רג'י מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רג'י מילר
Reggie Miller crop.png
תאריך לידה 24 באוגוסט 1965 (בן 49)
מקום לידה ריברסייד שבקליפורניה
עמדה קלע
גובה 2.01 מטר
מכללה אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
דראפט בחירה מספר 11, 1987
אינדיאנה פייסרס
קבוצות
1987 - 2005 אינדיאנה פייסרס
הישגים 5 בחירות למשחק האולסטאר
חבר היכל התהילה של הכדורסל (2012)

רג'ינלד וויין מילראנגלית: Reginald Wayne Miller; נולד ב-24 באוגוסט 1965 בריברסייד, קליפורניה, ארצות הברית) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, הנחשב לאחד מגדולי הקלעים בתולדות ליגת ה-NBA. שיחק במשך כל הקריירה המקצוענית שלו בקבוצת אינדיאנה פייסרס.

מילר מדורג שני בין קלעי השלשות בכל הזמנים של ה-NBA עם 2,560 קליעות לשלוש.‏[1] הוא נודע גם בזכות היותו שחקן קלאץ' מהטובים בליגה,‏[2] אשר קלע סלי ניצחון ברגעים המכריעים של המשחק פעמים רבות. בשנת 2012 נבחר להיכל התהילה של הכדורסל.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר נולד בריברסייד, קליפורניה כאחד מחמישה ילדים במשפחה של ספורטאים. אחיו, דריל, שיחק בייסבול כתופס במייג'ור ליג, אחותו, תמי, שיחקה כדורעף באוניברסיטת קליפורניה סטייט ואחות נוספת, שריל, הייתה שחקנית כדורסל אשר אף נכנסה להיכל התהילה של הכדורסל ונחשבת לאחת מהשחקניות הגדולות בכל הזמנים. מילר נולד עם מום במפרק הירך שמנע ממנו את היכולת ללכת בצורה רגילה, ועד שהיה בן ארבע נאלץ לחזק וליישר את רגליו בעזרת התקן מתכת מיוחד.‏[2]

מילר שיחק בתיכון ריברסייד פוליטכניק בקליפורניה, ולאחר מכן החל לשחק באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). לאחר שבעונת ה"פרשמן" שלו כמעט ולא שותף במשחקיה של הקבוצה, בעונתו השנייה עזר מילר לקבוצתו לזכות באליפות ה-NIT, עם ממוצעים של 15.2 נקודות, 4.3 ריבאונדים ו-2.6 אסיסטים. בעונת הסיניור עונת 1986/1987 הוביל את קבוצתו לאליפות הבית הפסיפי של המכללות (נקרא Pac-10). באותה השנה החל השימוש בקו השלוש ומילר קלע 69 שלשות מתוך 157 ניסיונות זריקה.

קריירת ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר נבחר במקום ה-11 בדראפט של שנת 1987. בעונת הרוקי שלו, שימש מילר כמחליפו של ג'ון לונג, וקלע באותה העונה 10.0 נקודות למשחק ב-22.4 דקות למשחק. החל מעונתו השנייה במועדון, החל מילר לפתוח בחמישייה, ועזר לקבוצתו להתפתח לחברה קבועה בפלייאוף ה-NBA. בעונתו השלישית בליגה, עונת 1989/1990 פתח מילר לראשונה בכל 82 המשחקים של אינדיאנה בליגה, הוא קלע שיא קריירה בעונה הסדירה עם 24.6 נקודות למשחק, ואף נבחר למשחק האולסטאר לראשונה. את העונה, סיימה אינדיאנה במאזן על 42 ניצחונות מול 40 הפסדים, העפילו לפלייאוף, אך הודחו בסוויפ כבר בסיבוב הראשון מול דטרויט פיסטונס בשלושה משחקים.‏[3]

לאחר עזיבתו של צ'אק פרסון בסיום עונת 1991/1992, ביסס מילר את מעמדו כאיום הקליעה המרכזי של אינדיאנה. ב-28 בנובמבר 1992, רשם מילר את שיא הקליעה לשחקן במשחק של אותה העונה כאשר קלע 57 נקודות בניצחון החוץ של אינדיאנה 134-122 על שרלוט הורנטס. באותו המשחק קלע מילר 16 סלי שדה מתוך 29 נסיונות, מהם 4 מ-11 מהשלוש ו-21 מ-23 מקו העונשין. בפלייאוף של אותה העונה קבע מילר את שיא הקריירה שלו כאשר קלע בממוצע 31.5 במשחקי הפלייאוף.

