רג'ינה ספקטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
2006

רג'ינה ספקטור (נולדה ב-18 בפברואר 1980) היא זמרת-יוצרת, מלחינה ופסנתרנית יהודיייה-אמריקאית ילידת רוסיה הסובייטית, המתגוררת בברונקס שבניו יורק.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספקטור נולדה במוסקבה. אביה היה צלם וכנר חובבן, ואמה הייתה פרופסורית למוזיקה במכללה למוזיקה ברוסיה. ב-1989, כאשר הייתה ספקטור בת 9, במסגרת הפרסטרויקה אשר איפשרה ליהודים לעזוב את ברית המועצות, נסעה המשפחה לאוסטריה ואז לאיטליה, ולבסוף היגרה לארצות הברית, והתיישבה בברונקס, ניו יורק.

שורשיה בולטים ביצירותיה, חלקן בעלות מנגינות המושפעות ממוזיקה רוסית ויהודית, בחלקן נשמע בבירור מבטא רוסי. ספקטור אמרה בראיון שהיא מחוברת יותר ליהדותה מאשר לשורשיה הרוסים, והיא אף מודה לאלוהים ברשימות התודות שבאלבומיה Soviet Kitsch ו-Begin to Hope. ספקטור קוראת עברית, ולמעשה הפעם הראשונה בה שרה לאנשים את השירים שכתבה הייתה בטיול לישראל בגיל 16 כמשתתפת בתוכנית נסיעה.

מאז תחילת הקריירה שלה בשנת 2000 הוציאה ספקטור 6 אלבומים, השניים הראשונים "11:11" ו"Songs" בהוצאה עצמית, השלישי "Soviet Kitsch" חצי בהוצאה עצמית וחצי בשיתוף הלייבל "Sire". ספקטור נחשבה למזוהה עם זרם האנטי פולק הניו-יורקי (שמוגדר בדרך כלל כשילוב של מנטאליות מוזיקת הפאנק ובין סגנון מוזיקת הפולק), שהוא למעשה יותר קבוצה של יוצרים מזרם מוזיקלי, אך אלבומה משנת 2006 - "Begin to Hope", נחשב לאלבום הנגיש ביותר שלה עד היום, והסינגל הראשון מתוכו -"Fidelity", הושמע רבות על ידי תחנות רדיו בעולם. רבים ממעריציה התאכזבו משינוי הכיוון, אך הופעותיה נותרו כשהיו, ולרג'ינה ספקטור ביקורת המעריצים לא הפריעה, כפי שאמרה בראיון : "אני יודעת שהיה מי שהתעצבן", אמרה ספקטור בראיון אחרי יציאת האלבום, "אבל אני לא מתרשמת מטהרנים. זאת התשובה שלי אליהם: אתם בטח הייתם שורקים בוז לבוב דילן כשהוא עבר לגיטרה חשמלית. אני יודעת שאני לא הייתי עושה את זה. אתם בטח הייתם נוטשים את הביטלס אחרי 'Drive My Car'. אם כולם היו כמוכם, לא היינו מקבלים את 'A Day in the Life'".

סגנונה הוא ייחודי, נשען בעיקר על נגינת פסנתר ושירתה שלעתים נגועה בילדותיות. באלבומה משנת 2004 "Soviet Kitsch" היא מדגימה ורסאטיליות מוזיקלית רבה, באופן ששבה את לב המבקרים, ויצר עבורה עדת מעריצים נאמנים.

ספקטור אמנם פסנתרנית, אך בהופעות היא נוהגת לפתוח ולסיים כל הופעה בשיר א-קפלה, וישנם מספר שירים שהיא נוהגת לנגן על גיטרה חשמלית. את השיר "Poor Little Rich Boy" היא מנגנת על פסנתר ביד אחת וביד אחרת מכה על כיסא או עמוד תווים במקל תופים.

לאחרונה שירה The Call סגר את הסרט "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן" (The Chronicles of Narnia: Prince Caspian) והוא שיר הנושא שלו.

אלבומה האחרון, "What We Saw From The Cheap Seats", יצא ב-29 במאי 2012.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רג'ינה גדלה ולמדה לנגן על פסנתר ה"פטרוב" שסבה נתן לאמה. היא נחשפה למוזיקת רוק אנד רול כמו הביטלס , קווין והמודי בלוז מקלטות שאביה נהג להשיג ולהחליף מחברים בברית המועצות (כיון שאי אפשר היה להשיגם חוקית בתקופה). משפחתה עזבה את ברית המועצות ב-1989, כאשר רג'ינה הייתה בת 9, בתקופת הפרסטרויקה כאשר אזרחים יהודים הורשו להגר מרוסיה. למרבה הצער רג'ינה צריכה הייתה להשאיר מאחור את הפסנתר שלה. רג'ינה למדה בישיבת "סער" בברונקס. במשך שנתיים למדה בישיבת "פריש" בניו ג'רזי ועברה לבי"ס חילוני וסימה את לימודיה התיכוניים לאחר שלא הרגישה שמקומה בישיבת דתית. ספקטור ציינה לאחרונה כי על אף שהתעניינה בצעירותה רק במוזיקה קלאסית היא החלה להתעניין מאוחר יותר גם בהיפ הופ, רוק ופאנק.

