רב חייא בר אשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רב חייא בר אשי
דור דור שני ושלישי לאמוראי בבלי
רבותיו רב
חבריו רב הונא

רב חייא בר אשי היה אמורא בדור השני והשלישי לאמוראי בבל. בצעירותו למד אצל רב, ושימשו.

במסגרת שימושו את רב, הוא למד הרבה הלכות, אותם מסר לדורות הבאים. הוא סיפר למשל, שהוא היה רוחץ את מלבושיו של רב, שהיו עשויים עור, בשבת. מכאן למדו חז"ל, כי אין איסור כיבוס בכלי עור בשבת‏[1]. כן סיפר, שכאשר הקים את רב משנתו, הוא היה רוחץ את ידיו, מברך ברכת התורה, ורק לאחר מכן מסר את שיעורו הקבוע, ומכאן שיש לברך ברכת התורה גם על תלמוד ולא רק על תנ"ך[2]. בהמשך, סיפר רב חייא, הוא היה מניח תפילין, וקורא קריאת שמע, ומכאן למדו ז"ל, כי על אדם להניח תפילין לפני קריאת שמע, גם אם כבר הגיע זמן קריאת שמע‏[3].

רוב אמרותיו של רב חייא הם בשם רבו רב, ולעתים נדירות בשם שמואל[4] לעתים מובאים בתלמוד גם פסקיו הוא‏[5], לעתים אף חלוק עם רבו רב‏[6]

היה חברו של רב הונא ודן עימו על פסקיו של רבם המשותף - רב‏[7].

פסקיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במה מענגו? רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו – הרי זה עונג.

מסכת שבת דף קי"ט ע"ב
  • מסר בשם רב, שמי שמזמן, נוטל מים אחרונים באחרונה, לאחר כל הסועדים‏[8]
  • אמר רב חייא בר אשי בשם רב חסדא: 'היוצא ליהרג - משקים אותו קורט של לבונה בכוס של יין, כדי שתיטרף דעתו‏[9], שנאמר‏[10] תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ'; ושנויה ברייתא: נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן (את היין והלבונה). (מאמר זה נאמר ככל הנראה על ידי רב חייא בר אשי השני)‏[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]