רובאוס האגריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רובי קולטריין המגלם את דמותו של רובאוס האגריד בסרט השני

רובאוס האגריד (אנגלית: Rubeus Hagrid) הוא דמות בדיונית בספרי הארי פוטר מאת ג'יי קיי רולינג, הנקראת בדרך כלל בשם משפחתה. האגריד הוא ענק למחצה העובד בתפקיד שומר הקרקעות בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, והחל מהספר השלישי גם בתפקיד המורה לטיפול ביצורי פלא. בספר החמישי מתברר גם כי הוא חבר במסדר עוף החול, שהוא ארגון המוקדש למלחמה בלורד וולדמורט.

רקע והתפתחות הדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של האגריד היא בין הראשונות שנוצרו על ידי רולינג‏[1]. השיחות בבקתה של האגריד בינו לבין הארי, רון והרמיוני שימשו כאמצעי אקספוזיציוני לאורך כל הסדרה, כיוון שהשלישייה גילתה פעמים רבות מידע על הוגוורטס ועל המנהל אלבוס דמבלדור באמצעות האגריד, שהיה בעל הרגל לחשוף בטעות מידע חסוי. האגריד היה אחד מחבריו הטובים של הארי פוטר מאז תחילת הספר הראשון. הוא השגיח עליו לאורך הסדרה, ומגונן עליו במידה רבה כיוון שראה בו יתום ו"אאוטסיידר". לאורך הסדרה מסופר כיצד הארי ראה בהאגריד חבר טוב ואחד האנשים החשובים בחייו, למעט חיבתו של האגריד לחיות מסוכנות. רולינג אמרה על הסצנה בספר האחרון שבה האגריד נשא את גופתו המתה לכאורה של הארי כמשמעותית מאוד, כיוון ש"האגריד הביא את הארי מהדרסלים. הוא מביא אותו אל עולם הקוסמים... הוא היה מעין שומר ומדריך עבורו... וכעת רציתי שהאגריד יהיה זה שמוביל את הארי אל מחוץ ליער"‏[2]. האגריד היה אחד הראשונים בסדרה שטען כי הרעיונות הנוגעים ל"טוהר הדם" הנם מיושנים.

באחד מהראיונות שנערכו עמה אמרה רולינג כי האגריד שובץ בבית גריפינדור כשהחל את לימודיו בהוגוורטס ב-1940‏‏[3]. כשהצליח לרכוש עכביש מסוג אקרומנטולה הוא סולק מבית הספר, כיוון שהעכביש נחשד בהיותו "המפלצת של סלית'רין" שהוצגה בספר השני. אולם, מנהל הוגוורטס דאז, ארמנדו דיפט, שוכנע על ידי אלבוס דמבלדור להשאיר את האגריד בתור אחראי הקרקעות, כך שהוא יוכל להישאר בהוגוורטס. בעת תחילת לימודיו של הארי פוטר בהוגוורטס האגריד היה גם שומר המפתחות, ולפי המתואר בספרים משמעות התפקיד היא שהוא היה אחראי על הכנסה והוצאה של אנשים מאדמות הטירה. חלק מעבודתו של האגריד היה להוביל את תלמידי השנה הראשונה בבית הספר בשיט על פני האגם הסמוך לו.

תפקידו בספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת הספרים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הארי פוטר ואבן החכמים, הארי פוטר וחדר הסודות, הארי פוטר והאסיר מאזקבאן
האגריד מבצע קסם לא חוקי באמצעות המטרייה הוורודה שלו (הסרט הראשון)
האגריד במהלך השיעור הראשון שלו (הסרט השלישי)

האגריד הוצג לראשונה בפרק הראשון של הספר הראשון. בעקבות רציחתם של ג'יימס ולילי פוטר החליט דמבלדור להפקיד בידי האגריד את משימת החילוץ של הארי התינוק מחורבות בית הוריו. כשמינרווה מקגונגל מביעה את חששותיה על כך שהאגריד יביא את הארי אל הדרסלים, דמבלדור אומר לה כי הוא מוכן להפקיד גם את חייו שלו בידי האגריד, עובדה המודגשת פעמים נוספות לאורך הסדרה כשדמבלדור ביקש ממנו לבצע משימות מסוכנות. שנים אחדות לאחר מכן התבקש האגריד על ידי דמבלדור להביא את אבן החכמים מבנק הקוסמים גרינגוטס, והטיל עליו ללמד את הכלב התלת-ראשי פלאפי להגן על הכניסה למחבוא של האבן.