תחילת דרכה בכתיבת שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו יורק קיבלה ספקטור בסיס חזק במוזיקה קלאסית ממורתה לפסנתר סוניה ורגזס, מרצה בביה"ס למוזיקה במנהטן, ואיתה למדה עד גיל 17. למרות שהפסנתר שלה נשאר במוסקבה, ספקטור מצאה פסנתר במרתף בית הכנסת שבקהילתה עליו הייתה יכולה להתאמן. בנוסף נוהגת לספר שהתאמנה על שולחנות ומשטחים קשים כאשר פסנתר לא היה בנמצא. ספקטור הייתה נוהגת להמציא שירים קצרים בצעירותה אך לראשונה החלה לכתוב ברצינות לאחר ביקור שלה בישראל בטיול של ארגון "נסיעה". זאת לאחר שקיבלה מחמאות מבני נוער בטיול על שיריה. לאחר שחזרה נחשפה לשירים של ג'וני מיטשל ואנני דיפרנקו וקיבלה מהם השראה. היא כתבה את שיר האקפלה הראשון שלה בגיל 16 ושיר לפסנתר ב-18. רג'ינה השלימה בהצטיינות את לימודיה במסלול ארבע שנתי להלחנה בקונסרבטוריון במכללת "פרצס" בניו יורק תוך שלוש שנים וסיימה ב-2001. באותה תקופה עבדה מעט בחוות פרפרים ולמדה סמסטר אחד בטוטנהם, אנגליה. היא נהגה להופיע במועדונים בניו יורק עד שזכתה להכרה, ותוך כדי כך מכרה את אלבומיה (בהפקה עצמית) 11:11 (2001),ו Songs (2002) .

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריה של ספקטור מבוססים על תערובת של סגנונות וטכניקות, שילוב של פסנתר, שירה וקולות ווקאליים שונים. רג'ינה אמרה על עצמה בהלצה שכתבה כ-700 שירים, שהיא פחות משתדלת לכתוב אלא ששירים פשוט באים אליה. שיריה בדרך כלל לא אוטוביוגרפים אלא מבוססים על דמויות ותרחישים מדמיונה. ניתן לראות השפעות ממוזיקת פולק, רוסית, יהודית, היפ הופ, ג'אז וקלאסית . סגנונה המוזיקלי של ספקטור הושווה פעמים רבות לטורי אימוס ולפיונה אפל, זאת למרות התנגדותה להשוואות מסוג זה והעובדה שאמרה כי היא עובדת על כל שיר כך שיהיה לו סגנון ייחודי משלו ולא מפתחת סגנון כללי לכל המוזיקה שלה. לרג'ינה מנעד רחב והיא אכן עושה בו שימוש מלא. כמו כן היא בוחנת ומשתעשעת באמצעים ווקאלים פחות מקובלים כמו זמזומים, ביט בוקס כחלק מבלדות והקשה עם מקל תופים על כיסא תוך כדי נגינה על הפסנתר. כמו כן משתמשת במבטאים שונים כמו למשל מבטא ניו יורקי כבד בחלק מהמילים, לטענתה, בגלל אהבתה הרבה לעיר ותרבותה.

אזכורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן למצוא אזכורים לסופרים פיצג'רלד והמינגווי או לספר הנסיך הקטן בשיר באובבס לוירג'יניה וולף ומרגרט אתווד ב"פריס" עזרא פאונד ושייקספיר ב"פאונד אוף פלש" , בוריס פסטרנק ב"אפרה מואה" ואדיפוס המלך ב"אדיפוס" שיריה לרוב מדברים על דמויות דמיוניות ברגעים מסוימים בחייהם או סיפורים קצרים . שפת כתיבתה היא לרוב אנגלית , למרות שפה ושם אפשר למצא משפטים או בתים בצרפתית, רוסית או לטינית. היא מדברת על נושאים כמו אהבה, מוות, דת, חיי יום יום בעיר (בעיקר ניו יורק). מושגים אחדים ידועים בחזרתם בשירה כמו "הקברנים", עץ הדעת, והשם "מרי-אן". באלבומיה המוקדמים , רבים מהשירים הופקו בצורה פשוטה מבחינה ווקאלית. לעומת זאת האחרונים, ובמיוחד בגין טו הופ, נותן דגש על ההפקה ומתבסס יותר על כלי פופ ורוק מסורתיים. לדבריה הביטלס, בוב דילן, בילי הולידיי, ושופן הם כמה מההשפעות המרכזיות על יצירתה.

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיבוב ההופעות הבינלאומי הראשון שלה היא ליוותה את הסטרוקס כמופע חימום במסגרת טור לאלבומם "רום אוף פייר" , אשר במהלכו הקליטו יחד את השיר "Modern Girls & Old Fashion Men" . לאחר מכן הופיעה בתוכניות אירוח : Late Night with Conan O'Brien (twice), The Tonight Show with Jay Leno (twice), Jimmy Kimmel Live, Last Call with Carson Daly (three times), Late Show with David Letterman, CBS News Sunday Morning, Good Morning America.

בין הופעותיה ביקרה בישראל במרץ 2007 והופיעה פעמיים במועדון הבארבי בתל אביב. ב-24 באוגוסט 2013 הופיעה שוב בישראל, הפעם באמפיתיאטרון בקיסריה[1][2].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2001: 11:11
  • 2002: Songs
  • 2004: Soviet Kitsch
  • 2006: Begin to Hope
  • 2009: Far
  • 2012: What We Saw From The Cheap Seats

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל מן, רג'ינה ספקטור בקיסריה: צפוי ובכל זאת קסום, באתר ynet‏, 25 באוגוסט 2013
  2. ^ אורי זר אביב, רג'ינה ספקטור בקיסריה: ממלכתית ומהוגנת מדי, באתר וואלה!, 25 באוגוסט 2013