רב סימונא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רב סימונא - ראש ישיבת פומבדיתא. מראשי הדור השני של הסבוראים, החכמים היהודיים שפעלו בבבל לאחר תקופת האמוראים. במקביל לו עמד רב עינא בראש ישיבת סורא. נפטר בשנת ד'ש' (540)[1].

כהונתו כראש הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המשתמע מאיגרת רב שרירא גאון, מילא רב סימונא את תפקיד ראש הישיבה אחר פטירתו של רבה יוסי, ראש הדור הראשון של הסבוראים, שנפטר בשנת ד'רע"ד (514). שכן כתוב באיגרת:

ובשנת תתכ"ו[2] נפטר רב תחנא ומר זוטרא בני רב חנינא. ונשאר רבה יוסי גאון (ראש ישיבה) בישיבתנו כמה שנים. ואחר כך רב עינא בסורא ורב סימונא בפומבדיתא.[3]

אולם לפי "ספר הקבלה" להראב"ד כיהן רב סימונא כראש הישיבה בשנים ד'רפ"ו (526) - ד'ש' (540), וב-12 השנים שאחרי פטירת רבה יוסי כיהנו כראשי ישיבה החכמים רב אחאי בר הונא, רב שמואל בר רבא, רבינא מן אומצא ורב תחינה.

מעמדה של ישיבת פומבדיתא בתקופה זו היה בלעדי. הגזירות והפרעות שפקדו את יהודי בבל הקשו מאוד על הלימוד בישיבת סורא, אולם היישוב היהודי בעיר פומבדיתא היה גדול וחזק דיו כדי להתמודד ולהדוף את הגורמים המתנכלים.

כראש ישיבת פומבדיתא כיהן אחריו רב רבאי מרוב, אולם בשל המצב הקשה של היהודים בתקופה זו ובשל הגזירות הרבות לא יכול היה ראש הישיבה להעביר שיעורים בפני תלמידיו כמקודם, ובטל הלימוד בישיבת פומבדיתא. חכמי הישיבה העבירו אותה לעיר פירוז שבור הסמוכה לנהרדעא.

פעולותיו וההוספות בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב סימונא היה שותף בעריכת התלמוד הבבלי, שכללה הוספת ביאורים, הערות ודיוקים לשוניים, וכן פסיקות והכרעות במחלוקות אמוראים, לרוב באופן אנונימי, בלא הזכרת שם החכם הסבוראי[4].
כשאר החכמים מתקופת הסבוראים, המידע שידוע עליו מצומצם ביותר, כיוון שהסבוראים לא חיברו חיבורים עצמאיים ותוספותיהם בתלמוד הן אנונימיות. המעט שידוע לנו מבוסס, רובו ככולו, על איגרת רב שרירא גאון, וגם על ספרי כרונולוגיה קדומים כ"סדר תנאים ואמוראים" ו"ספר הקבלה" לראב"ד.

רב שרירא גאון, באיגרתו לחכמי קירואן, מביא שמות של סבוראים בליווי דוגמאות לדבריהם שנקבעו בתלמוד הבבלי, ולאחר מכן מציין:

"וכמה סבארי אקבעו בגמרא, דאינון מרבנן בתראי, כגון רב עינא ורב סימונא".

בתרגום מארמית:

כמה סברות נקבעו בתלמוד, והם מן החכמים האחרונים, כגון רב עינא ורב סימונא.

ובספר "סדר תנאים ואמוראים" מפליג בשבחם:

"ואחריהם רבנן סבוראי, שבזכותן נמתחו השמים ונרקעה הארץ, עד רב גיזא ורב סימונא שהיו סוף סבוראים[5]. לא הוסיפו ולא הפליגו מדעתן כלום, אלא תיקנו פרקים שבכל תנויי כסדרן".

