רובה אוטומטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"רובה מונדרגון"-הרובה האוטומטי הראשון
רובה אוטומטי מתוצרת בראונינג ממלחמת העולם הראשונה
רובה M-16 (למעלה) ו-AK-47 (למטה). שני רובי סער נפוצים המסוגלים לירי אוטומטי.
השואו-שא - רובה אוטומטי ומקלע קל מתקופת מלחמת העולם הראשונה, אשר זכה לתואר "כלי הנשק הגרוע ביותר שנכנס לשירות צבאי, בהיסטוריה של הלוחמה"

רובה אוטומטי הוא כינוי כללי לרובים בעלי טעינה עצמית כלומר תהליך הפליטה של תרמיל הכדור שנורה והכנסת כדור חדש לבית הבליעה נעשית בפעולה ישירה כתוצאה מלחיצה על ההדק.

עקרונות פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובה אוטומטי ניתן להפעלה בשני מצבי ירי על פי בחירת היורה:

  • מצב חצי אוטומטי: לחיצה על ההדק יוצרת סידרה חד פעמית של פעולות:
    1. ירייה ופליטת כדור.
    2. פליטת התרמיל של הכדור שנורה מבית הבליעה.
    3. טעינת כדור חדש בבית הבליעה המוכן לירי.
  • מצב אוטומטי מלא: הלחיצה על ההדק יוצרת את סדרת הפעולות המפורטת לעיל וחוזרת על עצמה עד לעזיבת ההדק או עד הפסקה באספקת התחמושת.

התחמושת המזינה את הירי ארוזה במחסנית המחוברת לבית הבליעה של הרובה וניתנת להחלפה במחסנית טעונה חדשה כאשר התחמושת נגמרת.

הרובה האוטומטי נבדל מהמקלע בעיקר בגודלו ובתחמושת שהוא משתמש בה. המקלע בדרך כלל כבד וגדול יותר ומשתמש בתחמושת חזקה יותר. ולכן הרובה הוא נשק אישי בעוד שהמקלע משמש רק בקבוצה של חילים או בעמדות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחצי השני של המאה ה-19 הופיעו לראשונה מכונות הירייה והנשק האוטומטי. כלי נשק אלה היו כבדים ומסורבלים ונדרש צוות של מספר חיילים לתפעלם, אך היו בעלי כוח אש אדיר.

האקדח של לאומן 1892 -האקדח האוטומטי הראשון

האקדח האוטומטי הראשון הומצא על ידי האוסטרי יוסף לאומן בשנת 1892.

הרובה האוטומטי הראשון היה "רובה מונדרגון" אשר הומצא על ידי הגנרל המקסיקני מנואל מונדרגון בשנת 1882 ואשר נרשם כפטנט בשנת 1897. השלב הבא בפיתוחם של רובים אוטומטים התרחש במלחמת העולם הראשונה כאשר חברת בראונינג הציגה את הפיתוח שלה לנשק אשר יהיה גרסה קלה לשימוש החייל הרגלי של מכונת היריה המוזנת בשרשרת כדורים ואשר דרשה צוות של שני מפעילים ויותר. הפיתוחים המודרניים של הרובה האוטומטי אשר הופיעו במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה התת מקלע ורובה הסער שמרו על בסיס הרעיון המקורי של תכונות הטעינה האוטומטית והירי הרציף אך השתפרו משמעותית מבחינת המשקל, קצב האש, תכולת המחסנית ונוחות התפעול.

בזמן המלחמה הקרה נפוץ בעולם השימוש ברובי סער אוטומטיים, בפרט הקלשניקוב AK-47 הסובייטי וה-M16 האמריקאי. בשנות ה-80 של המאה ה-20 נעשו מחקרים על המלחמות במזרח הרחוק (מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם) והמלחמות במזרח התיכון (בעיקר הסכסוך הישראלי-ערבי), והללו גילו שהירי האוטומטי היה ברובו הגדול לא יעיל: כלומר היחס בין מספר הכדורים שנורו למספר ההרוגים היה גבוה מאוד. בעקבות מחקרים אלה הוחלט לשנות את תורת הלחימה של הרובאי כך שבמקרים הרגילים הירי יתבצע רק במצב חצי-אוטומטי או בצרורות (ירי של מספר כדורים קבוע בלחיצה אחת). בחלק מרובי ה-M16, ובפרט ב-M4, הוחלף מצב הירי האוטומטי בירי צרורות. עם זאת, ירי אוטומטי למטרות רתק או חיפוי עדיין נשאר כחלק מתורת הלחימה.