תבור (רובה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רובה תבור)
רובה TAR-21 תבור

מידע כללי
סוג רובה סער בּוּלְפַּאפּ
נגזרות תבור קלעים, תבור קומנדו, מיקרו-תבור, תבור 7
תכנון תע"ש, 1998
מדינה מייצרת ישראלישראל ישראל
יצרן תעשיות נשק לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מעצב תעש מערכות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת השימוש 2001–2010 (כ־9 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות מבצע גשמי קיץ, מבצע עופרת יצוקה, הסכסוך התאי-קמבודי, המלחמה בדרום אוסטיה, מלחמת לבנון השנייה, מלחמת חרבות ברזל עריכת הנתון בוויקינתונים
מחיר ליחידה 1,000 דולר (ללא אופטיקה)
1,400 דולר (צה"לי)
מידע טכני
קליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו
פעולה נצרה בוררת, גז, תצורת bullpup
חירוק קנה 6 מסילות, במעלה סלילים ימני 1:7
הזנה מחסנית של 30 כדורים
כוונות כוונת השלכה MARS "נקודה אדומה" של ITL, כוונות ברזל לגיבוי
אורך כולל 725 מ"מ (רגיל)
640 מ"מ (מפקדים)
590 מ"מ (מיקרו)
אורך קנה 460 מ"מ (רגיל)
380 מ"מ (מפקדים)
330 מ"מ (מיקרו)
משקל ריק כ-2.8 ק"ג
משקל מלא 3.27 ק"ג (רגיל)
3.18 ק"ג (מפקדים)
2.95 ק"ג (מיקרו)
קצב אש 750–900 כדורים לדקה
מהירות לוע 910 מטר לשנייה (רגיל)
890 מטר לשנייה (מפקדים)
טווח אפקטיבי 550 מטרים (הערכה, תלוי בדגם)
דיוק כ-2 דקות קשת (2 MOA)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחמי חיל הרגלים בכותל המערבי 2012. חלקם חמושים בתבור, דגם בסיסי או מטול רימונים.
קצין אגוז עם מיקרו-תבור
לוחמי פלס"ר נח"ל חמושים במיקרו-תבור (מבצע שובו אחים).

תבור TAR-21 הוא רובה סער בּוּלְפַּאפּ מודרני מתוצרת ישראל. פירוש השם TAR-21 הוא Tavor Assault Rifle, 21st Century (רובה סער תבור, המאה העשרים ואחת). הרובה פותח במפעל הנשק הקל, "מגן", של התעשייה הצבאית. בשנת 2005 נמכרה פעילותו של מפעל "מגן" לחברת "תעשיות נשק לישראל" (IWI) ובה נמשך פיתוחו וייצורו של הרובה[1]. ב-2006 החלה הצטיידות של צה"ל ברובה ובמקביל הוא נמכר גם לצבאות אחרים וכן נמכר בגרסה חצי-אוטומטית בשוק האזרחי בארצות הברית. ב-2009 החליט צה"ל להחליף את ה"תבור" CTAR-21 במיקרו-תבור X95 של IWI וכיום המיקרו-תבור נמצא בשימוש של 3 חטיבות חי"ר מספר יחידות מובחרות בצה"ל, וכן בחלק מגדודי המילואים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צה"ל היה שותף בתכנון הרובה במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, ואף הגדיר את הדרישות המבצעיות והטכניות. מטרת המתכננים הייתה לייצר נשק עבור החייל הרגלי. בהמשך פיתוח הרובה נערכו ניסויים השוואתיים בינו לבין רובה הסער M-16 וכן ל-M4 קרבין המתקדם, כולל כיבוש יעד מבוצר ולוחמה בשטח בנוי. תוצאות הניסויים הראו שה"תבור" עולה על ה-M-16 בדיוקו ובנוחות תפעולו וכן שהתבור אמין יותר ועמיד יותר מרובה ה-M4 קרבין האמריקני[2].