"רב סימונא סוף סברא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בציטוט שהובא לעיל מן הספר "סדר תנאים ואמוראים", וכן ב"ספר כריתות" לרבי שמשון מקינון, מוזכרת המסורת ש"רב גיזא ורב סימונא סוף סברא"[6], כלומר - סוף תקופת הסבוראים. רבים זיהו את "רב גיזא" זה עם רב עינא[7]. הבסיס לזיהוי זה הוא העובדה שהמקורות הקדומים שמזכירים את רב עינא - איגרת רב שרירא גאון וסדר הקבלה להראב"ד - אינם מזכירים חכם בשם רב גיזא או רב גדא; וכן להפך, במקורות שמוזכר רב גיזא (או רב גדא) - סדר תנאים ואמוראים וספר כריתות - רב עינא אינו מוזכר.

מספר חוקרים המאמצים את המסורת של "רב גיזא ורב סימונא סוף סברא" מציינים, על פי זיהוי זה, את סופה של תקופת הסבוראים עם פטירתם של רב עינא ורב סימונא, בסביבות שנת ד'ש' (540)[8]. אולם חוקרים רבים מאריכים אותה אל מעבר לכך.

אמנם, יש שמפקפקים בזיהוי של "רב גיזא" עם "רב עינא". לדעה זו, אפוא, יש לומר ששני חכמים היו בשם "רב סימונא": האחד היה בן זוגו של רב עינא, והאחר חי מאוחר יותר, בסוף תקופת הסבוראים, והיה בן זוגו של רב גיזא. לפי נוסחאות אחרות[9] ניתן לומר ש"רב עינא ורב סימונא" לחוד, וזוג אחר חי מאוחר יותר - "רב גדא ורב הונא", או "רב המנונא", והם היו "סוף סברא". החוקר ר' יצחק אייזיק הלוי מצדד בגרסה שמופיעה במחזור ויטרי - "רב גיזא ורב הונא"[10]. הסבר אחר, המסתמך על נוסחה אחרת - "רבי גיזא ורבי סימונא סוף חברא", הוא שמדובר בביטול הישיבות בארץ ישראל בפקודת המלכים הביזנטים, ואין לכך כל קשר לרב סימונא ולסופה של תקופת הסבוראים[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמו של רב סימונא מוזכר בכמה צורות-כתיב: רב סימונא, רב סמוניה, רב סמונא, רב סימוניא, רב סמוניא.
  1. ^ "ספר הקבלה" להראב"ד.
  2. ^ למניין השטרות, והיינו שנת ד'רע"ה (515).
  3. ^ אבל יש מי שכתב שפסקה זו מוסבת על חכם אחר, ולא על רב יוסי שמוזכר אחרי רבינא. ראו "רבנן סבוראי וכללי ההלכה" עמ' 20 בהערה, וכן בערך רבה יוסי#זהותו ואזכוריו בתלמוד.
  4. ^ ראו ספרי המחקר בנושא.
  5. ^ על כך ראו בהמשך.
  6. ^ המשפט מופיע בנוסחאות אחרות ובשיבושים רבים בשמות החכמים, כגון: "רב זגאי ורב סימונא", "רב גדא ורב הונא", "רב סגי ור' סמי'", "רב עינא ורב המנונא" ועוד.
  7. ^ גרץ בספרו "דברי ימי ישראל" חלק ג, אטלס עץ חיים להרב רפאל הלפרין (כרך ד עמ' 320), מרגליות - אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, ועוד.
  8. ^ צבי גרץ בספרו "דברי ימי ישראל" חלק ג, עמ' 389. וכן כתב החוקר אייזיק הירש וייס בספרו "דור דור ודורשיו" חלק ד. הרב ד"ר בנימין מנשה לוין, במהדורתו לאיגרת רב שרירא גאון, עמ' 71 בהערה. אבל ראו "תקופת הסבוראים וספרותה", לר' יעקב אליהו אפרתי (אגודת "בני אשר" פתח תקווה ה'תשל"ג) לדיון בנושא זה.
  9. ^ ראו בהערה לעיל על השיבושים השונים שנפלו בשני שמות הסבוראים הללו.
  10. ^ ר' יצחק אייזיק הלוי בספרו "דורות הראשונים" חלק ג. ראו "תקופת הסבוראים וספרותה" עמ' מג.
  11. ^ רי"א אפרתי, "תקופת הסבוראים וספרותה" עמ' מח-מט.