רבשקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוחמים יהודים מקשיבים לנאום רבשקה. פרט מתצוגה במוזיאון מגדל דוד

רַבשָׁקֵה או רַב-שָׁקֵה הוא תוארו של שר בממלכת סנחריב שהשתתף במשלחת אל חזקיהו מלך יהודה בזמן מסע סנחריב ליהודה בשנת 701 לפני הספירה. רבשקה נשא נאום בו קרא לחזקיהו ולעמו להיכנע מלפני אשור.

תפקידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם רבשקה בא מן האכדית rab saqe, ומשמעותו "שר המשקים". משרת רבשקה הייתה אחת מהמכובדות אצל מלכי אשור, והוא נמנה כשלישי בדרגה, לאחר המלך והתרתן, או כרביעי, לאחר המלך התרתן והכרוז הממלכתי. בניגוד לתפקידם של התרתן והרב סריס ששימשו לרוב בתפקיד שרי הצבא, היה תפקיד הרבשקה לרוב בחצר המלוכה.

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאום רבשקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה ה-14 למלך חזקיה יצא סנחריב למסע צבאי ולכד את כל ערי יהודה המבוצרות. סנחריב שלח מלכיש משלחת צבאית שבראשה עמדו תרתן, רב סריס ורבשקה. המשלחת עמדה בשדה כובס, מול חומת ירושלים, ורבשקה החל לנאום בפניה אל חזקיהו, שלא נכח ליד החומה.

בתחילת נאומו מנסה רבשקה לקרוא לחזקיהו על מנת לשכנעו להיכנע. הוא מלגלג על הסתמכותו של חזקיהו על מלך מצרים, אותו הוא מכנה "משענת הקנה הרצוץ". הוא דוחה את הטענה שעל היהודים לבטוח באלוהים, שכן לטענתו חזקיהו דווקא אינו מוצא חן בעיניו שכן הוא הסיר את עבודת הבמות והפך את הפולחן לריכוזי בירושלים. הוא ממשיך ומשווה את גודלו העצום של צבא מלך אשור למול צבאו הקטן של חזקיהו, ומסיים בכך שהוא לא נלחם נגד ה', שכן הוא עצמו פקד עליו לעלות ולהלחם בארץ יהודה.

לאחר חלק זה של הנאום פנו אל רבשקה שרי חזקיהו, אליקים בן חלקיהו אשר על הבית, שבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר, וביקשו ממנו לדבר עמם בארמית, שהייתה הלינגואה פרנקה של האזור באותה תקופה, במקום בשפה העברית (המכונה בתנ"ך "יהודית"). בכך הם ביקשו לגרום לכך שרק הם יבינו את דבריו, ולמנוע את הדה-מורליזציה שניסה רבשקה לגרום להמון העם.

רבשקה סירב לדברי שרי חזקיהו, וטען (ע"פ חז"ל) שאדונו שלח אותו לדבר גם למלך וגם לעם, מכיוון שלא רק חזקיהו נמצא במצב קשה בשל המצור. הוא המשיך ודיבר בקול גדול ובעברית בחלק השני של נאומו, בו הוא פונה אל העם. רבשקה אמנם דיבר בשני חלקים, פעם אחת לחזקיהו ופעם אחת לעם, אבל כוונתו הייתה גם לעם וגם לחזקיהו. בחלק זה הוא קרא אל העם שלא להקשיב לדברי חזקיהו, וטען שחזקיהו הבטיח להם הבטחות שאינן נכונות, שהוא לא יוכל להציל אותם מיד מלך אשור, ושה' לא יגן על העיר מפני הצרים עליה. הוא הציע לעם להיכנע ולהילקח על ידי מלך אשור אל ארץ שתהיה טובה כמו ארצם. בהמשך נאומו הוא סוקר את אלוהי הארצות השכנות, שלא הצליחו להגן על ארצותיהם מפני כיבושי מלך אשור, וטוען כהשוואה שגם ה' לא יצליח להציל את יהודה מפניו.

העם לא הגיבו לדבריו, על פי ציוויו של חזקיהו. שרי חזקיהו קרעו את בגדיהם והלכו לארמונו של חזקיהו כדי לבשר לו על דברי רבשקה.

בעקבות הנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר שמע חזקיהו את דברי רבשקה קרע אף הוא את בגדיו ושלח איגרת אל ישעיהו הנביא בבקשה שיתפלל עבורם. ישעיהו הודיע לשליחי חזקיהו שה' יגן על ירושלים, למען דוד עבדו ושסנחריב יפול. רבשקה שב אל סנחריב ומצא אותו צר על ליבנה. מלאך ה' הרג במחנה סנחריב 185 אלף איש, והצבא נאלץ לסגת מיהודה.

בחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיפור רבשקה לומדים חז"ל את החיוב על קריעת בגדים בעקבות שמיעת קללת ה', שכן שרי חזקיהו קרעו את בגדיהם כאשר שמעו את דברי רבשקה שנשלח "לחרף אלוהים חי". כמו כן, לומדים חז"ל שגם מי ששומע ציטוט של קללת ה' חייב לקרוע, שכן גם חזקיהו קרע את בגדיו, אך העדים שמספרים את דבר הקללה אינם צריכים לקרוע שנית. (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס עמוד א)

כמו כן, טוענים חז"ל שרבשקה לא היה נכרי, אלא יהודי מומר. (שם) טענה זו נתמכת גם בדברי החוקרים, וזאת בשל יכולתו יוצאת-הדופן של רבשקה לדבר בשפה העברית. מדרש נוסף מרחיק לכת אף יותר, וטוען שרבשקה היה בנו של חזקיהו עצמו (תרגום לארמית על קהלת י, ט), אם כי ממדרש דומה לו משתמע שמדובר בשני אנשים שונים בשם רבשקה: האחד בנו של חזקיהו שנהרג בהיותו קטן, והשני שליחו של סנחריב (הגהות הב"ח על מסכת ברכות דף י, עמוד א).

על פי המדרש, היה אותו הלילה ליל הסדר, וכאשר שמע רבשקה את קריאת ההלל, אמר לסנחריב לשוב מעל העיר שכן לילה זה הוא לילה שבו נעשים ניסים. (ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנח)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]