מילר הפך לשם דבר כאשר ב-1 ביוני 1994, במשחק מספר 5 של סדרת גמר המזרח של ה-NBA, נגד הניו יורק ניקס במדיסון סקוור גארדן קלע 39 נקודות, מהן 25 נקודות ברבע המשחק האחרון, והוביל את קבוצתו לניצחון 93-86. במהלך הרבע האחרון קלע מילר מספר שלשות מטווח רחוק, תוך שהוא מקניט את אוהדה השרוף של הניקס ספייק לי, אשר ישב בשורה הראשונה, על יכולתו. הניצחון העלה את אינדיאנה ליתרון 3-2 בסדרה על יריבתה הפייבוריטית, אולם הניקס ניצחו את שני המשחקים הבאים והעפילו לגמר ה-NBA.

בסיבוב השני של סדרת הפלייאוף של שנת 1995, פגשה אינדיאנה שנית את הניקס. ב-7 במאי, במפגש הראשון בסדרה במדיסון סקוור גארדן, כשנשארו 18.7 שניות לסיום המשחק, והניקס מובילים ב-6 נקודות על הפייסרס, קלע מילר שלשה, חטף את הוצאת הכדור מידיו של גרג אנתוני יצא מחוץ לקשת השלוש וקלע שלשה נוספת, והשווה את תוצאת המשחק. שחקני אינדיאנה ביצעו עבירה מהירה, אשר שלחה לקו העונשין את שחקנה של הניקס, ג'ון סטארקס שהחטיא את שתי הזריקות. למרות שהריבאונד נחת לידיו של פטריק יואינג, הוא החמיץ את הזריקה, ואת הכדור החוזר לקח מילר, שמיד בוצעה עליו עבירה. מילר קלע את שתי הזריקות החופשיות, ובכך קלע 8 נקודות ב-8.9 שניות בלבד והוליך את קבוצתו לניצחון 107-105. אידיאנה הדיחה בסיום הסדרה את הניקס, אך הודחה בעצמה בשבעה משחקים בשלב הבא נגד אורלנדו מג'יק. בשנה שלאחר מכן, לקראת סיומה של עונת 1995/1996 נפצע מילר בעינו ונעדר מארבעת משחקי הפלייאוף הראשונים. הוא חזר לשחק בסיבוב הראשון בו התמודדה אינדיאנה נגד אטלנטה הוקס במשחק מספר חמש. מילר קלע 29 נקודות באותו המשחק, אך אינדיאנה הפסידה והודחה.

הפייסרס הצליחו להעפיל לגמר המזרח שנית רק כעבור שלוש שנים, בפלייאוף 1998 במשחק מספר 4 בסדרת גמר המזרח, בה פגשה אינדיאנה את שיקגו בולס, כשהבולס ביתרון 2-1 בסדרה ו-94-93 במשחק וכשנותרו 3 שניות לסיום הזמן החוקי, הצליח מילר, שעלה לשחק עם נקע בקרסול, לחמוק מהשמירה של מייקל ג'ורדן, לקבל את המסירה מהוצאת הכדור של דרק מקי ולקלוע שלשת ניצחון שהשוותה את הסדרה. קליעה שנבחרה לאחד מהרגעים הגדולים ביותר בפלייאוף בכל הזמנים,‏[4] אינדיאנה הצליחה למתוח את הבולס, שלקחה את תואר האליפות בשנתיים הקודמות, לסדרה בת שבעה משחקים בה הפסידה לבסוף. הבולס המשיכו וניצחו גם בסדרת הגמר, וזכו באליפות שלישית ברציפות, עם ג'ורדן וסקוטי פיפן. בעונת 1998/1999 עונת שביתת השחקנים, נחשבה אינדיאנה לאחת מהפייבוריטיות לזכייה באליפות. היא העפילה עד לגמר המזרח, שם פגשה את יריבתה המרה הניו יורק ניקס. בסיום הסדרה ניצה הניקס בשישה משחקים, כאשר במשחק מספר 6 חווה מילר את הופעתו החלשה ביותר בקריירה, כאשר קלע רק 8 נקודות קלע שלושה סלי שדה מ-18 נסיונות, בהם קליעת שלשה אחת מ-8 נסיונות.

