רג'פ טאיפ ארדואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רג'פ טאיפ ארדואן
(26 בפברואר 1954; Flag of Turkey.svg איסטנבול, טורקיה) (בן 60)
רג'פ טאיפ ארדואן
שם בשפת המקור Recep Tayyip Erdoğan
מדינה הרפובליקה הטורקית
נשיא הרפובליקה הטורקית ה-12
תקופת כהונה 28 באוגוסט 2014 (5 שבועות)
הקודם בתפקיד עבדוללה גול
הבא בתפקיד נוכחי
הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, 29 בינואר 2009 - ארדואן קם ועזב את המקום, בצעד הפגנתי כנגד נשיא מדינת ישראל שמעון פרס, בעקבות מבצע עופרת יצוקה

רֵגֶ'פ טאיפ אֶרְדוֹאָן (Recep Tayyip Erdoğan; נולד ב-26 בפברואר 1954) הוא נשיא טורקיה ה-12, מאז 28 באוגוסט 2014. קודם לכן כיהן כראש ממשלת טורקיה ה-26 במניין, החל מ-14 במרץ 2003.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארדואן נולד באיסטנבול למשפחה גאורגית מוסלמית (צ'בנבורי), שמוצאה בבתומי. המשפחה נמלטה מגאורגיה לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-‎1878). סבו של ארדואן נהרג בגאורגיה בשנת 1916 במהלך המלחמה נגד כוחות האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה. את סיפור מוצאה של משפחתו סיפר ארדואן עצמו במהלך ביקורו בבתומי ב-12 באוגוסט 2004.‏[1]

ב-1976 נבחר לראש הסניף הצעיר של מפלגת הישועה הלאומית. בשנת 1978 נשא לאישה את אמינה, שהיא ממוצא ערבי. לימים יתייחס לנישואיו כדוגמה לשילוב בין-עדתי בטורקיה.

בשנת 1981 סיים לימודים אקדמיים בתחום הכלכלה באוניברסיטת מרמרה. הוא היה פעיל פוליטית הן כסטודנט והן בתקופה שלאחר מכן. בשנת 1994 נבחר לראש עיריית איסטנבול.

ב-1998 נגזרו עליו 10 חודשי מאסר לאחר שהקריא בפומבי שיר קיצוני הנוגד את עקרונות החילוניות של טורקיה. במילות השיר היה, בין השאר, המשפט "המסגדים הם בסיסינו, כיפותיהם קסדותינו, צריחיהם חרבותינו והמאמינים חיילינו".‏[2] בפועל ריצה ארדואן ארבעה חודשים בכלא ואז שוחרר.

ב-3 בנובמבר 2002 ניצחה בבחירות "מפלגת הצדק והפיתוח" האסלאמית (AKP) בראשות ארדואן. הניצחון היה על רקע המשבר החברתי, קריסת הכלכלה במדינה ופיטורי מיליוני עובדים במשק הטורקי. ארדואן, שבעבר הטיל עליו בית המשפט איסור לכהן במשרה ציבורית בעקבות הרשעתו בהסתה לשנאה דתית, נאלץ לבחור לו מחליף זמני לראשות הממשלה עד לתום תקופת האיסור. הוא מינה את עבדוללה גול, סגנו במפלגה, לראש ממשלה זמני. בתום תקופת האיסור מונה לראשות הממשלה מטעם מפלגתו.

ניצחון מפלגתו האסלאמית של ארדואן בבחירות נחשב למהפך דרמטי, לאחר עשרות שנים של שליטת המפלגות החילוניות במדינה.

ארדואן, הדוגל במדיניות פרו-אסלאמית, חש תחילה בצורך להפיג את חששות הגנרלים בצבא, שבאופן מסורתי נמנו עם המחנה החילוני במדינה. הוא הבטיח עם מינויו למצוא קו פייסני המאחד בין האסלאם למודרניזציה, ואף הביע את רצונו בצירוף טורקיה לאיחוד האירופי. ערב מלחמת עיראק נקט עמדה מרוככת כלפי ארצות הברית (לעומת רוב המדינות במזרח התיכון, שהתנגדו נחרצות למלחמה) ונטה להיענות לבקשת האמריקנים להשתמש בשטחה של טורקיה לצורך המתקפה בעיראק. יוזמה זו שלו סוכלה על ידי הפרלמנט הטורקי.

