רובין ואן פרסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רובין ואן פרסי
Robin van Persie ManUtd (cropped).jpg
מידע אישי
שם מלא רובין ואן פרסי
תאריך לידה 6 באוגוסט 1983
מקום לידה רוטרדם שבהולנד
גובה 1.83 מטר‏[1]
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1997 - 1999
1998 - 2001
אקסלסיור רוטרדם
פיינורד
מועדונים מקצועיים*
2001 - 2003
2004 - 2012
2012 -
פיינורד
ארסנל
מנצ'סטר יונייטד
61 (15)
194 (96)
42 (30)
נבחרת לאומית**
2005 - הולנד 76 (35)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 19 באוקטובר 2013
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
16 באוקטובר 2012

רובין ואן פרסי (הולנדית: Robin van Persie; נולד ב-6 באוגוסט 1983) הוא כדורגלן הולנדי המשחק בעמדת החלוץ במנצ'סטר יוניטד ובנבחרת הולנד.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיינורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן פרסי הוא בנם של שני אמנים, שעודדו אותו ללכת בעקבותיהם. הוא שאף להיות כדורגלן ובשנת 2001 הצטרף לקבוצת הנוער של SBV אקסלסיור. בעקבות מחלוקות עם צוות האימון של אקסלסיור הוא עזב והצטרף לפיינורד. עד מהרה הוא קודם לסגל הבכיר בעקבות בעיית פציעות, וערך את הופעת הבכורה בגיל 17. בסיום עונת 2001/2002 הוא זכה בתואר השחקן הצעיר המצטיין של הליגה.

בתחילת העונה שלאחר מכן הוא חתם עם פיינורד על חוזה מקצוען לתקופה של שלוש שנים וחצי. ב-6 בפברואר 2003 הוא הבקיע חמישה שערים בניצחון 6 - 1 בגביע אמסטל על AGOVV. אולם, הוא היה מסוכסך עם המאמן בארט ואן מרוויק, שהדיח אותו לקבוצת המילואים של פיינורד. ואן מארוויק אמר לעיתונים "ההתנהגות שלו הפכה את שהותו בסגל הבכיר לבלתי אפשרית, ולפי שעה הוא יישאר בסגל המילואים"‏[2]. הוא היה אחד משחקני פיינורד שהותקפו על ידי חוליגנים שפלשו למגרש במהלך משחק מול קבוצת המילואים של אייאקס אמסטרדם.

המשבר ביחסים בין ואן פרסי לוואן מארוויק החמיר לאחר שוואן פרסי נשלח בחזרה להולנד ערב משחק הסופר קאפ האירופי מול ריאל מדריד ב-2003, לאחר שהמאמן ככל הנראה לא היה מרוצה משפת הגוף של ואן פרסי כשביקש ממנו להתחמם לקראת עלייה למגרש במשחק ליגה. ואן פרסי סיים את העונה בסגל הבכיר, ובסך הכל השתתף ב-28 משחקים והבקיע שמונה שערים. בנוסף, הוא העפיל עם פיינורד לגמר גביע אמסטל, שהסתיים בהפסד לאוטרכט.

הנהלת פיינורד לא הצליחה להאריך את החוזה עם ואן פרסי לאחר סוף העונה, ויחסיו הרעועים עם ואן מארוויק הובילו לכך שלאורך רוב עונת 2003/2004 הוא ישב על ספסל המחליפים. גם בעונה זו הוא השתתף ב-28 משחקים, אך הבקיע רק שישה שערים. פיינורד ניסתה להעבירו למועדון אחר בסוף העונה, אך לא היו מועדונים רבים שהיו מעוניינים בו בעקבות עברו המשמעתי. במהלך ינואר התנהל משא ומתן עם הנהלת ארסנל, שחיפשה מחליף לטווח ארוך לדניס ברגקאמפ שפרש. שני הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, אך חמישה חודשים לאחר מכן הושלמה העסקה וואן פרסי עבר לארסנל תמורת 2.75 מיליון לירות שטרלינג, כאשר הסכום המקורי שהנהלת פיינורד דרשה היה 5 מיליון‏[3].