דמבלדור הטיל על האגריד גם את משימת איתורו של הארי, הדרכתו כיצד יש להתנהג בעולם הקוסמים וסיוע ברכישת חפצי בית הספר. האגריד היה חבר הצוות הראשון של הוגוורטס שפגש את הארי לפני שזה החל את לימודיו, והשניים הפכו לחברים טובים. מאוחר יותר בספר הוא התיידד עם רון והרמיוני, חבריו הטובים של הארי. לקראת אמצע הספר הוא פגש אדם שהסתיר את פניו במסיכה, הזר נתן להאגריד ביצת דרקון על מנת לפתות אותו לספר מידע סודי על פלאפי. האגריד אמר בטעות להארי ולחבריו כי ניתן לעקוף את פלאפי באמצעות השמעת מוזיקה, והשלושה עשו זאת באמצעות החליל שהאגריד העניק להארי בחג המולד, כך שיכלו לצאת בעקבות מי שניסה לגנוב את האבן. השלושה סייעו להאגריד לאחר שביצת הדרקון בקעה, בכך שעזרו להעביר את הדרקון הצעיר לידי מומחים לגידול דרקונים שעבדו בשמורה ברומניה ביחד עם צ'ארלי ויזלי, אחיו של רון.

בספר השני התברר כי האגריד סולק מהוגוורטס כשלמד שם. כמו כן, בספר תואר כי האגריד למד ביחד עם תלמיד מצטיין בשם טום ואנדרולו רידל, לימים לורד וולדמורט. האגריד סולק בשנת הלימודים השלישית שלו, לאחר שנתפס כשברשותו עכביש ענק מסוג אקרומנטולה אותו כינה "הרעגוג". בעקבות חשיפת קיומו של העכביש הענק נטען כי הוא היצור המכונה "המפלצת של סלית'רין", וכי האגריד היה זה ששיחרר אותו מחדר הסודות בטעות או בכוונה, ובך איפשר לו לתקוף ולהרוג תלמידה מבית הספר. לאחר סילוקו הצליח אלבוס דמבלדור, אז המורה לשינויי צורה, לשכנע את המנהל ארמנדו דיפט להתיר להאגריד להישאר בבית הספר בתפקיד שומר הקרקעות.

האשמת השווא הזאת נתמכה על ידי טום רידל, הפושע האמיתי, שהשתמש במפלצת האמיתית (נחש גדול ממדים מסוג בסיליסק) על מנת לתקוף את התלמידים, והפליל את האגריד על מנת למנוע את סגירת הוגוורטס. לאורך הספר השתחרר הבסיליסק מספר פעמים מחדר הסודות, ובשל כך נשלח האגריד לכלא הקוסמים אזקבאן כיוון שנחשד באחריות גם לתקיפות הללו. אולם, לפני שהוא נעצר הוא הספיק לומר להארי ורון שהסתתרו בבקתתו לעקוב אחרי העכבישים בבית הספר, וכשהם עשו זאת הם פגשו בהרעגוג והצליחו לנחש כי המפלצת היא בסיליסק. לאחר שהארי הרג את הבסיליסק, התברר כי טום רידל הצליח להשתלט על תודעתה של ג'יני ויזלי, ובכך טוהר שמו של האגריד והוא שוחרר מכלאו. מאסרו של האגריד שימש כאמצעי להדגשת היותו של אזקבאן כמקום המטיל תחושת אימה וייאוש על כל מי שנמצא בו.