בעונת 1999/2000 הוביל מילר את אינדיאנה למאזן של 56 ניצחונות מול 26 הפסדים. באותה העונה העפיל מילר לראשונה בתולדות המועדון עד לגמר ה-NBA, כשבדרך הקבוצה מדיחה את מילווקי באקס, פילדלפיה 76', כולל תצוגה של 40 נקודות של מילר, ואת ניו יורק ניקס. בגמר פגשו מילר והפייסרס את לוס אנג'לס לייקרס של קובי בריאנט ושאקיל אוניל. מילר הוביל את אינדיאנה בסדרת הגמר עם 24.3 נקודות בממוצע לערב, אך יכולתו האישית לא עזרה לקבוצתו שהפסידה את האליפות בשישה משחקים 4-2.‏[5]

בפלייאוף של שנת 2002, מילר כמעט והצליח להדיח את ניו ג'רזי נטס בכוחות עצמו. במשחק החמישי והמכריע של הסדרה, לאחר החטאת שתי זריקות עונשין של‏ ריצ'רד ג'פרסון, קלע מילר שלשה מ-12 מטרים עם הבאזר ושלח את המשחק להארכה. בהארכה הראשונה, בפיגור של שתי נקודות, הטביע מילר מעל שלושה מגנים ושלח את המשחק להארכה שנייה בה ניצחו הנטס. יכולתו מילר ברגעים המכריעים עזרו להאדרת שמו של מילר כשחקן קלאץ'

בדמדומי הקריירה מילר חדל מלהיות הקלע המוביל של קבוצתו, וחברו לקבוצה ג'רמיין אוניל לקח את הפיקוד. עם זאת, המשיך מילר להיות האופציה המועדפת בהתקפה ברגעים המכריעים של המשחק. את הכבוד הרב שרכש לו אוניל ניתן לראות בניצחון על מילווקי ב-4 בינואר 2005. באותו המשחק, קלע אוניל 55 נקודות, אך הסכים להיות מוחלף כשנשארו 1:43 דקות לסיום, כדי שלא ישבור את שיא המועדון שהחזיק מילר עם 57 נקודות.‏[6]

בשנת 2005, והוא בן 39, הוכיח מילר כי הוא עדיין מסוגל לספק נקודות, כששלושה מחבריו לקבוצה, אוניל, סטיבן ג'קסון ורון ארטסט הורחקו מהמגרשים לתקופות ממושכות בעקבות מהומה אלימה במשחק נגד דטרויט (אוניל הורחק ל-15 משחקים, ג'קסון ל-30 משחקים וארטסט הורחק עד לסיום העונה, 86 משחקים, 73 בליגה ו-13 בפלייאוף). בהיעדרם של שלושת חבריו, הוביל מילר את קבוצתו כשקלע בממוצע כמעט 20 נקודות למשחק, כולל 39 נקודות נגד הלייקרס. ב-19 במאי 2005 במשחק מול דטרויט פיסטונס מילר הודיע על פרישה מכדורסל לאחר 18 שנים. ב-30 במרץ 2006, גופיית המשחק שלו, מספר 31, נתלתה על התקרה באולם של אינדיאנה פייסרס לאות כבוד והערכה.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
זהב אטלנטה 1996 ארצות הברית
אליפות העולם בכדורסל
זהב קנדה 1994 ארצות הברית

מילר היה חבר בנבחרת ארצות הברית אשר זכתה במדליית הזהב באליפות העולם בכדורסל 1994 מילר קלע בטורניר 17.1 נקודות למשחק. מילר היה חבר גם בנבחרת ארצות הברית שזכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אטלנטה. מילר קלע בטורניר 11.4 נקודות, ו-2.1 אסיסטים. הנבחרת ניצחה בטורניר בנקל, כשגברה על יריבותיה בהפרש ממוצע של 31.75 נקודות למשחק.‏[7]

