רובה M16

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "M16" מפנה לכאן. לערך העוסק בערפילית M16, ראו ערפילית הנשר.
רובה M16
M16a1m16a2m4m16a45wi.jpg

מלמטה למעלה: M16A1, M16A2, M4, M16A4.

מידע כללי
סוג רובה סער
נגזרות M16A1 , M16A2, M16A3 , M16A4 , רובה M4 קרבין, M4A1 פלאטופ, SR-25, CAR15, קולט קומנדו, Micro M16 ועוד רבים
תכנון יוג'ין סטונר, 1957
שנות שירות 1964 (צבא ארצות הברית) עד ימינו
מחיר ליחידה 600$ (A1),

1,000$ (M4)

יחידות שיוצרו מעל 8 מיליון
מידע טכני
קליבר \ 5.56 \times 54 \ \mbox{mm NATO}
פעולה גז, בריח מסתובב
חירוק קנה 1:12
הזנה מחסנית
כוונות ברזל
אורך כולל 1,002 מ"מ / 96 ס"מ
אורך קנה 508 מ"מ
משקל ריק כ-3 ק"ג
משקל מלא כ-3.9 ק"ג
קצב אש 700-900 כדורים לדקה
מהירות לוע 975 מטר לשנייה / 884 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי 550 מטר

M16 הוא רובה סער (רוס"ר) אמריקני מתוצרת חברת קולט בקליבר 5.56 מילימטר. הוא משמש כנשק האישי של רוב חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית מאז שנת 1964 וכנשקם האישי של רוב חיילי צה"ל מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 אך מוחלף (בהדרגה) ביחידות הקרביות, מאז תחילת שנות ה-2000 ברובי M4A1 ומ-2006 בתבור. רובי ה-M16 הם מרובי הסער הנפוצים ביותר בעולם ונמצאים בשירות במדינות רבות, בהן ארצות הברית וישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובה ה-M16 נגזר מאב טיפוס קדמון שפותח על ידי חברת "ארמלייט" ונקרא AR-10. זה היה רובה בקליבר 7.62 מ"מ שתוכנן להתמודד כמחליף ל-M1 גאראנד ומאוחר יותר לרובה M-14. על אף שהפסיד, המשיכה חברת "ארמלייט" לפתחו עד שיצרה את רובה AR-15 שהיה אב-הטיפוס של ה-M16 בקליבר 5.56 מ"מ.

רובה ה-AR15 זכה במכרז שהוציאו הכוחות המיוחדים של ארצות הברית ונכנס לשירות על ידיהם כבר ב-1957. כאשר עבר מפתחו, יוג'ין סטונר, לחברת קולט, קיבל הנשק את השם M16 וזכה במכרז של הצבא האמריקני כולו. הרובה החליף בשירות את ה-M14 וההצטיידות המסיבית בו החלה מ-1966.

לאחר שנמצא מתאים לסטנדרטים של צבא ארצות הברית, ה־M16 הותאם על מנת לענות על הצרכים של חיילי צבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם. בחודשים הראשונים לשימוש נתגלו בעיות רבות בשימוש בו, בין היתר בגלל שינויים באבק השריפה של הכדורים, מחסניות עם 20 כדורים בלבד, ומעצורי ירי מחשיפה ללחות, שהפכו את הנשק לשנוא על החיילים האמריקאים. לאחר מספר שינויים ושיפורים שעיקרם מחסניות גדולות יותר של 30 כדורים, טיפול בבעיית אבק השריפה, ושינוי הסגסוגת בחלקים שנטו להחליד, הנשק התחבב על החיילים, והוא משמש את החיילים האמריקאים עד היום. בשנת 1986 החליף צבא ארצות הברית את רוב רובי M16A1 ברובי M16A2. הדגם החדש פתר בעיות רבות שהיו בדגם המקורי והציע הנדסת אנוש ואמינות טובות יותר. בשנות ה-2000 עברו צבא ארצות הברית וחיל הנחתים האמריקני לדגם M16A4, הנחשב למתקדם ביותר בסדרת ה-M16.

ה־M16 הגיע לישראל ברכבת האווירית בזמן מלחמת יום הכיפורים ב־1973, החליף את הרובים הישנים והפך לנשק האישי של רוב חיילי צה"ל. בשנות השמונים, עם פיתוח הגליל על ידי התעשייה הצבאית הישראלית (שנכנס לשרות ב-1974) נדחק ה־M16 לצד והגליל תפס את מקומו, אך לאחר כעשור של שימוש הגליל לא הוכיח עצמו כיורש ראוי, ובעקבות מספר בעיות שלא נפתרו חזר צה"ל להשתמש ב־M16 בשנות ה־90. החל משנת 2000 עבר צה"ל לשימוש ב-M4 קרבין, גרסה מקוצרת ומתקדמת של רובה ה-M16A2. החל בשנת 2002 נכנס לשימוש התבור במספר יחידות חי"ר ובמידה, ואחרי ניסוי מוצלח בזמן מבצע חומת מגן ומבצע דרך נחושה הוחלט לאמצו כרובה הסטנדרטי של יחידות החי"ר. בין השאר, הוא נכנס לשימוש חטיבת גבעתי, חטיבת גולני וחטיבת הנח"ל.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה־M16 הוא רובה סער שמנגנונו מבוסס על לחץ גזים וקירור אוויר, ועל עקרון המכנס סגור (חזרת המכלול, והנקירה מבוצעות בנפרד). הכלי מוזן באמצעות מחסנית המכילה 30 כדורים (בצה"ל מקובל למלא את המחסנית ב-29 כדורים בלבד, על מנת למנוע מעצורים ולהאריך את חיי המחסנית). משקלו הנמוך של הנשק מושג על ידי שימוש בסגסוגות אלומיניום וחלקי פלסטיק עבור רוב גוף הנשק כאשר בית הבליעה ומנגנון הירי מורכבים מפלדה. בשימוש בכוונות ברזל, מיקומה של הקת בהמשך הקנה, מקטין את קפיצת הקנה ומאפשר חזרה מהירה יותר לתמונת כוונות ושמירה יחסית על המכוון במצבי ירי אוטומטים. אורכו הרב יחסית של הקנה, הוא מצד אחד גורם שלילי בעיני המשתמשים בו, בעיקר ביחידות ללוחמה בשטח בנוי (וביחידות הפועלות מתוך כלים משוריינים) אך מנגד, הוא גם מרכיב חשוב בדיוקו של הנשק. המרחק המוגדל בין הכוונות (שהוגבהו כפיצוי על הגבהת הקת) גם הוא מאפשר ירי מדויק יותר, באופן עקיף‏[1]. בנוסף ניתן להרכיב עליו מגוון כוונות אופטיות ומכשור עזר כמו דורגלים, מטול רימונים ועוד. לנשק מצב נצור ושלושה מצבי ירי:

  • חצי אוטומטי - בכל לחיצה על ההדק נורה כדור אחד והכדור הבא במחסנית מוכנס לבית הבליעה.
  • אוטומטי - תהליך הפליטה של תרמיל הכדור שנורה והכנסת כדור חדש לבית הבליעה נעשית בפעולה ישירה כתוצאה מלחיצה על ההדק.
  • צרורות - בלחיצה על ההדק משתחרר צרור כדורים המופסק ברגע שההדק משוחרר (במספר דגמים מתקדמים נורה במצב זה, הקרוי "Burst", צרור בן שלושה כדורים עם כל לחיצה על ההדק).

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל יורה ב-M16 במטווח
  • אורך - 96.6 ס"מ (אורך הקנה 50.8 ס"מ)
  • משקל - 2,940 גרם
  • קוטר קליבר - 5.56 מ"מ
  • קוטר הקנה - 5.66 מ"מ
  • קוטר הקליע - 5.76 מ"מ
  • טווח מקסימלי - 2650 מטר
  • מהירות קנה - 990 מטר/שנייה
  • קצב אש תאורטי - 800 כדורים בדקה

∗ קוטרו של הקליע לפני שנורה הוא 5.76 מ"מ, מלחץ הגזים שנוצרים בעת הפיצוץ הוא נדחס אל תוך הקנה שקוטרו הוא 5.66 מ"מ, בתוך הקנה מצויים שישה סלילים שקוטרם 5.56 מ"מ והם חורצים את הכדור ומעניקים לו תנועה סביב צירו המעניקה לו יציבות. בסופו של דבר הקליע יוצא מהקנה כשקוטרו 5.56 מ"מ.

† טווח מקסימלי עבור ירי ב־45 מעלות. הטווח היעיל המקסימלי קטן מקילומטר אחד.

‡ ירי באוטומט ללא צורך בהחלפת מחסניות וללא מעצורים.

חלקי הנשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

1 מתאם כוונת אחורית. ניתן לשלוט על הסטיה האנכית על ידי הזזת הכוונת ימינה או שמאלה. 2 תפס המתפסים: מכאן ניתן לפרק את המתפסים. 3 סתרשף: מסתיר הרשף, לעתים משמש גם ליציבות. 4 פתח פליטת התרמילים: הפתח נפתח בזמן ירי על מנת לסלק את התרמילים ונסגר על ידי תריס על מנת למנוע לכלוך במכלול ביתר זמן. 5 מחסנית: ישנן כמה סוגי מחסניות, הנפוצה ביותר מכילה עד 30 כדורים, וכאמור בצה"ל משתמשים ב-29. 6 תפס המחסנית: זהו כפתור קפיצי שלוחצים עליו כשצריך להוציא את המחסנית מהכלי. 8 הנועלן (ידוע בסלנג הצה"לי כ"צרצר" בשל הקול שהוא משמיע). נועד לדחוף את המחלק קדימה ולהשלים את הנעילה. 9 קת: משמשת ליציבות. ועקב הקת: נועד לכתף על-מנת לקבל את הרתע. 10 ידית דריכה: איתה דורכים את הנשק על ידי משיכתה לאחור.
11 כוונת קדמית "להבית". ניתן לשלוט על הסטיה האופקית על ידי הרמת או הורדת הכוונת). 12 כוונת אחורית "חרירית" - משמע חור באמצע. דרך החור הנ"ל היורה אמור לראות את הכוונת הקדמית (הלהבית). 13 נצרה: לנצרה שלושה מצבים: נצור, בודדת, אוטומט. 14 הדק ושמורת ההדק. 15 רצועת הנשק: בתרשים נמצאת הגרסה הראשונה של הרצועה, ישנו מגוון רחב של רצועות. 16 עצר המחלק: עוצר את המחלק (מכלול) מאחורי בית המחסנית לאחר גמר התחמושת 17 תושבת הכידון. 18 קנה: עם חרוק קנה 1:12, בדגמים מתקדמים יותר חירוק הקנה הוא 1:7, מה שמקנה יציבות רבה יותר לקליע, בעיקר הטווחים רחוקים.

חלקי המכלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

1 בריח (ידוע בסלנג הצה"לי בשם "שושנה"): החלק המרכזי ביותר של המכלול, אחראי לגריפת הכדור, נעילתו בבית הבליעה, מתוכו יוצא הנוקר הפוגע בפיקת הכדור, חליצת התרמיל ופליטתו. 2 המחלק: זהו חלק הנע בתוך הנשק בזמן ירי. אליו מחובר הבריח. מעל למחלק נמצאת כוסית הגזים, והיא, בעזרת הגזים שנפלטים בעת הירי ונלכדים בצנורית שיוצאת מהקנה, זו שמושכת אותו לאחור על מנת לשחרר את הנעילה ולפלוט את התרמיל. בתנועתו קדימה הוא דוחף את הבריח ובכך גורם לו לגרוף את הכדור התורן לבית הבליעה 3 פין מוביל בריח ( ידוע בסלנג הצה"לי בשם "פין טלוויזיה"): פין זה מחבר את הבריח למחלק ומאפשר לו חופש תנועה בין שני מצבים אפשריים.