בעקבות התפטרותו של סילבנוס קטלברן, שלימד טיפול בחיות פלא, מונה האגריד לתפקיד בתחילת הספר השלישי. בעקבות טיהור שמו בסוף הספר הקודם אף הותר לו לחזור ולבצע קסמים. במהלך השיעור הראשון הוא לימד את תלמידי גריפינדור וסלית'רין כיצד להתמודד עם היפוגריפים, שהם יצורים הדומים לחצי סוס וחצי נשר ובעלי רגישות גבוהה לכבודם. תוך כדי השיעור התגרה דראקו מאלפוי בהיפוגריף בשם בקביק, שתקף אותו בתגובה ופצע אותו קלות. דמבלדור הצליח להוכיח את חפותו של האגריד, אך משרד הקסמים החליט להוציא להורג את בקביק. לאחר מכן הפכו שיעוריו של האגריד למשעממים, כיוון שהוא חשש להסתבך בצרות נוספות. המאבק למען זיכויו של בקביק היה אחד מקווי העלילה המשניים בספר זה. בספר זה תואר סכסוך מר בין הארי ורון לבין הרמיוני, ובשלב מסוים האגריד הזמין אותם לבקתתו והוכיח אותם על חוסר ההערכה שהפגינו כלפי הרמיוני. היה זה אחד מן הגורמים שסייעו להשיב על כנה את הידידות בין השלושה. בסוף הספר התרחש פיתול בעלילה שבו הרמיוני ניצלה את מחולל הזמן שלה על מנת לבצע מסע בזמן ביחד עם הארי, והשניים הצליחו להציל את בקביק ואת סנדקו של הארי סיריוס בלק, כאשר האירוע הראשון גרם להאגריד לשמחה רבה.

הספר הרביעי עד הספר השישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הארי פוטר וגביע האש, הארי פוטר ומסדר עוף החול, הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם
האגריד ומדאם מקסים במהלך נשף חג המולד (הסרט הרביעי)

בספר הרביעי התברר כי האגריד הוא בנם של קוסם ושל ענקית בשם פרידוולפה, שעזבה את אביו כשהוא היה תינוק. לענקים בספרי הארי פוטר היה מוניטין גרוע של יצורים אכזריים, ובעבר הם היו בני ברית של וולדמורט. האגריד הסתיר את מוצאו, ואפשר לאנשים להעלות ניחושים שונים בכל הנוגע לגודלו הרב (כגון שתיית שיקוי הגורם לגדילת עצמות). מוצאו נחשף בעיתון הקוסמים "הנביא היומי" על ידי הכתבת ריטה סקיטר, המתארת אותו כיצור מסוכן שאינו מתאים ללמד בהוגוורטס. האגריד סירב להתראות עם אנשים לאחר פרסום הכתבה בעיתון, שכללה הטחת האשמות רבות כגון גידול זן לא חוקי של סרטנים קסומים בשם סקרוטים פוצי-תחת, שהייתה נכונה בסופו של דבר, אך גם האשמה שקרית של הטלת אימה על התלמידים. הוא ניסה להתפטר מתפקידיו בהוגוורטס, אך נתקל בסירוב עיקש של דמבלדור.

במהלך הספר הוא פיתח מערכת יחסים רומנטית עם אולימפ מקסים - ענקית למחצה נוספת והמכשפה שניהלה אז את אקדמיית בובאטון מצרפת. האגריד היה גם אחד מן האנשים הבודדים בהוגוורטס שהאמינו כבר מההתחלה כי הארי לא רימה על מנת להתקבל לטורניר הקוסמים המשולש. בשלב כלשהו של הספר הציע אלאסטור מודי (שהיה בעצם אוכל מוות במסווה בשם ברטי קראוץ' הבן) להאגריד להראות להארי את המשימה הראשונה בטורניר, שכללה התמודדות עם דרקונים.

