רדיית דבש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: זקוק להגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
תוצרת רדיית הדבש

רדיית דבש היא הפעולה של הפקת הדבש מהתאים שבחלות הדבש המצויות בכוורת הדבורים. זה השלב בעבודתו של הדבוראי, שבו הוא קוצר את פרי עמלו. לקראת שלב זה הוא מתארגן היטב, והכשרתו המקצועית מכוונת לקראת ארגון עבודת הרדייה: עבודה קשה, הכרוכה בספיגה של עוקצי דבורים, אפילו יילבש את המיגון המקובל. הדבורה נאבקת באלה הנוטלים ממנה את המזון שהיא מכינה לימים בהם היא לא תמצא צוף או אבקת פרחים למחייתה, כמו בימי החורף.

זמן הרדייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלת דבש אחרי שהוסר ממנה כיסוי השעווה

הדבוראי רגיל לרדות את הדבש בסוף עונת אגירת הצוף. הצוף הופך לאחר תקופת עיבוד על ידי דבורת הדבש ל דבש. בסיום עונת הפריחה, רוב הדבורים עפות בסביבת הכוורת, ולכן, כאשר יגיע הדבוראי לבצע את הרדייה הוא יתקל בהתנגדותן. למרות כל התחבולות שיינקוט הוא לא יוכל לרדות את הדבש ללא גרימת נזק לנחיל הדבורים. לכן, למרות המאמץ הארגוני הכרוך בדבר, יש הנוהגים לרדות פעמיים: פעם באמצע הפריחה ופעם שנייה בסופה. באמצע התקופה, הדבורים עדיין מצויים בשדות הפריחה ורק חלק מהן בכוורת ובסביבתה. יש הטוענים כי רדיית הביניים אפילו ממריצה את הדבורים למלא את החלות שרוקנו בפעולת הרדייה הראשונה.

יחד עם זאת, יש חסרון לרדיית הביניים, שכן ה"פועלות" עוסקות בתיקון תאי חלות הדבש שניזוקו בפעולת הרדייה ואין הן יכולות לצאת לאסוף צוף, וזאת בזמן שעדיין יש פריחה בחוץ. לכן נוהגים באזורי פריחת פרי ההדר, שם עונת הפריחה היא קצרה, לבצע רק רדייה אחת, כדי לא לגרום הפרעה לפעולות איסוף הצוף. חסרון נוסף, מהותי יותר, הדבש הנלקח ברדיית הביניים עלול להיות לא בשל דיו. הדבש המופרש מהדבורה הוא מימי. רק לאחר שנשלמת מלאכת האידוי הדבש בשל. דבש לא בשל עלול לתסוס.

פעולת הרדייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומה ובתחתיתה רשת המאפשרת לדבורים לצאת מהקומה אך לא לחזור אליה
רשת בין קומת הבסיס לבין שאר הקומות - המונעת מה"מלכה" לעבור לקומות העליונות ולהטיל בהן וכן להיות נוכחת בהן בזמן הרדיה

על מנת לרדות את הדבש יש להוציא את חלות הדבש מתוך הכוורת. בעונת הרדיה הכוורות מאוכלסות מאד, הדבורים שומרות על ה"מחסנים" שאגרו לקראת החורף, הדל בצמחים המניבים צוף. גם משפחות הדבורים המוכרות לכוורן בתור "שקטות" לא יניחו לו לקחת מהן את חלות הדבש. הן נאבקות בבעלי החיים ובבני האדם בנשקן האחרון - עוקץ הדבורה.

הדבוראי מצטייד לעבודה עם הדבורים בבגד קל, על מנת שלא יזיע. ריח הזיעה אינו אהוד על הדבורה וממריץ אותה לפעולות תקיפה, על ידי הרחתו היא חשה כי ה"אויב" בסביבה. בנוסף למסכה על הפנים נוהגים גם ללבוש כפפות על הידיים. למרות הכל, נטילת הדבש מהכוורת גורם להתעוררות הדבורים שכמעט בכל מקרה הדבוראי נעקץ בעת ביצוע פעול הרדיה. לשם הרגעת הדבורים והפחתת תוקפנותן משתמשים בעשן מאש שהופקה במפוח. סבורים כי מתעורר בהן את החשש כי פרצה שריפה והן עטות על חלות הדבש על מנת להתמלא בדבש - מלאי לשעת חירום - וכך הדבוראי מרויח זמן והדבורה נעשית כבדה יותר לתנועה ולתגובה על התקיפה.