רובי התבור נכנסו לשירות ניסיון במהלך מבצע חומת מגן ובעקבות הביקורות החיוביות הוחלט בצה"ל על הצטיידות ברובה. ברם, בגלל בעיות תקציב רכש צה"ל כמויות המספיקות רק לחלק מחטיבות החי"ר (נכון לנובמבר 2006 נרכשו כ-16 אלף יחידות). צה"ל רכש את דגם "תבור מפקדים/קומנדו" (CTAR), בעל הקנה הקצר, ככל הנראה על מנת להקל על שימוש בנשק בלוחמה בשטח בנוי. בחודש אוגוסט 2006, צוידו כלל טירוני חטיבת גבעתי בנשק. באוגוסט 2008, צוידו טירוני חטיבת גולני, החל מ-2009 גם גדוד קרקל והחל ממרץ 2011, גם טירוני חטיבת הנח"ל צוידו בנשק.

למרות זאת, לא נרשמה הצטיידות מלאה בתבור בקרב כוחות מיוחדים של צה"ל. ב-2007, דווח על הקפאת ההצטיידות בנשק עקב "מחלות ילדות" שנתגלו ברובים ובהם מעצורים רבים. לאחר שטופלו המעצורים ושופרו מכלולי הנשק הוחזר הרובה לשימוש והוחלט להמשיך את ההצטיידות בו (בגרסתו החדשה TAR-21 סימן 81). בדצמבר 2008, נכנס ה"מיקרו-תבור" לפיילוט בסיירת גבעתי[3]. רובה ה-CTAR היה בשימוש במבצע עופרת יצוקה (דצמבר 2008 - ינואר 2009) ולפי החיילים שהשתמשו בו "התבור עבד בלחימה ללא דופי עם כמעט אפס תקלות"[4].

בסוף שנת 2009, החליטה זרוע היבשה על ציוד כלל לוחמי חיל הרגלים במיקרו-תבור במקום ברובי תבור קומנדו CTAR-21 ו-M4 הנמצאים כרגע בשירות חטיבות החי"ר[5]. ב-2010, הוחלט לצייד את כל לוחמי גדוד הסיור של חטיבת גבעתי במיקרו-תבור, שנחשב (לפי הידיעה) לנשק הנחשק ביותר בצה"ל ושלמרות ממדיו הקומפקטיים הוא מדויק לטווחים של עד 500 מטר[6]. ביולי 2011, זרוע היבשה החלה לצייד את גדודי חטיבת גולני וגדודי חטיבת גבעתי. בספטמבר 2011, גם גדודי חטיבת הנח"ל צוידו במיקרו-תבור בנוסף לגדס"ר גבעתי וגדס"ר גולני אשר כבר משתמשים בו. בחודש אוקטובר 2011 גם סיירת יעל, פלגה השייכת ליחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית, הצטיידה במיקרו-תבור. הסיבה לכך היא היתרונות שיש לנשק קצר בעת פינוי שדות מוקשים, אחד מיעודייה של היחידה. גם גדוד חרב הדרוזי, גדוד הסיור המדברי (הגדס"ר הבדואי) וגדוד קרקל חמושים בתבור ובמיקרו-תבור כנשק אישי של הלוחמים.

ב-2012 הוצג מטול רימונים GL40, שמתאים למיקרו-התבור[7]. ב-2014 נקלט בצה"ל מיקרו-תבור משופר, שאחד השינויים המרכזיים בו הוא הארכת הקנה לאורך 38 ס"מ כדי לשפר את הטווח והדיוק[8].

ב-2021 פורסם בתקשורת כי צה"ל החליט להפסיק להשתמש ב"תבור" בחטיבות החי"ר, ולהחליפו ברובה M4, אך צעד זה הוכחש על ידי דובר צה"ל ואף בוצע רכש משמעותי של תבור X-95 פלאט-טופ[9] באותה השנה.