ואן פרסי ודידייה דרוגבה במשחקה של צ'לסי נגד ארסנל במרץ 2008

ארסנל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 במאי 2004 חתם ואן פרסי על חוזה עם ארסנל לתקופה של ארבע שנים. המאמן ארסן ונגר, שתכנן להסיט את ואן פרסי מעמדת הקיצוני השמאלי לעמדת החלוץ המרכזי כפי שעשה עם תיירי הנרי[4], אמר על שחקנו החדש "הוא יכול לשחק בצד השמאלי של הקישור, כשחקן יוצר מאחורי החלוצים או כאיש המטרה"‏[5]. ונגר חיזק את התקפת ארסנל באמצעות החתמתו של חוסה אנטוניו רייס הספרדי בינואר, והשניים התמודדו על מקום בהרכב הפותח. ואן פרסי ערך את הופעת הבכורה לאחר שעלה כמחליף בניצחון 3 - 1 על מנצ'סטר יונייטד במשחק מגן הצדקה שנערך ב-8 באוגוסט 2004.

בחלק הראשון של עונת 2004/2005 הוא הרבה לשבת על ספסל המחליפים, וערך את הופעת הבכורה לעונה זו ב-27 באוקטובר, כאשר עלה כמחליף והבקיע את השער הראשון בניצחון 2 - 1 על מנצ'סטר סיטי בגביע הליגה. הוא הורחק בתיקו 1 - 1 מול סאות'המפטון ב-26 בפברואר, בעקבות עבירה קשה על גרהאם לה סו, שעוררה את זעמו של ארסן ונגר‏[6]. הוא ישב על ספסל המחליפים במשחקים שלאחר מכן, וחזר להרכב מול בלקבורן רוברס בחצי גמר גביע ה-FA (בו הבקיע שני שערים), בין השאר בעקבות פציעתו של תיירי הנרי. אותה עונה נפסקה מבחינתו לאחר שנפצע, והוא סיים אותה עם עשרה שערים ב-41 משחקים בכל המסגרות.

בנובמבר 2005 הוא הבקיע שמונה שערים בשמונה משחקים, ובשל כך זכה בתואר שחקן החודש של הפרמייר ליג‏[7]. כמו כן, הנהלת ארסנל החליטה להאריך את החוזה עמו עד ה-4 בינואר 2011‏‏[8]. יומיים לאחר חתימת החוזה הוא שבר אצבע במשחק גביע ה-FA מול קארדיף סיטי, כתוצאה מתיקול של שחקן יריב. בשלושת המשחקים הבאים הוא שיחק עם חור בנעל על מנת להקל על הכאב, עד שבמשחק מול וסטהאם יונייטד ב-1 בפברואר הוא הוצא מהסגל על מנת שיחלים. הוא ישב על ספסל המחליפים בהפסד של ארסנל לברצלונה בגמר ליגת האלופות.

בתחילת עונת 2006/2007 הוא הבקיע שער מהאוויר במשחק מול צ'רלטון אתלטיק, שהוכתר על ידי ה-BBC בתואר שער חודש ספטמבר‏[9]. בסוף 2006 הוא נבחר לספורטאי השנה של רוטרדם. אולם, גם עונה זו הסתיימה מוקדם לאחר שהוא נפצע במשחק מול מנצ'סטר יונייטד ב-21 בינואר. למרות זאת הוא הצליח לסיים את העונה כמלך השערים של ארסנל, עם 13 הבקעות.

ואן פרסי הפך לחלוץ הבכיר של ארסנל בעקבות עזיבתו של הנרי לברצלונה לפני עונת 2007/2008. בתחילת העונה הוא הבקיע שבעה שערים בעשרה משחקים, אך לאחר מכן הושבת למשך חודשיים בעקבות פציעה שספג בברכו במשחק נבחרת. הוא חזר להרכב להרכב בניצחון על סטיאווה בוקרשט ב-12 בדצמבר, במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות.

