רב ספרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רב ספרא
דור דור רביעי לאמוראי בבל
בית מדרש ישיבת פומבדיתא
חבריו אביי, רבא, רב כהנא, רב הונא בריה דרב איקא

רב ספרא (280 לערך – 338 לערך), היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי.

רב ספרא למד אצל רבי אבא[1] בתקופת היות רבי אבא בארץ ישראל. לאחר מכן יצא יחד עם שני חבריו, רב כהנא ורב הונא בריה דרב איקא לחוץ לארץ‏[2]. הוא דן בהלכה עם אביי ורבא, וככל הנראה היה תלמידו של רבא, שגם היה מטיל עליו לפעמים מטלות שונות. על אחת מהם מסופר: איפרא הורמי אמו של שבור המלך שלחה לרבא קרבן וביקשה שיקריב אותו לאלוקים. רבא שלח את רב ספרא ורב אחא בר הונא לבצע את המטה, וכך ציווה אותם: קחו שני עובדי כוכבים בני אותו גיל (ליופי), וחפשו מקום שבו העלה הים שרטון כך שהקרקע תהא כזו שלא השתמש בה אדם מעולם ותהא ראויה לשמש כמזבח, והם יביאו לשם עצים שלא נשתמש בהם אדם מעולם ואינם נחשבים כ"שברי כלים", ויוציאו אש מאבנים ויקריבו את הקרבן במקום לשם שמים‏[3].

היה עוסק רבות במסחר‏[4], ובמסגרת עסקיו היה עובר במקומות מסוכנים‏[5], אחד משותפיו היה איסור גיורא, אביו של רב מרי וחתנו של שמואל[6]. אך לעומת זאת, היה ידוע כאדם שאינו מבטל מזמנו לרגע, עד כדי כך, שעל סמך כך, נפסק פסק דין בבית דינו של רבא, בנוגע לדין תפיסת הבית, האומר כי ההכנסות וההוצאות שנגרמות על ידי אחד מהאחים מתפוסת הבית, שייכות לכולם בשווה. אם אחד מהאחים השקיע בנכסים, יש להניח שהוא עושה זאת בשביל כלם, וההכנסות גם הם לכל האחים. רב ספרא השקיע בנכסי אביו, וכאשר תבע אותו אחיו לפני רבא, פסק רבא כי במקרה שאדם עסוק כרב ספרא משקיע בנכסים, ברור הדבר שההשקעה הינה רק לעצמו, שכן לאדם כזה, שאינו מבטל אף רגע מזמנו, אין זמן להשקיע בשביל אחרים‏[7].

רב ספרא נודע כאדם ישר והגון במיוחד, ומוזכר במדרש כדוגמה לאדם שאינו משנה מן האמת ומקיים את דבריו, אפילו את מחשבותיו. כך למשל מסופר כי במסגרת מסחרו, הגיע אליו קונה שרצה לקנות סחורה אותה הצביע רב ספרא למכירה, אך רב ספרא שאחז באמצע קריאת שמע לא יכול היה לענות לו ואף לא לרמוז לו. מכיוון שכן, חשב אותו הקונה כי רב ספרא אינו מרוצה מהצעת המחיר, והעלה את המחיר. לאחר שגמר רב ספרא להתפלל, הוא קרא לקונה ואמר לו, שהוא כבר התרצה למכור את הסחורה במחיר הראשון שהציע, ומכיוון שהתרצה בלבו, הוא לא ישנה את המחיר, ועליו לשלם רק את המחיר הראשון, הזול יותר‏[8].

עוד סיפור על ישרותו מופיע בתלמוד שסירב לאכול ממתנת הזרוע, לחיים וקיבה (שאמורה להינתן רק למי שהוא כהן) מכיוון שחשש שהכהן לא מחל עליהם בלב מלא, ואילו חבירו רבא לא הקפיד וכן אכל ובחלום לילה הראו לרב ספרא שמעשיו היו רצויים לשמים (חולין דף קלג ובפירש״י)

במסכת קידושין[9] מתואר כיצד התכונן לשבת, כשהוא נזהר לכבד אותה במיוחד ולהכין את מאכליה בעצמו "רב ספרא מחריך רישא"" - חרך בעצמו את ראש בעל החיים, לסעודת השבת.

רב ספרא היה רווק רוב או כל ימיו‏[10].

אמרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיקותיו של רב ספרא, מוזכרות מאות פעמים בתלמוד בבלי, ומהוות נדבך חשוב בדרך הפסק. כמו כן השמועות אותם העביר, ושהיו מקובלות בידו מרבותיו. אחת מהם היא האמרה הבאה, שנפסקת להלכה בשולחן ערוך:

Cquote2.svg

אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניה מאי דכתיב ושננתם לבנך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם. לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. מי ידע כמה חיי? לא צריכא אלא ליומי.

Cquote3.svg
מסכת קידושין דף ל עמוד א'

מקרא פירושו תורה שבכתב-התנ"ך, משנה היא ההלכה וגמרא היא פרושי וטעמי ההלכות. נחלקו מה פרוש הגמרא הזו האם כל יום ויום יחלק לימודו-דעת רש"י או שמא במשך השבוע ילמד שליש מכל חלק-דעת התוספות. בפועל פסק רבנו תם שבתלמוד הבבלי חלקים אלו קיימים ומעורבים כך שאפשר ללמוד רק תלמוד ואין צריך לחלק את הזמן. אמנם נראה שמדובר באדם שכבר למד ויודע את המקרא ואת ההלכות. ייתכן שניתן ללמוד מדבריו הוא שגם שאר ספרים שמקרא הלכה והגמרא בלולים בהם כדין התלמוד. לעומתו לדעת הרמב"ם ושולחן ערוך יש לחלק את היום לזמנים שווים כפי הנראה בהתחלה. לדעת הר"ן צריך לחלק את הלימוד בכל יום אך לא דווקא בחלקים שווים. רוב הפוסקים פסקו שיש ללכת בדרכו של הר"ן, וללמוד בכל יום מהתנ"ך הלכות וטעמיהן.

בתלמוד בבלי‏[11] מוזכר אחיו רב דימי, ובתלמוד הירושלמי מוזכר אחיו רב יוחנן‏[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]