רצונו להצטרף לאיחוד האירופי עורר חילוקי דעות בינו לבין האירופים, שטענו שטורקיה מפירה זכויות אדם ועקרונות שוויון. נטען שהיא אינה בשלה להצטרף לאיחוד האירופי, בין היתר בעטיה של חקיקה שהוביל ארדואן, שהגדירה את ניאוף האישה כעבירה פלילית, וכן התנגדות ארדואן לביטול חוק המגביל את חופש הביטוי במדינה ואוסר לפרסם תכנים הפוגעים בלאומיות הטורקית.

ביוני 2011 זכתה מפלגתו בכ-50% מהמושבים בפרלמנט הטורקי. במהלך קדנציה זו יזם חוק אשר אוסר הפלה מלאכותית בשטחי טורקיה ועל כן הוביל למחאה בת אלפי אזרחים באיסטנבול.‏[3]

בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה קלטה טורקיה מאות אלפי פליטים, שנמלטו מסוריה לטורקיה.

באמצע 2013 נאלץ להתמודד עם גל המחאות שפרץ בטורקיה, שבמהלכו כינו אותו המפגינים "דיקטטור".

בבחירות לנשיאות שנערכו ב-10 באוגוסט 2014 נבחר ארדואן לנשיא טורקיה, והוא הנשיא הראשון בטורקיה שנבחר לתפקיד בבחירות ישירות על ידי העם (בעקבות תיקון לחוקה שהוביל הוא עצמו בשנת 2007). הוא החל לכהן בתפקיד זה ב-28 באוגוסט 2014.‏[4]

אנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974 כתב, ביים ושיחק במחזה Mas-kom-ya (ראשי תיבות של "בונים חופשיים-קומוניסטים-יהודים") אשר הציג את הבונים החופשיים, הקומוניזם והיהדות כבסיס הרוע בעולם.

במהלך השנים יוחסו לארדואן מספר התבטאויות אנטישמיות. בשנת 2008 טען כי "ישנה תקשורת עולמית שנמצאת תחת השליטה של ישראל. הנקודה הזו צריכה להיות מודגשת באופן מיוחד."[5] בשנת 2013 דורג ארדואן במקום השני ברשימת האנטישמים שפרסם מרכז שמעון ויזנטל, בגין אמירתו על "הלובי של הריבית" שעומד לטענתו מאחורי ההפגנות נגדו.[6] עוד טען כי ישראל עומדת מאחורי ההפיכה במצרים, זאת לאחר שצפה בפנל טלוויזיוני שנערך בצרפת ב-2011 עם "אינטלקטואל צרפתי יהודי" (שזוהה מאוחר יותר כברנאר אנרי לוי) שסבר כי גם אם האחים המוסלמים ניצחו בקלפי, הוא אישית סבור שזו לא דמוקרטיה.

ב-2009 פרסם משרד החוץ הישראלי דו"ח לפיו ארדואן מעודד אנטישמיות בארצו, בין היתר על ידי מתן גיבוי להוצאה לאור של עיתונות אנטישמית, כדוגמת העיתון "VAKIT" שיצא לאור גם בגרמניה, שם נסגר על ידי השלטונות בשל תכניו האנטישמיים.[7]

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשל ופוליטיקה של
טורקיה
סמל טורקיה


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי טורקיה-ישראל/תקופת ארדואן

לאחר מינויו נקט ארדואן קו אנטי-ישראלי חריף בנושאי חוץ וביטחון, ובפרט ביחס לסוגיה הפלסטינית. עקב כך נוצרה מתיחות בין טורקיה לישראל.

במאי 2004, בעקבות הריגתם של פלסטינים ברפיח במהלך פעולת צה"ל, טען שמדובר בטרור מדינתי וכי אינו רואה הבדל בין ישראל לארגוני הטרור, כיון ש"הם הורגים אזרחים ואתם הורגים אזרחים".‏[8]

במהלך שנת 2008 תרם לשיחות העקיפות בין ישראל לבין סוריה שנערכו בטורקיה.

במבצע עופרת יצוקה הוא תקף בחריפות את ישראל. בתחילת המבצע כינה אותו "פשע נגד האנושות",‏[9] וכעבור ימים אחדים הוסיף: "ישראל עושה מעשים לא אנושיים ברצועת עזה, שיגרמו לה להשמיד עצמה".‏[10] ימים אחדים לאחר החלטת מועצת הביטחון על הפסקת אש קרא להרחיק את ישראל מהאו"ם, כל עוד אינה נשמעת להחלטה‏.‏[11] בוועידת הפורום הכלכלי העולמי, שנערכה בדאבוס ב-29 בינואר 2009, קם ארדואן ועזב את המקום, במחאה נגד נשיא מדינת ישראל שמעון פרס בעקבות מבצע עופרת יצוקה.