דמותו של האגריד לא הופיעה כלל בחלקו הראשון של הספר החמישי. בפרק מספר 20 הוא חזר, וסיפר להארי, לרון ולהרמיוני כי הוא נסע עם מדאם מקסים ברחבי אירופה במשימה סודית מטעם מסדר עוף החול, ותיכנן למצוא את הענקים ולשכנעם להילחם בוולדמורט לצידו של דמבלדור: אולם, בשלב מסוים הצליחו שני אוכלי מוות למצוא גם הם את הענקים, ושיכנעו אותם להצטרף אל וולדמורט פעם נוספת. האגריד הותקף על ידי הענקים במהלך משימתו, אך ניצל בזכות כישורי הקרב של מקסים. בדרכם חזרה מההרים שבהם היו הענקים הם נפרדו, בשל ייאושה של מקסים מנסיונותיו של האגריד להביא עמם את אחיו החורג, הענק גרעפ. גרעפ רצה להישאר עם הענקים האחרים, ופעמים רבות לאורך הספר הוא פגע בהאגריד כיוון שלא היה מודע לכוחו הרב. האגריד הציג את אחיו החורג להארי ולהרמיוני, וביקש מהם לדאוג לו במקרה שהוא ייאלץ לעזוב את הוגוורטס. דולורס אמברידג', שפעלה כמורה בבית הספר מטעם משרד הקסמים, פיקחה על כל השיעורים של האגריד, וחיפשה כל סיבה אפשרית על מנת לפטרו כיוון שהיה מקורב לדמבלדור. לקראת סוף הספר היא הביאה לבית הספר שישה הילאים (מעין שוטרים) ממשרד הקסמים על מנת לעצור את האגריד. האגריד הצליח להימלט מידי אנשי משרד הקסמים, אך במהלך בריחתו נפגעה המורה מינרווה מקגונגל שניסתה לסייע לו. בסופו של דבר חזר האגריד לתפקידו בעקבות טיהור שמם של דמבלדור ושל הארי.

בספר השישי האגריד היה עצוב כשגילה כי אף אחד מהתלמידים בשנתו של הארי כולל הארי, רון והרמיוני, לא מעוניין להמשיך ללמוד אצלו. הוא הפסיק לבוא לארוחות בית הספר, ובאופן כללי התחיל להתדרדר כיוון שחשב כי אף אחד לא אוהב אותו. תוך זמן קצר הגיעו אליו הארי, רון והרמיוני, והצליחו לשכנעו כי הם בחרו שלא להמשיך כיוון שעומס הלימודים גדול מדי והמקצוע שאותו הוא מלמד איננו הכרחי לקריירות שהם מעוניינים בהן. כמו כן, כשהארי מגיע הוא יוצר פרובוקציה על מנת לגרום להאגריד להתייחס אליהם, ובאחת הפעמים הבודדות בסדרה מגיב האגריד בזעם רב. כעבור זמן מה הלך לעולמו עכביש האקרומנטולה הענק הרעגוג, והאגריד החליט לסכן את חייו על מנת להשיג את גופתו ולהעניק לו הלוויה "ראויה", ואליו הצטרפו הארי והמורה לשיקויים הוראס סלגהורן. לאחר ההלוויה משתכרים האגריד ופרופסור סלגהורן, והארי מצליח לנצל את היתרון הזמני שלו ולהשיג מסלגהורן זיכרון מסוים לבקשתו של דמבלדור. בסוף הספר נערכה מתקפה של אוכלי המוות על הוגוורטס, ובזמן שהם ברחו מגבולות הטירה הצית אחד מאוכלי המוות את הבקתה של האגריד. לאחר מותו של דמבלדור מידיו של סוורוס סנייפ האגריד היה שרוי ביגון עמוק, ואף נשא את גופתו של דמבלדור אל קברה במהלך ההלוויה.

הספר האחרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הארי פוטר ואוצרות המוות

האגריד היה חלק מאנשי מסדר עוף החול שהגיעו לבית משפחת דרסלי בתחילת הספר השביעי על מנת לאבטח את מעברו של הארי אל בית משפחת ויזלי ("המחילה"). האגריד והארי טסו על האופנוע המכושף אותו ירש הארי מסיריוס, אך התוכנית השתבשה בעקבות מארב של אוכלי המוות. הם מגיעים בקושי רב אל "המחילה" לאחר שהותקפו על ידי וולדמורט עצמו, ונמלטו רק כיוון שהשרביט של הארי ביצע קסם בכוחות עצמו. ככל הנראה הוא חזר לתפקידו בהוגוורטס לאחר החתונה של ביל ויזלי ופלר דלאקור, ואזכורו הבא בספר היה רק כשהארי שמע ברדיו הקוסמים כי נעשה נסיון נוסף לעצור אותו על אדמות הוגוורטס, לאחר שאירח בבקתה שלו "מסיבת תמיכה בהארי פוטר".