ואן פרסי הבקיע את שערו הראשון לעונת 2008/2009 בניצחון הליגה 3 - 0 על ניוקאסל יונייטד ב-31 באוגוסט. ב-29 באוקטובר הוא הבקיע את שערו החמישים, בתיקו 4 - 4 מול טוטנהאם הוטספר בדרבי של צפון לונדון. הוא הורחק בכרטיס אדום ב-1 בנובמבר, לאחר שפגע בשוער תומאס סורנסן מסטוק סיטי במשחק שהסתיים בניצחון 1 - 2 לטובת סטוק. לאחר המשחק הודה סורנסן כי הוא התגרה בוואן פרסי‏[10].

ב-3 בינואר 2009 הוא זכה לענוד את סרט הקפטן ולהוביל את ארסנל בתפקיד זה לניצחון 3 - 1 על פליימות' ארגייל בגביע ה-FA. ואן פרסי הבקיע את השער הראשון והשלישי של ארסנל, כאשר השער השני היה שער עצמי שנבע ממסירה שלו. כמו כן, כל אחד מהשערים של ארסנל בחודש הובקע ישירות על ידי ואן פרסי או בסיוע שלו.

ב-24 בפברואר הוא הבקיע את שער הניצחון בפנדל במשחק הראשון של שמינית גמר ליגת האלופות מול רומא, וסייע לארסנל להעפיל לשלב הבא, בו הבקיע פנדל נוסף בניצחון 3 - 0 על ויאריאל. בסיום העונה הגיע ואן פרסי להישג של 20 שערים בכל המסגרות, ובעקבות כך הוחלט להעניק לו את תואר שחקן העונה של ארסנל.

בסיום העונה נותרה לוואן פרסי שנה אחת בחוזה שלו עם ארסנל, ולאחר משא ומתן הוא החליט לחתום על חוזה חדש לטווח ארוך. עונת 2011/2012 הייתה הטובה ביותר בקריירה של ואן פרסי בארסנל. הוא שימש כקפטן הקבוצה, הבקיע 30 שערים שזיכו אותו בתואר מלך השערים של הפרמייר ליג, ובישל 11 שערים נוספים. המועדון סיים במקום ה-3 והעפיל ישירות לשלב הבתים של ליגת האלופות. בשל הישגי המועדון ובשל הישגיו האישיים של ואן פרסי הוא זכה בתואר שחקן השנה של ארגון השחקנים האנגליים ובפרס שחקן העונה של ארגון עיתונאי הספורט האנגליים.

מנצ'סטר יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 באוגוסט 2012 ואן פרסי חתם במנצ'סטר יונייטד לארבע שנים תמורת 24 מיליון ליש"ט [11], וקיבל את המספר 20. במשחקו הראשון בהרכב, מול פולהאם, כבש את שערו הראשון, וכעבור שבוע כבש שלושער מול סאות'המפטון. ואן פרסי סיים את עונת 2012/2013 כמלך השערים עם 26 שערים

נבחרת הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן פרסי ערך את הופעתיו הראשונות במדי נבחרת הולנד בתוך פחות משבוע. המשחק הראשון היה בניצחון 2 - 0 על נבחרת רומניה במוקדמות מונדיאל 2006, וארבעה ימים לאחר מכן הוא הבקיע את שערו הראשון בנבחרת בניצחון 4 - 0 על נבחרת פינלנד.

למרות שלא פתח בהרכב של ארסנל באופן קבוע הוא היה חלק מהסגל של מרקו ואן באסטן לקראת המונדיאל בגרמניה. הוא השתתף בכל ארבעת המשחקים של הולנד, והבקיע את שערו היחיד בטורניר במשחק שלב הבתים מול נבחרת חוף השנהב. הולנד הודחה בשמינית הגמר.