עקב המשט לעזה במאי 2010, שהוביל הארגון הטורקי IHH — ארגון שהוכרז כארגון טרור אסלאמי על ידי ישראל, ונקשר לטרור עוד קודם על ידי בית משפט בווירג'יניה ועל ידי שופט חוקר צרפתי — ואשר במהלך עצירתו נהרגו 9 אזרחים טורקים מפעילי הארגון שתקפו את חיילי צה"ל, התחולל המשבר הדיפלומטי החמור ביותר מאז כינון היחסים בין ישראל לבין טורקיה. ארדואן החזיר את שגריר טורקיה מתל אביב והתבטא בחריפות רבה מאוד נגד ישראל.‏[12] בסמוך לפרסום דו"ח פאלמר על אירועי המשט, תבעה טורקיה מישראל שתבצע שלוש פעולות: שתתנצל על הרג אזרחיה במשט, שתשלם פיצויים כספיים למשפחות ההרוגים והפצועים ושתסיר את הסגר מעזה ותאפשר כניסה חופשית של כלי שיט לרצועה. לאחר שפורסם דו"ח פאלמר, שקבע שהסגר שהטילה ישראל על עזה חוקי וכי זכותה לעצור כלי שיט שמתכוונים להפר אותו גם בעודם במים בינלאומיים (אך שפעלה בחוסר מידתיות ועליה להביע צער ולשלם פיצויים), וכאשר דרישות טורקיה לא מולאו - היא הודיעה על הורדת רמת היחסים הדיפלומטיים עם ישראל לדרג של מזכיר שני (שמשמעותם גירוש השגריר הישראלי) ועל כך שכלי שיט צבאיים שלה יפטרלו במזרח הים התיכון.‏[13] טורקיה הודיעה גם על הקפאת קשרי הצבא ותעשיות הביטחון עם ישראל (אשר כבר הושעו ממילא בעבר).‏[14]

בנאום שנשא בפברואר 2013 אמר ארדואן: "בדיוק כמו הציונות, האנטישמיות והפשיזם, נחוץ שנתייחס לאיסלמופוביה כפשע נגד האנושות".‏[15] מספר שבועות לאחר מכן חזר בו מדבריו.

ב-22 במרץ 2013 שוחח ארדואן בטלפון עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתקשר אליו בתיווכו של ברק אובמה. נתניהו התנצל על תקרית המרמרה, והם החליטו על רה-נורמליזציה של היחסים בין שתי המדינות.

באוגוסט 2013 טען ארדואן שישראל עומדת מאחורי ההפיכה במצרים. ארצות הברית גינתה בחריפות טענה זו,‏[16] ואביגדור ליברמן, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אמר שארדואן הוא "ממשיך דרכו של גבלס".‏[17]

ביולי 2014 במהלך מבצע צוק איתן תקף ארדואן את חברת הכנסת איילת שקד בטענה שהיא מזכירה את היטלר. מאוחר יותר גינה את ישראל בחריפות, הסית נגדה והאשים אותה ב"רצח עם" נגד הפלסטינים ואמר שמעשיה גרועים מהנאצים.‏[18] בעקבות דבריו אלפי מפגינים אלימים תקפו את נציגויות ישראל בטורקיה, דבר שהוביל את משרד החוץ להורות על פינוי משפחות נציגי ישראל בטורקיה מחשש לשלומן,‏[19] ולפרסום אזהרת מסע לטורקיה.‏[20] נתניהו גינה את דבריו של ארדואן ואמר ש"דברי ארדואן הם אנטישמיים ומחללים את זכר השואה".‏[21] גם זהבה גלאון גינתה את דברי ארדואן.‏[22][23]

אותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארדואן זכה באות האומץ מטעם הוועד היהודי-אמריקני ובפרס הבינלאומי לזכויות האדם על שם מועמר קדאפי

ב-12 בדצמבר 2011 נבחר על ידי גולשי "טיים מגזין" לאיש השנה, בקולותיהם של 122,928 תומכים. במקביל ציינו למעלה מ-180 אלף גולשים שהוא אינו ראוי לתואר. בנימוקים לבחירתו שיבח המגזין את ארדואן על היותו שופר לקידום הדמוקרטיה האסלאמית, על שסייע לטורקיה לקדם את כלכלתה, תוך שהיא הופכת לכלכלה בעלת שיעור הצמיחה השני בגובהו בעולם, הפך אותה למעצמה אזורית, ואף כי הוא איננו ערבי, הוא הפך למנהיג הנערץ ביותר בקרב עמי ערב, ארדואן זכה בתואר בעיקר הודות לקמפיין ויראלי באמצעות דואר אלקטרוני שהתקיים לטובתו באתרי אינטרנט טורקיים.‏[24]

ארדואן קיבל אזרחות כבוד של העיר סיאול בפברואר 2004, ושל העיר טהראן בפברואר 2009.