הוא הופיע בעצמו לקראת שיא העלילה, לאחר ששהה במחבוא בהרים המקיפים את הוגוורטס ביחד עם אחיו הענק גרעפ וכלבו פנג. במהלך הקרב על הוגוורטס בסוף הספר ניסה האגריד להגן על צאצאיו הרצחניים של הרעגוג, שגורשו ממקום מושבם ביער של הוגוורטס על ידי אוכלי המוות, ותקפו ללא הבחנה את מגיני הוגוורטס ואת אוכלי המוות. אולם, העכבישים הענקיים לא העריכו את הטיפול שלו באביהם, ונחיל שלהם חטף אותו לתוך היער. האגריד הופיע מאוחר יותר כשבוי במחנה של אוכלי המוות כשהארי הגיע על מנת להתמודד עם וולדמורט בעצמו. הוא אולץ לשאת את גופתו של הארי בחזרה אל בית הספר, אך לא הצליח להבחין כי הארי שרד פעם נוספת, ובדרך לבית הספר האשים את הקנטאורים שצפו בהם בכך שלא סייעו מספיק.

זמן קצר לאחר מכן פרץ החלק השני של הקרב, אליו הצטרפו הקנטאורים. האגריד נטל חלק בשלב זה, והצליח להטיח בקיר של אולם הכניסה להוגוורטס את אוכל המוות וולדן מקנייר, שהיה השנוא עליו ביותר בשל יחסו הסדיסטי לבעלי חיים. הוא היה גם אחד מהראשונים שבירכו את הארי לאחר תבוסתו הסופית של וולדמורט. רולינג אמרה כי היא מעולם לא תיכננה שהאגריד ימות כיוון ש"תמיד הייתה בראשי תמונה של הענק הגיגנטי האגריד הולך דרך היער בבכי עם גופתו של הארי בידיו"‏[4].

בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן הקולנוע הסקוטי רובי קולטריין גילם את דמותו של האגריד בכל הסרטים בסדרה. רולינג אמרה כי כאשר כתבה את הספר הראשון היא חשבה שקולטריין יהיה השחקן האידאלי עבור דמותו של האגריד‏[5]. קולטריין אמר כי מבחינתו להיות חלק מסרטי הארי פוטר זה "דבר פנטסטי להיות מעורב בו"‏[6]. עוד לפני פרסום הספר האחרון בסדרה סיפרה רולינג לקולטריין מספר פרטי רקע על האגריד, כולל פרטי עלילה שנחשבו עד ליציאת הספר האחרון כספוילר[7].

שחקן הראגבי יוניון האנגלי מרטין בייפילד גילם את דמותו של האגריד כניצב בצילומים ממרחק רב, על מנת להדגיש את גובהו וממדיו הגדולים של האגריד. בייפילד הופיע גם בתפקיד האגריד הצעיר בסרט השני.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הראשון מסופר כי גובהו של האגריד הוא פי שניים מהגובה הממוצע של אדם נורמלי, ורוחבו פי חמישה, אם כי בספרים הבאים מסופר כי הוא רחב פי שלושה. האגריד ידוע בשל המבטא שלו שגורם לשיבוש מילים מסוימות. כיוון שהוא ענק למחצה יש לו חסינות מסוימת בפני קללות ולחשים בעלי פוטנציאל פגיעה בקוסמים רגילים. במהלך הספר החמישי ניסו דולורס אמברידג' ועוזריה לסלק אותו מהוגוורטס, והוא נאבק בהם. הם ניסו לשתק אותו ביחד, אך קרני הלחש ניתרו מגופו ולא השפיעו עליו כלל. תכונה זו באה לידי ביטוי גם בסוף הספר השישי, כאשר בפרק "מנוסתו של הנסיך" הוא לא מושפע מפגיעה ישירה של קללות אוכלי המוות.

הוא ידוע גם בשל המעיל מפרוות בונה, אותו הוא לובש פעמים רבות לאורך הסדרה.

אישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגריד תואר כאדם חברותי וכבעל אישיות רחמנית, ולאורך הסדרה יש דוגמאות אחדות לרגישות מצידו המתבטא בבכי. הוא נאמן מאוד לידידיו, ובעיקר לדמבלדור, אותו הוא תיאר פעמים רבות כקוסם הגדול ביותר בכל הזמנים. הוא מפגין זעם רב כשמישהו בסביבתו מטיח עלבונות בדמבלדור, כפי שקרה בספר הראשון עם ורנון דרסלי ובספר הרביעי עם איגור קרקרוף. האגריד הפגין נאמנות רבה כלפי הארי, ובשל כך סבל פעמים אחדות לאורך הסדרה כשנאלץ להימלט על מנת להימנע ממאסר. רולינג אמרה עליו "האגריד תמיד היה אמור להיות כח בסיסי כזה. הוא כמו מלך היער, או האיש הירוק. הוא האיש החצי פראי הזה שמתגורר בקצה היער"‏[8].

יכולות קסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות סילוקו מהוגוורטס שבר משרד הקסמים את שרביט האלון של האגריד, ואסר עליו לבצע קסמים. הוא שמר את שברי השרביט בתוך מטרייה ורודה, ומדי פעם ביצע עמם כישופים קטנים; אולם, מבחינה טכנית הוא הפר את החוק עד הספר השלישי, וכיוון שלא סיים את הכשרתו כקוסם הוא היה פחות טוב בהשוואה לקוסמים בוגרים אחרים, אך מדי פעם כן הצליח לבצע קסמים מורכבים.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הרביעי נחשפת האמת על הוריו של האגריד; אביו, ששמו מעולם לא הוזכר בספרים, נישא לענקית בשם פרידוולפה. היא נטשה את בעלה ובנה זמן קצר לאחר שילדה אותו, ולדברי האגריד היא מעולם לא הייתה בעלת כישורים מתאימים של אמא. מאוחר יותר היא ילדה את גרעפ, שהיה ענק טהור. היא מתה זמן רב לפני שהאגריד הגיע אל הענקים בספר החמישי. האגריד תיאר את אביו כאדם נמוך קומה, וסיפר כי אהב אותו מאוד; בספר השלישי הוא סיפר כי מות אביו היה אחד הרגעים הקשים ביותר בחייו.

גובהו של גרעפ הוא כחמישה מטרים, ולדברי האגריד בספר החמישי מדובר בענק קטן יחסית. פרקי האצבעות שלו עבים מאוד, ככל הנראה בגודל של כדור קריקט. הענקים שעמם חי גרעפ היו מציקים לו, והייתה זו הסיבה העיקרית לכך שהאגריד החליט לקחת אותו עמו בחזרה להוגוורטס. גרעפ ידע מילים בודדות בלבד באנגלית, והיה מחוסר כישורים חברתיים לחלוטין. לפי המסופר בספר החמישי נראה כי בתחילה גרעפ לא התייחס לנסיונותיו של האגריד לחנך אותו, והעדיף לבלות את זמנו בעקירת עצים. לאחר שהאגריד נמלט מהוגוורטס הוא הותיר את גרעפ לטיפולם של הארי, רון והרמיוני. כשהם נלכדו ביער במהלך עימות עם חבורת קנטאורים הם הופתעו לגלות שגרעפ הצליח לזהות אותם, וניצלו את הסחת הדעת שגרם על מנת להימלט.

בספר השישי הועבר גרעפ למקום מגורים בהרים המקיפים את הוגוורטס, וככל הנראה למד שם באופן חלקי כיצד להתנהג בחברת בני אדם. הוא השתתף עם האגריד בהלווייתו של אלבוס דמבלדור, התלבש באופן המתאים לאירוע מסוג זה ואף התנהג בצורה רגילה לחלוטין. בפרק זה תואר גם כי הוא ככל הנראה הצליח להבין רגשות במידה מסוימת, כיוון שניחם את האגריד וטפח בעצמה על שכמו.

בספר השביעי נמלט גרעפ ביחד עם האגריד וכלבו פנג, לאחר שהאגריד אירח בביתו "מסיבת תמיכה בהארי פוטר", וככל הנראה סייע בהימלטות. הוא היה הענק היחיד שנלחם נגד אוכלי המוות בקרב על הוגוורטס, ככל הנראה בנסיון להגן על האגריד, ופעמים רבות קרא לו תוך כדי לחימה. גרעפ השתתף בחגיגות הניצחון לאחר תבוסתו של וולדמורט, אך בגלל ממדיו העצומים נאלץ לשבת מחוץ לחלונות האולם הגדול שבו ישבו התלמידים והביעו את הערכתם בין השאר באמצעות השלכת מזון לתוך פיו הפעור.