ב-2024 הוחלט במנהל הרכש, בעקבות התנגדות של הממשל הדמוקרטי בארה"ב לחלוקת נשקים לכיתות כוננות בשומרון וביהודה, כי משק נשקי התבור יישמר וימשיך לשמש את צה"ל. במקביל, יימשך גם רכש נשקים אמריקניים וכן יירכשו רובים ישראליים בסגנון AR15.[10]

התבור נרכש בידי מספר כוחות מיוחדים של צבאות זרים, ביניהם הודו וגאורגיה. הוא נבחן על ידי קרואטיה, סרביה ורומניה. בנוסף, הוא הוכנס לשימוש בארץ כאשר הוקמה יחידת מצדה של שירות בתי הסוהר למספר שנים ומשמר הכנסת. IWI משווקת גרסה אזרחית חצי-אוטומטית של התבור לשוק האזרחי ובעיקר לשוק הנשק בארצות הברית, שם זכה התבור לפופולריות גדולה[11]. ה"תבור" זכה בתואר "רובה השנה 2014" של איגוד הרובאים הלאומי של ארצות הברית (NRA)[12].

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבור בנוי בתצורת הבולפאפ (Bullpup) - ידית האחיזה וההדק ממוקמים אחרי[13] המכלול (מנגנון הירי שכולל את הבריח, הנוקר והמחסנית), שממוקמים בתוך הקת. תצורה זו מאפשרת את קיצור האורך הכללי של הרובה, מבלי להתפשר על אורך הקנה (ככל שהקנה ארוך יותר הביצועים הבליסטיים של הרובה - טווח ודיוק - טובים יותר). הפחתה במשקל הושגה באמצעות חומרים מרוכבים, קלים אך חזקים מאוד, שהחליפו חלקי מתכת ופלסטיק רבים. חומרים אלה קלים לתחזוקה, ואינם נתקפים על ידי חומרי ניקוי סטנדרטיים (כמו תערובת ניקוי שעשויה 90% ספירט לבן ו-10% שמן למשל), שבהם משתמש החייל בשדה.

ה"תבור" משמש את החייל בכל מצבי הלחימה. הוא מדויק לטווחים ארוכים, יכולת מעבר לחימה מיום ללילה מושגת באמצעות האפשרות להכללת אופטיקה מאחורי הכוונות הקיימות תוך שמירת תיאום הכוונות הקיים. בכל מצבי הלחימה ניתן להרכיב על התבור ררנ"ט, כולל מטול רימונים 40 מ"מ מכל סוג (תלוי במתאם), ורובה כדורי גומי לשימוש בהפגנות.

ל"תבור" יש נצרה בוררת בת 3 מצבים: נצור (safe), ירי חצי-אוטומטי (semi-auto) וירי אוטומטי מלא (full-auto).

מאפיינים נוספים:

  • גוף ומשען לחי ארגונומיים, שמביאים את כוונת הרובה באופן אוטומטי לשדה ראייתו של היורה, ומגדילים בכך את סיכויי הפגיעה כבר בירי הכדור הראשון.
  • התאמה קלה של הרובה ליורה ביד ימין ולזה היורה ביד שמאל.
  • הכוונת מורכבת על הקנה במקום על גוף הרובה. בכך משיגים דיוק גבוה שכן הכוונת לא יוצאת מאיפוס עם הקנה.
  • הכוונת האינטגרלית של התבור היא כוונת השלכה MARS (ראשי תיבות של Multi-Purpose Aiming Reflex Sight). כדי לכוון באמצעות כוונת זאת, על החייל להביא את הנקודה האדומה שמופיעה על הכוונת על המטרה. כוונת זאת מופעלת באמצעות סוללות ובנויה לחסוך באנרגיה על מנת לשמור על אורך החיים של הסוללות.
  • כדי לא לבלבל את החייל בפתיחת הכוונת ובסגירתה, תו האיכון (הנקודה האדומה) מופעל אוטומטית בעת פתיחת הניצרה, ונסגר בעת נצירת הנשק. הכוונת (MARS) כוללת גם ציין לייזר, המאפשר כיוון גם בלילה וירי מדויק מגובה המותן (לחצן הלזירה הוא מובנה וממוקם במתפסים, להפעלה בעזרת היד המייצבת)
  • כוונת ברזל לגיבוי.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"תבור" מיוצר בתשעה דגמים:

בתכנון - תבור בקליבר 0.30 קרבין, 0.45 אינץ', 0.40 אינץ', ו-10 מ"מ - ליצוא לשוק העולמי. כמו כן פותח מטול רימונים חדש GL40 שמיועד להתקנה גם על המיקרו-תבור.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמי גדוד הסיור המדברי עם תבור TAR-21
תבור קומנדו CTAR-21
מיקרו-תבור MTAR-21, ידוע בחו"ל גם כ-X-95
תבור מטול, GTAR-21, עם מטול רימונים M-203PI

תבור TAR-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משקל כולל מחסנית: 3.5 ק"ג
  • אורך: 72 ס"מ
  • אורך קנה: 46 ס"מ
  • קצב אש: 900 כדורים בדקה
  • כוונות: כוונת בסיסית היא כוונת השלכה MARS "נקודה אדומה" עם ציין לייזר, כוונות ברזל לגיבוי, אפשרות להתקנת כוונות אופטיות מתקדמות ואמצעי ראיית לילה.
  • מחסניות: M16 דגם נאט"ו ומחסנית ייעודית.

תבור מפקדים/קומנדו CTAR-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משקל כולל מחסנית: 3.2 ק"ג.
  • אורך: 64 ס"מ.
  • אורך קנה: 38 ס"מ.
  • קצב אש, כוונות ומחסנית: זהה לדגם הרגיל.

הרובה הנ"ל ידוע בתור "תבור מקוצר" ולעיתים נקרא בטעות רק כ"תבור". נמצא בשימוש אצל כל לוחמי היחידות שמשתמשות בתבור החל מ-2011 כאשר המגמה היא להחליפו במיקרו-תבור.

מיקרו-תבור MTAR-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה המיועדת ליחידות מיוחדות

מיקרו-תבור משופר/קלעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקרו-תבור קלעים

גרסה המיועדת ללוחמי צה"ל ובפרט לקלעי סער:[8]

הבחירה בכוונת 'מפרו' עבור המיקרו-תבור, במקום בכוונת ה'מארס' שהייתה בשימוש ברובי התבור הרגילים, נבעה בעיקר משיקולי עלות כיוון שה'מפרו' זולה יותר מה'מארס' ובניגוד לה אינה זקוקה לסוללות.

תבור מטול GTAR-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משקל כולל מחסנית: 5 ק"ג.
  • אורך: 80 ס"מ.
  • אורך קנה: 46 ס"מ.
  • קצב אש, כוונות ומחסנית - זהה לדגם הרגיל.
  • תוספות: מטול רימונים מדגם M203PI (קנה ארוך יותר ומבנה סלילים משופר מהדגם הרגיל).

תבור קרבין TC-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבור TC-21, שנקרא גם Tavor SAR, הוא גרסת קרבין חצי-אוטומטית שמיועדת לשוק האזרחי, ותוכננה לעמוד בתקנות ובהגבלות של שוק הנשק האזרחי בארצות הברית. גרסה זו של התבור זכתה בתואר רובה השנה של איגוד הרובאים הלאומי של ארצות הברית[12].

תבור 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובה תבור בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו, מוצע למדינות נאט"ו[14].

