רג'י לואיס
| לידה |
21 בנובמבר 1965 בולטימור שבמרילנד |
|---|---|
| פטירה |
27 ביולי 1993 (בגיל 27) וולת'ם, ארצות הברית  |
| עמדה | סמול פורוורד |
| גובה | 2.01 מטרים |
| מספר | 35 |
| מכללה | נורת'איסטרן |
| דראפט |
בחירה מספר 22, 1987 בוסטון סלטיקס |
| קבוצות כשחקן | |
| 1987–1993 | בוסטון סלטיקס |
| הישגים כשחקן | |
| נבחר למשחק האולסטאר (1992) | |
  | |
רג'י לואיס (באנגלית: Reggie Lewis; 21 בנובמבר 1965 - 27 ביולי 1993) היה כדורסלן אמריקאי ששיחק בליגת ה-NBA עבור בוסטון סלטיקס בשנים 1987 עד 1993.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואיס נולד בבולטימור שבמדינת מרילנד. בצעירותו שיחק בבית הספר התיכון דנבאר שזכה באליפות בתי הספר התיכוניים של מדינת מרילנד עם 50 ניצחונות ללא הפסד.
הוא למד ושיחק באוניברסיטת נורת'איסטרן שבבוסטון. מגלי הכישרונות של הסלטיקס איתרו את הכוכב שצמח בעירם ומדי קיץ היה משתתף במחנה האימונים של הקבוצה.
את תקופתו בליגת המכללות סיים לואיס כשבמאזנו 2,708 נקודות והוא נבחר על ידי הסלטיקס בסיבוב הראשון של דראפט 1987 במקום ה-22. העונה הראשונה במדי הסלטיקס לא הייתה מוצלחת מבחינתו של לואיס, כאשר הוא שותף ב-49 משחקים בלבד ותרם 4.5 נקודות ו-1.3 ריב'. אולם בעונה השנייה חל שינוי גדול ביכולתו, ולאחר שלארי בירד נפצע שולב לואיס בהרכב הפותח והעמיד ממוצעים של 18.5 נקודות, 4.7 ריב', ו-2.7 אסיסטים ב-81 משחקים. עונתו הטובה ביותר הייתה 1991/92, אז השיג 20.8 נקודות למשחק ב-50.3% מהשדה. בעונה ההיא לואיס זומן למשחק האולסטאר בו שיחק 15 דקות, קלע 7 נקודות וקטף 4 ריבאונדים. בסיום העונה הוא דורג במקום ה-15 בין קלעי הליגה. בעונת 1992/93, מונה לואיס לקפטן הקבוצה במקומו של בירד שפרש ממשחק, את העונה סיים לואיס עם ממוצע עונתי של 20.8 נקודות וסה"כ עם ממוצע קריירה במדי הסלטיקס של 17.6 נקודות למשחק.
מחלתו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש מרץ 1993, נראה לואיס מבולבל בעת אימון שגרתי, והתלונן על סחרחורות. חודש אחר כך, הוא התמוטט בעת משחק כדורסל מקצועי בתחילת שנת 1993. בעקבות אירוע זה עבר השחקן מספר בדיקות רפואיות. ד"ר גילברט מדג', שטיפל ובדק את השחקן לאחר ההתמוטטות הראשונה, הגיע למסקנה שהשחקן התעלף כתוצאה מבעיה נוירולוגית, והוא יכול לחזור לשחק.
רופא הקבוצה, ד"ר ארנולד שֵלֶר, לא חש בנח מחוות דעת זו, ויזם קשר נוסף עם עוד מספר קרדיולוגים בכירים באזור בוסטון. קרדיולוגים אלה הביעו את החשש שלואיס סובל מהפרעות קצב לב קטלניות ושאסור לו לעסוק יותר בספורט, ובוודאי שלא בספורט תחרותי. ד"ר שלר שלח אותו לבדיקות נוספות אצל קבוצת קרדיולוגים בלוס אנג'לס וגם אלה הגיעו למסקנות דומות. בעקבות ממצאים אלה, ד"ר שלר הודיע בריאיון לטלוויזיה כי על אף הצער שבדבר, נראה שלואיס לא יוכל להמשיך את הקריירה שלו כשחקן כדורסל מקצועי.
בעקבות הודעה זו, כינס ד"ר מדג' (Dr. Gilbert Mudge) מסיבת עיתונאים משלו, והודיע כי אין כל נזק לליבו של לואיס ושהוא יכול לחזור לשחק ללא הגבלה. הקבוצה אימצה את האבחון של ד"ר מדג', והותר ללואיס לעלות חזרה למגרש המשחקים.
שלושה חודשים אחר כך, ב-27 ביולי 1993, לואיס התמוטט שנית בעת אימון. הוא הובהל לבית החולים, שם לא הצליחו להחיות אותו, והוא מת כעבור כשעתיים. נתיחה שלאחר המוות קבעה כי דלקת ויראלית שפגעה בליבו חשפה אותו לפעימות לב לא סדירות.
גופיית השחקן שלו, הנושאת את המספר 35 נתלתה במרומי הבוסטון גארדן. אחרי מותו נפתח מרכז אתלטיקה על שמו ברוקסבורי, מסצ'וסטס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
אלעד זאבי, היום לפני 25 שנה | הספורט הציל את רג'י לואיס, ואז הרג אותו, באתר הארץ, 27 ביולי 2018- רג'י לואיס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