בסרט החמישי נוצרה דמותו של גרעפ באמצעים ממוחשבים בלבד, כאשר השחקן טוני מודסלי תרם את קולו לדיבוב הדמות.

חיות המחמד של האגריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנג

האגריד שמר וגידל מגוון בעלי חיים, וחלקן נחשבות בספרים כבלתי ניתנות לביות. רולינג אמרה כי להאגריד אין עניין לטפל ביצורים הקסומים השגרתיים בגלל היעדר אתגר. חיבתו של האגריד ליצורים מסוכנים היא קו עלילה משני ברוב הספרים.

  • פנג (Fang) הוא כלב ציד שחור גדול ממדים ופחדים, אך בסרטים הוא מגולם על ידי כלב מסטינו נפוליטנו. בעוד שהופעתו מעוררת פחד לפי הספרים, האגריד אמר עליו בספר השני כי הוא פחדן. בדרך כלל הוא התנהג בשמחה ליד אנשים אותם הוא מכיר, ונראה כי הוא נהנה ללקק את פניהם או אוזניהם של הארי, רון והרמיוני. הופעתו האחרונה בסדרה הייתה בסוף הספר השביעי, אז נמלט למקום לא ידוע בטירה לאחר שנבהל מרעש שנוצר על ידי כד שנשבר.
  • פלאפי הוא כלב תלת-ראשי גדול ממדים שהאגריד השתמש בו בספר הראשון על מנת להגן על הכניסה למעבר התת-קרקעי המוביל לאבן החכמים. הדרך היחידה לעקוף אותו הייתה לנגן בנוכחותו. דמותו של פלאפי מבוססת על קרברוס, שהוא כלב תלת-ראשי מהמיתולוגיה היוונית ששמר על שערי השאול. בדומה לפלאפי, קרברוס הורדם על ידי אורפיאוס באמצעות מוזיקה. רולינג נשאלה בראיון מה קרה לפלאפי לאחר שלא היה צורך לשמור יותר על אבן החכמים, ואמרה כי הוא שוחרר לחופשי ביער האסור.
  • נורברט (החל מהספר השביעי נורברטה) היה דרקון מסוג נורבגי נקוד שהאגריד קיבל מאדם זר שהסתיר את פניו במסיכה, ונחשף בסוף הספר הראשון כפרופסור קוויריניוס קווירל. האגריד סייע לדרקון לבקוע מהביצה, ותוך שבועות אחדים הפך נורברט לגדול ממדים ומסוכן מאוד. בסופו של דבר הצליחו הארי, רון והרמיוני לשכנע את האגריד להעביר את נורברט לצ'ארלי ויזלי, אחיו של רון שעבד כחוקר דרקונים ברומניה. בספר השביעי סיפר צ'ארלי כי נורברט הוא בעצם נקבה, ושמו שונה לנורברטה. בספר הרביעי הוא אמר גם כי דרקוניות הן יותר מסוכנות מדרקונים.
  • הרעגוג (Aragog) היה אקרומנטולה, עכביש גדול ממדים עם אינטליגנציה אנושית. האגריד החל לגדל אותו עוד כשהיה בתוך ביצה, והחביא אותו בארון במרתפי הוגוורטס כשלמד שם. בשנת הלימודים השלישית שלו הוא נתפס על ידי טום רידל כשהוא מדבר עם הרעגוג. רידל טען כי הרעגוג גרם למותה של תלמידה, וכי האגריד היה זה שפתח את חדר הסודות, כשלמעשה המפלצת הייתה נחש מסוג בסיליסק ורידל עצמו היה זה שפתח את החדר.
לאחר סילוקו של האגריד הועבר הרעגוג ליער האסור שליד הטירה. האגריד הצליח למצוא לו בת זוג בשם מוסג, עמה הביא הרעגוג צאצאים רבים והפך למייסד של מושבת אקרומנטולות גדולה. הוא נותר אסיר תודה להאגריד, ומנע מצאצאיו הטורפים לתקוף אותו כשהגיע לבקר, אם כי לא החיל את הכלל הזה על אנשים אחרים. הרעגוג נותר ביער עד יומו האחרון, ובספר השישי הוא מת מזקנה. האגריד הצליח לקחת את גופתו, כיוון שחשש שצאצאיו יאכלו אותה.