לאחר שנבחר לנשיא, הוחלט כי נמל התעופה החדש של איסטנבול ייקרא על שמו של ארדואן.‏[25]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רג'פ טאיפ ארדואן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Forebears of Erdoğan and the Armenian Genocide, ‏13 בדצמבר 2006
  2. ^ BBC Europe 04.11.2002
  3. ^ רויטרסאלפי נשים הפגינו נגד כוונתו של ארדואן לאסור הפלות, באתר הארץ
  4. ^ רויטרס, ארדואן הושבע לנשיאות: "נשבע בכבודי ובמוניטין שלי בפני האומה הטורקית", באתר nana10‏, 28 באוגוסט 2014
  5. ^ [1]
  6. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4471448,00.html
  7. ^ המשבר בין ישראל לטורקיה | דו"ח של משרד החוץ: השפלת השגריר הטורקי עבדה, באנקרה הבינו הרמז - מדיני-ביטחוני - הארץ
  8. ^ דיאנה בחור-ניר, ר"מ טורקיה: "איני רואה הבדל בין ישראל לארגון טרור", באתר ynet
  9. ^ ‏משה ריינפלד, טורקיה: הפצצות ישראל פשע נגד האנושות, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 28 בדצמבר 2008.
  10. ^ ראש ממשלת טורקיה: ישראל עושה מעשים לא אנושיים, באתר הארץ, 5 בינואר 2009‏.
  11. ^ ר"מ טורקיה: להרחיק את ישראל מהאו"ם, באתר ynet‏, 16 בינואר 2009.
  12. ^ המשט לעזה: ראש ממשלת טורקיה ארדואן: פעולת ישראל הינה טרור מטעם מדינה, באתר הארץ, 31 במאי 2010.
  13. ^ ברק רביד, טורקיה: נגביר פעילותנו בים התיכון ונפעל נגד הבריונות הישראלית, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2011.
  14. ^ ארדואן: נקפיא קשרי הסחר והצבא עם ישראל, באתר כלכליסט, 6 בספטמבר 2011.
  15. ^ ארדואן משתלח: הציונות היא פשע נגד האנושות, באתר וואלה!, 28 בפברואר 2013
  16. ^ ארצות הברית מגנה בתוקף את דברי ארדואן, באתר nrg‏, 20 באוגוסט 2013
  17. ^ יהונתן ליס, ליברמן: ארדואן הוא ממשיך דרכו של גבלס, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2013
  18. ^ ארדואן: ישראל מבצעת רצח עם מיום היווסדה, באתר ynet‏, 17 ביולי 2014
  19. ^ לאחר ההפגנות האלימות: ליברמן מחזיר את משפחות הדיפלומטים הישראלים מטורקיה, נענע10, 18 ביולי 2014.
  20. ^ אטילה שומפלבי, אזהרה: הימנעו מנסיעות לא חיוניות לטורקיה, באתר ynet‏, 18 ביולי 2014
  21. ^ הידיעה, הארץ, 20 ביולי 2014.
  22. ^ הפוסט בדף הפייסבוק של זהבה גלאון.
  23. ^ ח"כ זהבה גלאון: ארדואן איבד העשתונות, אסור לוותר לו, גלובס, 20 ביולי 2014.
  24. ^ אביאל מגנזי, "טיים": ארדואן - איש השנה והדמות השנואה, באתר כלכליסט, 13 בדצמבר 2011
  25. ^ איתי בלומנטל, שדה התעופה החדש של טורקיה - ע"ש ארדואן, באתר ynet‏, 15 באוגוסט 2014


נשיאי טורקיה
מוסטפא כמאל אטאטורקאיסמט אינניג'לל באיירג'מל גירסלג'וודט סונאי
פהרי קורוטירקקנן אוורןטורגוט אזאלסוליימאן דמירלאהמט נג'דט סזרעבדוללה גולרג'פ טאיפ ארדואן
נס נשיאי טורקיה