הוא הבקיע ארבעה שערים במוקדמות יורו 2008, ובמהלך הטורניר הוצב בעמדת הקיצוני מאחורי החלוץ רוד ואן ניסטלרוי בעקבות החלטתו של ואן באסטן לשנות את מערך המשחק. ב-13 ביוני הוא הבקיע שער בניצחון 4 - 1 על נבחרת צרפת בשלב הבתים. במשחק הבא מול נבחרת רומניה הוא פתח, והבקיע גם בו. הוא סיים את הטורניר עם שני השערים הללו, כיוון שהולנד הודחה כבר ברבע הגמר על ידי נבחרת רוסיה.

ואן פרסי המשיך להבקיע עבור הולנד גם במשחקי הידידות שלאחר היורו. במשחק מוקדמות מונדיאל 2010 מול נבחרת סקוטלנד, בו הבקיע שער, הוא נפצע והוחלף במחצית השנייה.

במונדיאל 2010 עצמו ואן פרסי פתח בהרכב הנבחרת. למרות מונדיאל מוצלח מבחינת נבחרת הולנד שהגיעה עד משחק הגמר, נמתחה ביקורת על מונדיאל חלש של ואן פרסי[12]. ואן פרסי סיים את הטורניר עם שער אחד בלבד, שער שהבקיע בניצחון 2:1 על נבחרת קמרון, מלבד שער זה, ואן פרסי גם גרם לשער העצמי של הבלם הדני סימון פאולסן בניצחון 2:0 על נבחרת דנמרק.

ב-12 באוקטובר 2013 הפך ואן פרסי למלך השערים של נבחרת הולנד, כשהבקיע שלושער נגד נבחרת הונגריה, עם 41 שערים סה"כ.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיינורד
ארסנל
מנצ'סטר יונייטד

בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות השחקנים)

1974: האנטר | 1975: טוד | 1976: ג'נינגס | 1977: גריי | 1978: שילטון | 1979: בריידי | 1980: מקדרמוט | 1981: וורק | 1982: קיגן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: ריד | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: יוז | 1990: פלאט | 1991: יוז | 1992: פליסטר | 1993:מקגראת' | 1994: קנטונה | 1995: שירר | 1996: פרדיננד | 1997: שירר | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: ואן ניסטלרוי | 2003: הנרי | 2004:הנרי | 2005:טרי | 2006:ג'רארד | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: גיגס | 2010: רוני | 2011: בייל | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל

זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות העיתונאים)

1948: מתיוס | 1949: קארי | 1950: מרסר | 1951: ג'ונסטון | 1952: רייט | 1953: לופהאוז | 1954: פיני | 1955:ריוורי | 1956: טראוטמן | 1957: פיני | 1958: בלנשפלאואר | 1959: סיד אואן | 1960: סלייטר | 1961: בלנשפלאואר | 1962: אדמסון | 1963: מתיוס | 1964: מור | 1965: קולינס | 1966: בובי צ'רלטון | 1967: ג'ק צ'רלטון | 1968: בסט | 1969: בוק/מקאי | 1970: ברמנר | 1971: מקלינטוק | 1972: בנקס | 1973: ג'נינגס | 1974: קלהאן | 1975: מאלרי | 1976: קיגן | 1977: אמילן יוז | 1978: בראנס | 1979: דלגליש | 1980: מקדרמוט | 1981: תייסן | 1982: פרימן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: סאות'הול | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: ניקול | 1990: בארנס | 1991: סטרכאן | 1992: ליניקר | 1993: וודל | 1994: שירר | 1995: קלינסמן | 1996: קאנטונה | 1997: זולה | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: פירס | 2003: הנרי | 2004: הנרי | 2005: לאמפרד | 2006: הנרי | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: ג'רארד | 2010: רוני | 2011: פארקר | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל