רוברטו בלרמינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקדוש בלרמינוס

רוברטו פרנצ'סקו רומולו בלרמינואיטלקית: Roberto Francesco Romolo Bellarmino; ‏ 4 באוקטובר 1542 - 17 בספטמבר 1621) היה קרדינל בתקופתם של האפיפיורים אורבנוס השביעי, גרגוריוס הארבעה עשר, אינוקנטיוס התשיעי, קלמנס השמיני, לאו האחד עשר, פאולוס החמישי וגרגוריוס החמישה עשר, אך מעולם לא נבחר בעצמו למשרה. אחת הדמויות המרכזיות בקונטרה-רפורמציה. הוכתר כקדוש ב-1930.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במונטפולצ'אנו למשפחת אצולה. אמו הייתה אחותו של האפיפיור מרקלוס השני. השכלתו הייתה רחבה וכללה תרבות רומית עתיקה ויוונית קלאסית, בנוסף להשכלה כנסייתית, אותה רכש אצל הישועים ובאוניברסיטת פדובה, שם התמחה בתאולוגיה. ב-1569 נשלח להשלים את השכלתו באוניברסיטת לוון, בה כיהן לאחר מכן כפרופסור ולימד את כתבי תומאס אקווינס. ב-1576 שב לרומא.

לאחר רצח אנרי השלישי, מלך צרפת שלח אותו האפיפיור סיקסטוס החמישי לפריז כתאולוג המשלחת האפיפיורית. ב-1599 מינה אותו אורבנוס השביעי לקרדינל, לרקטור הקולגיום רומאנום (האוניברסיטה הישועית) ולאינקוויזיטור. בתפקידו זה היה אחד מהשופטים ששפטו את ג'ורדנו ברונו לשריפה על המוקד בעוון כפירה.

ב-1616 הורה לו האפיפיור פאולוס החמישי לזמן לחקירה את גלילאו גליליי ולהודיע לו שעליו לחזור בו מלימוד, מחקר והוראה של התאוריה ההליוצנטרית. בלרמינו הראה לגליליאו שעל פי רשימת הספרים האסורים, תורתו של קופרניקוס נאסרה לעיסוק או להוראה ודרש ממנו לחזור בו מתפיסותיו. במעמד זה, שהיה, לאחר שריפתו של ברונו, איום ממשי, הסכים גליליאו לחזור בו.

בלרמינו כתב מספר חיבורים תאולוגיים חשובים בהם "אמנות המוות הנכון" (Ars moriendi), ספר בסוגה של ספרים הדנים בחיי האדם וסיומם ובדרכים והטקסים הדרושים לקראת המוות ואחריו ו"שבע המילים האחרונות של ישוע על הצלב".

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1923 פתח האפיפיור פיוס האחד עשר במהלכים להקדיש את בלרמינו כקדוש. ב-13 במאי הכתיר אותו למבורך וב-29 ביוני 1930 הכתיר אותו כקדוש. בלוח השנה הנוצרי, יומו הוא ה-17 בספטמבר[1].

אוניברסיטת בלרמיין בלואיוויל, קנטקי, נקראת על שמו, כמו גם מוסדות לימוד קתוליים נוספים ברחבי העולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]