במכלול נמצאים גם:

  • כוסית הגזים: הגזים מגיעים אליה דרך צינורית הגזים, והיא אחראית לתזוזת המכלול לאחור. זהו מהות נשק חצי אוטומט לעומת נשק בריחי (שאינו חצי-אוטומט).
  • הנוקר: זהו ציר שנוקר את פיקת הכדור וגורם לירי. הנוקר מחובר למחלק ולבריח באמצעות פין פציל.

הבריח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריח הוא החלק האחראי על גריפת הכדור, נעילתו בבית הבליעה (על ידי סיבוב של 1/16 מסיבוב שלם) ופליטת התרמיל הריק לאחר הירי. הנוקר יוצא מחור הנמצא בתוך הבריח. על הבריח נמצאים:

  • שניים גורפות: שתי השיניים התחתונות שבבריח. תפקידם לגרוף את הכדור התורן לתוך בית הבליעה. כל פעם שן אחרת גורפת כדור - תלוי במקום הכדור התורן (ימין או שמאל).
  • השן החולצת נמצאת על הבריח מצד ימין. תפקידה למשוך את התרמיל הריק אל מחוץ לבית הבליעה.
  • השן הפולטת היא שן קפיצית הנמצאת על הבריח מלפנים ותפקידה להשליך את התרמיל הריק החוצה.

חלקים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ידית אחיזה: מקום היד החזקה של היורה.
  2. מתפסים: משמשים לאחיזת היד החלשה.
  3. ידית נשיאה.
  4. חבק הרצועה.
  5. קפיץ מחזיר:נמצא בתוך הקת ומחזיר את המכלול קדימה לאחר הדריכה או פליטת תרמיל ריק.
  6. צינורית הגזים: דרכה חוזרים הגזים שנוצרו כתוצאה משרפת אבק השריפה אל כוסית הגזים הנמצאת במכלול. הצינורית עוברת בין הקנה למתפס עליון.
  7. פטיש: לחיצה על ההדק משחררת אותו אל עבר הנוקר שפוגע בפיקת הכדור, שם מתחילה שרשרת הניפוץ. הפטיש נדרך על ידי תנועת המכלול לאחור.

דגמים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרטוט של רובה M16A2.
רובה M16A4 עם מסילות פיקטיני, ידית הסתערות וכוונת טלסקופית לראיית יום "טריג'יקון"

במשך השנים יוצרו מספר דגמים של ה־M16 על מנת לענות על צרכים של יחידות צבא שונות. לאחר חבלי הקליטה במלחמת וייטנאם יוצר הM16A1, זה הוא למעשה ה־M16 הסטנדרטי בצה"ל, וזה ששימש את חיילי צבא ארצות הברית משנות השבעים ועד שנות התשעים של המאה ה-20. בשנות התשעים, לאחר שנים של מחקרים הגיעו בצבא ארצות הברית למסקנה שירי אוטומטי בקצבים גבוהים מדי הוא חיסרון ולכן בדגם החדש יותר (M16A2), בירי אוטומטי, כל לחיצה על ההדק משחררת צרור בן שלושה כדורים.

כבר במלחמת וייטנאם נכנסו לשימוש הרובים המקוצרים (CAR15) - רובים בעלי קנה באורך של 368 מ"מ, כאשר המתפסים קצרים יותר וכך גם המרחק בין הכוונות, ובנוסף לקת קיימים ארבעה מצבי פתיחה להתאמה אישית להעדפתו של כל חייל. ה־M16 המקוצר אמנם שוקל מעט פחות ונח יותר לנשיאה ותפעול אך בגלל קיצור הקנה והמרחק בין הכוונות הוא גם מדויק פחות.

מודל חדש וקצר יותר המבוסס על ה־M16A2 הוא ה-M4 קרבין - ה-M4 וה-M4A1 נכנסו לשימוש נרחב במלחמה בבלקן בשנת 2000 ובמלחמת עיראק ב־2003, וכמו כן נכנסו לשימוש ביחידות השדה הקרביות בצה"ל.

ליחידות מיוחדות אף הותאמו מספר מצומצם של רובים לקליבר של 9 מ"מ (Colt SMG).

משפחת רובי ה־M16 וה־AR15 של ארמלייט וקולט ידועה בתכונות ה"לגו" שלה ובאפשרות להרכיב רובה מעוצב־אישית מחלקים של רובים שונים.

ה־SR-25 הוא רובה קלעים/צלפים המבוסס על ה־AR15. רובה זה נמצא בשימוש בחיל הים האמריקני וביחידות המיוחדות של צה"ל.

ה־M16 וגרסאותיו בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון הרובה באמצעות כוונות הברזל

במסגרת הרכבת האווירית במלחמת יום כיפור, קנה צה"ל במחיר מציאה עשרות אלפי רובי M-16 מארצות הברית.

במשך השנים השתמש צה"ל לסירוגין ב-M-16 וברובה הגליל הישראלי. בשנת 1993 החל כל מערך החי"ר הצה"לי להשתמש אך ורק ב-M-16, בעקבות החלטה של מפקדת חילות השדה, בה נקבע כי רובה הM-16 עדיף על ה"גליל", בשל כושר הקליעה שלו ומשקלו הקל.

במחצית השנייה של שנות התשעים עבר צה"ל מרובי M16A1 ו-M16A2 (שנקראים בעגה "M16 ארוך") ל"מקוצרים" - רובי קרבין של ה־M16 מדגמים מתקדמים יותר כמו ה־CAR15, ה־M4 וה־M4A1 ("פלאט-טופ").

בצה"ל לא הסתפקו במקוצרים ועבור מספר יחידות להן כל ס"מ מיותר הוא משמעותי קוצצו הקנים המקוצרים עוד יותר וכך נולד ה-M16 המקוצרר, זהו למעשה נשק הקצר בשלושה ס"מ מהמקוצר, והסתרשף ממוקם בו ממש מתחת לכוונת הקדמית. החל משנת 2003 מבצע צה"ל הסבה של נשקי M16A1 לנשק מקוצר על ידי ניסור הקנה והחלפת הקת והמתפסים. הנשק הנ"ל מכונה "M-16 מוסב" או "M-16 מנוסר". הקנה שלו קצר ב-3 ס"מ מהנשק המקוצר התקני. כמו כן, נרכשו רובי "קולט קומנדו" קצרים במיוחד.

רוב החיילים הלוחמים ותומכי הלחימה בסדיר ובמילואים משתמשים ב-M16 מקוצרים לצד ה-M4 והתבור, בעוד שטירונים וחיילים בתפקידים עורפיים משתמשים לעתים עדיין ב-M16 ארוך. צה"ל החל[דרושה הבהרה] בתהליך ובסופו יעברו כל חיילי צה"ל לשימוש בנשקים קצרים, והנשקים הארוכים יוצאו מכלל שימוש.

כמו כן, משתמש צה"ל בדגם קלעים שמבוסס על M16A2E3 עם שיפורים לצליפה כגון מתאם לכוונת טלסקופית, דורגלים, קת עם הגבהה ללחי, קנה מעובה (מעלה סלילים 1:7, המאפשר לירות "תחמושת ירוקה" חזקה יותר) ומעבר לירי אוטומטי מלא (רובה M16A2 יכול לירות רק צרורות של שלושה כדורים), דגם זה נקרא בצה"ל M16A3.

לכל רובי ה־M16 על שלל גרסאותיהם אפשר להתקין מסילות Picatinny שמאפשרות לחבר לרובה מגוון רב של עזרים טקטים כגון כוונות שונות, צייני לייזר ופנסים. בנוסף, אפשר להתקין מתחת לקנה מטול רימונים מדגם M-203.

כיום‏[2] הרובה האישי של רוב חטיבות חיל הרגלים הסדירות הוא תבור CTAR-21 ומיקרו-תבור MTAR-21, כאשר בחטיבת הצנחנים משתמשים ב-M4A1 (גרסת קרבין ל-M16A2). בשאר חילות השדה (חיל ההנדסה הקרבית, חיל השריון, חיל התותחנים וחיל האיסוף הקרבי) משתמשים הלוחמים ברובי M4A1 ו-CAR-15.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרחק הכוונות אינו משפיע על דיוקו של הנשק, דהיינו-דיוקו של הקנה, אלא על דיוקו של היורה
  2. ^ נכון ל-2013