בקביק
  • בקביק (Buckbeak), ביחד עם 11 היפוגריפים נוספים, הוצג בתחילת השיעור הראשון שהאגריד העביר בתחילת הספר השלישי. הוא הסביר כי היפוגריפים הם יצורים שלווים וחזקים, אך רגישים מאוד לכל פגיעה בכבודם. הארי פוטר היה היחיד שניסה להתקרב אל בקביק, ואף לרכב על גבו בזמן שעף מעל למכלאה שבה הועבר השיעור.
דראקו מאלפוי, בניסיון שחצני לגבור על יריבו המר הארי, התקרב אל בקביק ולא שמר על הכללים שהאגריד לימד, וגרם לבקביק הזועם לתקוף אותו ולשרוט אותו בזרועו עם טפריו החדים. מאלפוי זייף את חומרת פציעתו, והצליח לשכנע את אביו להפעיל את השפעתו הפוליטית ולגרום להוצאתו להורג של בקביק. בסופו של דבר הצליח בקביק להימלט ביחד עם סנדקו של הארי סיריוס בלק, ולאורך רוב הספר הרביעי שהה עמו במחבוא במערה הנמצאת בהרים המקיפים את הוגוורטס. בתחילת הספר החמישי הוא עבר עם סיריוס לבית משפחתו העתיק בכיכר גרימולד מספר 12 שבלונדון, ושהה בחדרה הישן של אמו של סיריוס.
הארי ירש את בקביק לאחר מותו של סיריוס, והתיר להאגריד לקחת אותו בחזרה להוגוורטס. על מנת למנוע חשדות של משרד הקסמים הוחלט לקרוא לו וית'רווינגס. בקביק היה נאמן מאוד להאגריד ולהארי פוטר, והבריח את סוורוס סנייפ בסוף הספר כשתקף אותו עם טפריו. הוא השתתף גם בקרב על הוגוורטס בסוף הספר השביעי, והוביל את המתקפה על הענקים של וולדמורט.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של האגריד הופיעה במספר פרודיות המבוססות על הארי פוטר. הוא הופיע במערכון של התוכנית האמריקנית סאטרדיי נייט לייב, בגילומו של הורציו סאנז, לצדה של לינדזי לוהן שגילמה את הרמיוני‏[9]. בתוכנית The Big Impression של השחקן הבריטי אליסטייר מק'גואן הוא הופיע במערכון הנקרא "לואיס פוטר וביסקוויט החכמים" (Louis Potter and the Philosopher's Scone), בגילומו של רובי קולטריין עצמו. דמותו של האגריד, בגילומו של רוני קורבט, נכללה גם ב"הארי פוטר וסיר הלילה הסודי של אזרבייג'ן (Harry Potter and the Secret Chamberpot of Azerbaijan), שהיה מערכון שהופק על ארגון הצדקה הבריטי קומיק רליף בשנת 2003‏‏[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מידע בוויקי הארי פוטר
  • מידע בלקסיקון הארי פוטר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מה רולינג אמרה על האגריד? באתר Accio Quote
  2. ^ כתבה ב-MSN
  3. ^ כרונולוגיה של האגריד בלקסיקון הארי פוטר
  4. ^ ראיון עם רולינג לרגל יציאת המהדורה ההולנדית של הספר השביעי, The Leaky Cauldron,‏ 19 בנובמבר 2007
  5. ^ ראיון עם אנדרו אלדרסון מאתר הדיילי טלגרף, 11 בנובמבר 2001
  6. ^ ראיון עם קולטריין באתר המנצ'סטר איבנינג ניוז
  7. ^ ראיון עם רולינג באתר ה-BBC
  8. ^ ראיון עם רולינג, 25 בספטמבר 2006
  9. ^ תסריטים של סאטרדיי נייט לייב
  10. ^ מידע באתר TV.com