רג'ינלד קל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רג'ינלד קל (Reginald Kell; נולד ביורק, אנגליה ב-1906, מת ב-5 באוגוסט 1981 בפרנקפורט, קנטקי, ארצות הברית) היה קלרניתן בריטי.

על קל נאמר, שהיה הקלרניתן הראשון שיכול היה לנגן ללא זיוף מלמעלה למטה והוא היה הנגן הראשון החשוב, שהשתמש בוויברטו באופן מודע ועקבי בצליל שלו ובמובן זה הציב לו כמופת את עמיתו האבובן לאון גוסנס (ג'ק בריימר היה גם הוא חלוץ בוויברטו, אבל הוא התפרסם במועד מאוחר יותר מקל). בהשראת הזמרות הגדולות שפגש, בייחוד קירסטן פלגסטד, שאף קל לחקות את צלילי קולותיהן החמים ועשירי הביטוי בקלרנית.

סר תומאס ביצ'ם בחר בו להיות קלרניתן ראשי בתזמורת הפילהרמונית של לונדון לפני מלחמת העולם השנייה ובפילהרמונית המלכותית אחריה. בראשונה החליף אותו ברנרד וולטון ובשנייה ג'ק בריימר.

ההקלטה שעשה לחמישיית הקלרנית של ברהמס עם רביעיית בוש נחשבה לציון דרך וקבעה אמת מידה. רפרטואר הסולו שלו נמשך מקורלי ולפניו עד ליצירות המאה ה-20.

קל היגר לארצות הברית בשנת 1947, שם בנה לו קריירה קונצרטית מצליחה. הוא פרש בגיל מוקדם, בן 51.