מילר היה חבר גם בנבחרת שהתמודדה באליפות העולם בכדורסל 2002, מילר נפצע במהלך הטורניר ושותף מספר דקות מצומצם. הנבחרת כשלה בטורניר, והייתה לנבחרת האמריקאית הראשונה אשר חוזרת מטורניר אליפות העולם ללא מדליה.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר כפרשן ברשת TNT

מילר השתתף כגרנד מארשל של תחרות האינדיאנפוליס 500 של שנת 2005 (תחרות ספורט מוטורי). הארכיבישוף הבנדיקטיני של אינדיאנה פתח את יום התחרויות בתפילת "שמור על הנהגים, ואלוהים יברך את רג'י!" לפני שמילר ניפנף בדגל הירוק לתחילת התחרות.‏[8] באוגוסט 2005 הודיע מילר כי יהיה פרשן של משחקי ה-NBA ברשת TNT. אחותו של מילר, שריל מילר - כדורסלנית עבר בעצמה, הנחשבת בעיני רבים לאחת הכדורסלניות הטובות בכל הזמנים - משמשת ברשת כשדרנית קווים. מילר גם שימש כמנחה אורח בתוכנית האירוח הטלוויזיונית Live with Regis and Kelly, לצידה של קלי ריפה, בהיעדרותו של רג'יס פיבלין.

ב-8 באוגוסט 2007, הציע מאמן הבוסטון סלטיקס, דוק ריברס, לחזור למשחק פעיל כשחקן מחליף בסגל המתחדש עם קווין גארנט, ריי אלן ופול פירס[1] ולנסות להשיג את טבעת האליפות החסרה לו. ב-24 באוגוסט, יום הולדתו ה-42, הודיע מילר כי לא יחזור לשחק בהצהרה כי:"פיזית, אני בטוח שהייתי מסוגל לעמוד בכך. אבל מנטלית, במהלך כזה אתה צריך להיות לחלוטין בפנים או לא להיכנס בכלל, ואני החלטתי שלא להיכנס".‏[9]

סטטיסטיקות הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]


בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהשלוש אחוזים מהעונשין ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1987/1988 אינדיאנה 82 1 22.4 .488 .355 .801 2.3 1.6 0.6 0.2 10.0
1988/1989 אינדיאנה 74 70 34.3 .479 .402 .844 3.9 3.1 1.3 0.4 16.0
1989/1990 אינדיאנה 82 82 38.9 .514 .414 .868 3.6 3.8 1.3 0.2 24.6
1990/1991 אינדיאנה 82 82 36.2 .512 .348 .918 3.4 4.0 1.3 0.2 22.6
1991/1992 אינדיאנה 82 82 38.0 .501 .378 .858 3.9 3.8 1.3 0.3 20.7
1992/1993 אינדיאנה 82 82 36.0 .479 .399 .880 3.1 3.2 1.5 0.3 21.2
1993/1994 אינדיאנה 79 79 33.4 .503 .421 .908 2.7 3.1 1.5 0.3 19.9
1994/1995 אינדיאנה 81 81 32.9 .462 .415 .897 2.6 3.0 1.2 0.2 19.6
1995/1996 אינדיאנה 76 76 34.5 .473 .410 .863 2.8 3.3 1.0 0.2 21.1
1996/1997 אינדיאנה 81 81 36.6 .444 .427 .880 3.5 3.4 0.9 0.3 21.6
1997/1998 אינדיאנה 81 81 34.5 .477 .429 .868 2.9 2.1 1.0 0.1 19.5
1998/1999 אינדיאנה 50 50 35.7 .438 .385 .915 2.7 2.2 0.7 0.2 18.4
1999/2000 אינדיאנה 81 81 36.9 .448 .408 .919 3.0 2.3 1.0 0.3 18.1
2000/2001 אינדיאנה 81 81 39.3 .440 .366 .928 3.5 3.2 1.0 0.2 18.9
2001/2002 אינדיאנה 79 79 36.6 .453 .406 .911 2.8 3.2 1.1 0.1 16.5
2002/2003 אינדיאנה 70 70 30.2 .441 .355 .900 2.5 2.4 0.9 0.1 12.6
2003/2004 אינדיאנה 80 80 28.2 .438 .401 .885 2.4 3.1 0.8 0.1 10.0
2004/2005 אינדיאנה 66 66 31.9 .437 .322 .933 2.4 2.2 0.8 0.1 14.8
קריירה 1389 1304 34.3 .471 .395 .888 3.0 3.0 1.1 0.2 18.2

בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1989/1990 אינדיאנה 3 3 41.7 .571 .429 .905 4.0 2.0 1.0 0.0 20.7
1990/1991 אינדיאנה 5 5 38.6 .486 .421 .865 3.2 2.8 1.6 0.4 21.6
1991/1992 אינדיאנה 3 3 43.3 .581 .636 .800 2.3 4.7 1.3 0.0 27.0
1992/1993 אינדיאנה 4 4 43.8 .533 .526 .947 3.0 2.8 0.8 0.0 31.5
1993/1994 אינדיאנה 16 16 36.0 .448 .422 .839 3.0 2.9 1.3 0.2 23.2
1994/1995 אינדיאנה 17 17 37.7 .476 .422 .860 3.6 2.1 0.9 0.2 25.5
1995/1996 אינדיאנה 1 1 31.0 .412 .333 .867 1.0 1.0 1.0 0.0 29.0
1997/1998 אינדיאנה 16 16 39.3 .426 .400 .904 1.8 2.0 1.2 0.2 19.9
1998/1999 אינדיאנה 13 13 37.0 .397 .333 .895 3.9 2.6 0.7 0.2 20.2
1999/2000 אינדיאנה 22 22 40.5 .452 .395 .938 2.4 2.7 1.0 0.4 24.0
2000/2001 אינדיאנה 4 4 44.3 .456 .429 .933 5.0 2.5 0.8 0.5 31.3
2001/2002 אינדיאנה 5 5 39.6 .506 .419 .875 3.2 2.8 1.6 0.2 23.6
2002/2003 אינדיאנה 6 6 29.3 .283 .160 .913 2.3 2.3 0.2 0.2 9.2
2003/2004 אינדיאנה 16 16 28.4 .402 .375 .922 2.3 2.8 1.1 0.2 10.1
2004/2005 אינדיאנה 13 13 33.1 .434 .318 .941 3.1 1.5 0.8 0.1 14.8
קריירה 144 144 36.9 .449 .390 .893 2.9 2.5 1.0 0.2 20.6

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות למשחק האוסטאר
1990, 1995, 1996, 1998, 2000
חמישיית העונה
  • חמישייה שלישית: 1995, 1996, 1998
חמישיית הרוקיז השנייה
1988
ציוני דרך של הקריירה בכל הזמנים
  • רק שני שחקנים הופיעו במדי קבוצה אחת מספר רב יותר של משחקים, ג'ון סטוקטון וקארל מלון ביוטה ג'אז
  • מדורג שני ברשימת השלשות הרבות ביותר שנקלעו במשך הקריירה כולה, 2,560 שלשות. השיא שייך לריי אלן לאחר ששבר אותו בפברואר 2011
  • מקום שני בכל הזמנים בקליעת שלשות בפלייאוף (320) שריי אלן שבר אותו (322 נכון לאותו משחק) ב25 באפריל 2013.
  • מדורג במקום ה-14 בכל הזמנים בקליעת נקודות (25,279)
  • מדורג במקום ה-7 במספר המשחקים בהם שותף (1,323)
  • אחד מששת השחקנים אשר השיגו לפחות 50% קליעה מהשדה, 40% קליעה מהשלוש ו-90% קליעה מקו העונשין בעונה אחת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Celtics call Miller, who is considering return to NBA,ESPN.con
  2. ^ 2.0 2.1 עפר שלח, מוריד הברזלים ynet.co.il
  3. ^ עד עונת 2002/03 הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים, ומאותה עונה גם הסיבוב הראשון מתקיים בשיטת הטוב משבעה משחקים.
  4. ^ The 60 Greatest Playoff Moments: Nos. 51-60 באתר NBA.com
  5. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 2000
  6. ^ דוח המשחק, espn.go.com
  7. ^ סטטיסטיקות המשחקים בהם השתתף מילר
  8. ^ עמודו של מילר באתר myspace.com.
  9. ^ נגנז חלום הקאמבק של רג'י מילר באתר sports.walla.co.il