  • קליבר: 7.62x51 מ"מ נאט"ו
  • משקל כולל מחסנית: 4.1 ק"ג
  • אורך: 730 מילימטר (73 ס"מ)
  • אורך קנה: 17 אינץ' (432 מ"מ) או 20 אינץ' (508 מ"מ)
  • קצב אש: 600–900 כדורים בדקה
  • כוונות: כוונת בסיסית היא כוונת השלכה MARS "נקודה אדומה" עם ציין לייזר, כוונות ברזל לגיבוי, אפשרות להתקנת כוונות אופטיות מתקדמות

תבור 12[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קליבר: תחמושת של שוטגאן בקליבר 12 gauge.
  • בעל שלושה צינורות מסתובבים שמכילים את הכדורים במקום צינור אחד וכך מאפשר לקצר את הנשק ובכל זאת לשאת יותר כדורים מבצינור ארוך אחד.
  • כוונות: כוונת בסיסית היא כוונת השלכה MARS "נקודה אדומה" עם ציין לייזר, כוונת ברזל לגיבוי ואפשרות להתקנת כוונות אופטיות מתקדמות.

משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעילות של התבור.

בנוסף לישראל, בכ-28 מדינות בעולם משתמשים בתבור. בין המדינות ניתן לציין את המדינות הבאות:

  • אוקראינהאוקראינה אוקראינה: חברת RPC Fort תייצר במשותף עם IWI את הרובה, שיסופק ליחידות המיוחדות של הצבא והמשטרה.
  • אזרבייג'ןאזרבייג'ן אזרבייג'ן: רכשה את הרובה עבור הכוחות המיוחדים, מתכננת לאמץ אותו כנשק חי"ר שיחליף את ה-AK-47.
  • אנגולהאנגולה אנגולה: רכשה את הרובה עבור הכוחות המיוחדים.
  • אתיופיהאתיופיה אתיופיה: בשימוש שומרי הראש של ראש ממשלת אתיופיה.
  • ברזילברזיל ברזיל: מיוצר ברישיון עבור הצבא הברזילאי.
  • גאורגיהגאורגיה גאורגיה: צבא גאורגיה רכש 7,000 רובים במחיר 65 מיליון דולר אמריקני במטרה להחליף את רובי ה-AK-47 בקרב הכוחות המיוחדים.
  • גואטמלהגואטמלה גואטמלה: בשימוש המשטרה PNC למשימות בט"ש ופעולות מיוחדות.
  • הודוהודו הודו: רכשה 3,070 רובי תבור בעלות 20 מיליון דולר לשימוש הכוחות המיוחדים. הרובה נרכש בשל הארגונומיה שלו, עמידותו לחום וחול, תכנון הכוונות שלו המאפשר ירי מהיר וממדיו הקומפקטיים ההופכים אותו לנוח ללוחמה בשטח בנוי ושימוש מתוך כלי רכב. בהתחלה, דווח על חוסר שביעות רצון מהרובים עקב מעצורים ובעיות בקת המתקפלת אך בהמשך נפתרה בעיה זו. לרובי התבור החדשים שנמכרו להודו יש קת חדשה בעלת חלק אחד, כוונות חדשות ומטול רימונים MKEK T-40 תוצרת טורקיה. את התחמושת (5.56 מ"מ) תספק חברה סינגפורית. בנוסף רכשה הודו רובי מיקרו-תבור תחת השם זיטארה. כיום התבור הוא הנשק הסטנדרטי של הכוחות המיוחדים של צבא הודו.
  • הונדורסהונדורס הונדורס: דגם ה"מיקרו-תבור" נמצא בשימוש הכוחות המיוחדים.
  • הפיליפיניםהפיליפינים הפיליפינים: בשימוש עבור הכוחות המיוחדים של הצבא ומספר כוחות משטרה.
  • וייטנאםוייטנאם וייטנאם: בשימוש מ-2012 עבור יחידות של חיל הים.
  • מקדוניה הצפוניתמקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית: בשימוש יחידות עילית של המשטרה.
  • ניגריהניגריה ניגריה: בשימוש סוכנות הביון של ניגריה כתחליף לעוזי.
  • פורטוגלפורטוגל פורטוגל: מספר קטן של רובי תבור נמצאים בשימוש היחידות המיוחדות של משטרת פורטוגל. התבור התמודד גם במכרז לנשק של צבא פורטוגל אך הפסיד לרובה הסער הקלר וקוך G36.
  • פרופרו פרו: בשימוש כמה מיחידות חי"ר וכוחות מיוחדים.
  • קולומביהקולומביה קולומביה: בשימוש הכוחות המיוחדים של צבא קולומביה, הנחתים הקולומביאנים ויחידות המשטרה המיוחד של משטרת קולומביה.
  • קוסטה ריקהקוסטה ריקה קוסטה ריקה: בשימוש כוחות המשטרה ואכיפת החוק.
  • תאילנדתאילנד תאילנד: רכשה נכון ל-2009 בסביבות 58,000 רובים עבור הצבא המלכותי, במטרה להחליף את הרובה M16A1 המיושן.
  • צרפתצרפת צרפת: בשימוש הכוחות המיוחדים.
  • קמרוןקמרון קמרון: בשימוש הכוחות המיוחדים של צבא קמרון.
  • צ'ילהצ'ילה צ'ילה: בשימוש המשטרה הלאומית של צ'ילה.
  • חוף השנהבחוף השנהב חוף השנהב: בשימוש הכוחות המיוחדים של צבא חוף השנהב.
  • נפאלנפאל נפאל: מעט רובי תבור נמצאים בשימוש בני הגורקה והסיירים בצבא נפאל.
  • רואנדהרואנדה רואנדה
  • טורקמניסטןטורקמניסטן טורקמניסטן[15]
  • מונגוליהמונגוליה מונגוליה: בעיקר ביחידות מיוחדות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תבור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורה קורן, ה"תבור" של סמי קצב יורה בלבנון, באתר הארץ, 26 ביולי 2006
  2. ^ אמנון ברזילי, מאבק צמוד: מי יחליף את האם-16, הארץ, 21.2.2002 (באתר וואלה!)
  3. ^ אמיר בוחבוט, צה"ל מציג: הרובה החדש של הסיירות, nrg, ‏ 3.12.2008
  4. ^ לאור תפקודו במבצע: אין עוד צורך בשיפור התבור, דובר צה"ל, 25.3.2009
  5. ^ ניר קוסטי, מיקרו–תבור לכל לוחם חי"ר, במחנה (אתר דובר צה"ל), 18.11.2009.
  6. ^ אמיר בוחבוט, בקו האש: המיקרו תבור מגיע לשורות צה"ל, nrg מעריב, 29.6.2010.
  7. ^ מטול חדש ל-IWI כפי שהוצג בתערוכה בהודו, פורום צבא וביטחון, פרש, 2012.
  8. ^ 1 2 ישראל דיפנס, הכתבה הופיעה במלואה במקור במגזין "במחנה" גיליון 47, 12 דצמבר 2013.
  9. ^ חנן גרינווד, אחרי עשור: "חטיבות החי"ר הסדירות ייפרדו מרובה התבור", באתר ישראל היום
  10. ^ משרד הביטחון וצה"ל החליטו: עשרות אלפי נשקים ללוחמים - מתוצרת ישראל, באתר ערוץ 7, 19 בפברואר 2024.
  11. ^ גאיה סגל, ‏רובה התבור כובש את אמריקה, באתר ‏מאקו‏, 11 בדצמבר 2013
  12. ^ 1 2 הישג ישראלי: ה"תבור" - רובה השנה בארצות הברית, nrg מעריב, 6 בינואר 2014.
    2014 GOLDEN BULLSEYE AWARD WINNERS, אתר כתב עת American Rifleman של ה-NRA,‏ 2013.
  13. ^ כאשר מסתכלים מכיוון הקת.
  14. ^ About Tavor 7. Israel Weapon Industries
  15. ^ Oryx, Replicating Success: Turkmenistan’s Arsenal Of Israeli SkyStriker Loitering Munitions, Oryx