מלומד בניסים" שתפילתו נשמעת. סיפרו עליו, כי היה עולה לרקיע ולומד שם רזי אלוהים ובמיוחד את גאולת ישראל העתידה. יוחסו לו החיבורים האפוקליפטים "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י", חזונות גאולה שמתייחסים לתקופה הערבית הקדומה ולתקופת מסעי הצלב השלישי (1191) ונפילת עכו בשנת 1291. ספר הזוהר הספר העיקרי של הקבלה, שנתפרסם בשלהי המאה ה-13, בשעה שגדלה הציפייה לגאולה קרובה, יוחס אף הוא לרשב"י במסורת היהודית. כן יוחס לו קובץ המדרשים "מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי". על רבי שמעון בר יוחאי נתחבר הפיוט "בר יוחאי נמשחת, אשריך" על ידי שמעון לביא, כנראה ממגורשי ספרד אשר התיישב בטריפולי בלוב. פיוט זה מושר בקרב העולים לציונו במשך כל ימות השנה ובפרט בל"ג בעומר, והוא מקובל הן אצל החסידים, הן אצל הליטאים והן אצל הספרדים. יש מעדות המזרח הנוהגים לזמרו בכל ליל שבת. כמו כן, רבי יוסף חיים בעל ה"בן איש חי" חיבר את הפיוט "ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי", והוא נהוג בעיקר אצל החסידים.

[עריכה] קבר רשב"י

ערך מורחב – קבר רבי שמעון בר יוחאי

חלקת הקבר של רשב"י בל"ג בעומר

הכניסה לאתר הקבר במירון

הכניסה למתחם הקבר במירון

קברו המסורתי של רשב"י נמצא ב צפונית ממושב מירון, בקרבת צפת. הוא משך אליו את מקובלים במאה ה-16 וגרם לכך שמירון תעשה למרכזם. מאז נהוגה חגיגה גדולה "הילולא דרבי שמעון בר יוחאי" על קברו בל"ג בעומר, יום פטירתו המסורתי. מאות אלפים פוקדים את קבר הציון ביום "יוחאי". מקובל להביא ילדים בני שלוש למירון ולספר אותם שם את התספורת הראשונה בחייהם בטקס המכונה חאלקה. הקבר מצוי דרומית מבית הכנסת העתיק במירון.