בדרך כלל לא מוציאים את החלות מהקומות אלא לוקחים קומה שלמה ומחליפים אותה בקומה ריקה. לשם כך, מספר ימים לפני מועד הרדיה מפרידים בין הקומה המלאה ובין הכוורת, מניחים מתחת לקומה המלאה קומה ריקה וביניהן רשת המאפשרת מעבר של דבורים בכיוון אחד בלבד. כעבור מספר ימים נותרות רק דבורים בודדות בקומה המלאה וניתן להורידה מהכוורת ולהעביר אותה על תחולתה לרדיה. ניתן עם זאת לקחת רק מספר חלות מהקומה ולהחליפן בחלות ריקות, אך פעולה זו לוקחת זמן רב יותר ומקלה על הדבורים לתקוף את העובדים.

את קומת הבסיס לא רודים, שכן מיעדים אותה למשכן המלכה ותאי הביצים. מקובל להניח בכוורת רשת מיוחדת המונעת את מעבר המלכה מקומת הבסיס לקומות העליונות. מכיוון שהמלכה היא היחידה שמטילה ביצים הקומות העליונות ימולאו בדבש בלבד ואין חשש שהמלכה תפגע בזמן הוצאתם מן הכוורת.

הפקת הדבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיקוק הדבש לאחר הרדייה

את הדבש רודים כיום בעיקר בשיטות מכניות. תהליך הרדייה מורכב מהשלבים הבאים:

  1. הסרת מעטה השעווה, החותם את תאי הדונג בהם מצוי הדבש. פעולה זו נעשית באמצעות סכין מיוחד או בתהליך ממוכן.
  2. סִרכּוּז (צנטריפוגציה) של חלת הדבש. לא ניתן להוציא את הדבש מהתאים שמהם הוסרה חותמת השעווה בעזרת כוח המשיכה בלבד ולשם כך מפעילים צנטריפוגה.
  3. סינון ושקיעה. הדבש המופק באמצעות הצנטריפוגה מועבר בצינורות לבריכות השקעה בהם הדבש מאוחסן למספר ימים. חלקי דבורים מתות ופרורי שעווה צפים כלפי מעלה ומוּ‏סרים מהדבש.
  4. פיסטור: שלב לא הכרחי. מטרת הפיסטור היא להרוג את השמרים שבדבש על מנת למנוע תסיסה, למנוע התגבשות ולהגדיל את צמיגותו של הדבש. הפיסטור נעשה על ידי חימום הדבש. קיימות כמה שיטות, למשל - חימום הדבש במשך שתי דקות לטמפרטורה של 77°C וקירורו מיד ל-54°C. בשלב זה קיימת הסכנה שחימום מוגזם יכול לקלקל את הדבש.
  5. אחסון. הדבש הנקי מועברים למכלים בהם הוא מאוחסן עד שיועבר לכלים בהם יימכר. התנאים האידאליים לאחסון דבש הם מקום חשוך, טמפרטורה נמוכה (מתחת ל-11°C או בטווח של 21°C ל-27°C באריזה סגורה), ולחות יחסית של 60%-80%.

בתנאים מיטביים ניתן לרדות כ-30-40 ק"ג דבש מתא כוורת אחד בעונה.

מכונת הרדייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם מכונת רדיה

בשנת 1865 גילה המייג'ור פרנצ'סקו דה-הרושקה (Major Francesco De Hruschka) מאיטליה את העקרון לבניית מכונת הרדייה. הוא צפה בילד קשר המניף בעזרת חבל לסל שבו היו יערות דבש . כאשר סיבב את הסל עם החבל במהירות מסביב לראשו הוא גילה כי הדבש נזרק מהחלות. לנגסטרוט האמריקאי, ממציא הכוורת המתפרקת, התעניין בהמצאה והוסיף למכונה תמסורת, אשר מכפילה את מהירות הסיבובים. בסופו של דבר, היערות עומדות בתוך תוף המסתובב במהירות על צירו. הכוח הצנטרופוגלי לוחץ על הדבש וזורק אותו המרכז אל קיר החבית. משם הוא נוזל מטה ונאסף בכלי קיבול מיוחדים.

לאחר גמר הרדייה מחזירים את החלות הפגומות אשר עדין מכילות מעט דבש - עד 10% - לכוורת, בקומה נפרדת, למניעת הפרעה נוספת לקומה הבסיסית של הכוורת. הדבורים מלקטות את הדבש שנשאר ובונות מחדש את החלות. כאשר החלות מתרוקנות רצוי לאחסן אותם בארנות מיוחדים - הרמטיים - כדי שלא ייפגעו מעש הדונג. יש שיטות לטיפול בחלות וזאת על מנת לחסוך ממשפחת הדבורים מאמץ בעונה הבאה לבנות חלות חדשות.

אחרי הרדיה, נוהגים להמתין 10 ימים ויותר עד שהדבש נהיה מזוקק וראוי לשיווק.

שלבי עבודת הרדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א. בן-נריה, גידול דבורים, הוצאת ארגון מגדלי הדבורים בישראל, תל אביב, תש"י

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]