רוברטו קרלוס (זמר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברטו קרלוס
Roberto Carlos1.jpg
רוברטו קרלוס בשנת 2009
מידע כללי
שם לידה רוברטו קרלוס ברגה
תאריך לידה 19 באפריל 1941
מקום לידה קשואיירו דה איטפמירין, אספיריטו סנטו, ברזיל
שנות פעילות מאז 1959
סוגה רוקנרול, מוזיקה פופולרית ברזילאית
עיסוק זמר
כלי נגינה זמרה, פסנתר וגיטרה

רוברטו קרלוס ברגה (פורטוגזית: Roberto Carlos Braga, נולד ב-19 באפריל 1941), המוכר כרוברטו קרלוס או רוברטו, הוא זמר ומלחין ברזילאי. רוברטו קרלוס, המכונה בברזיל "המלך", מוביל את רשימת הזמרים[1] הנמכרים ביותר בברזיל, עם מכירות של מעל ל-120 מיליוני עותקים.

רוברטו קרלוס נחשב לדמות החשובה ביותר של הז'ובן גווארדה (Jovem Guarda, "המשמרת הצעירה"), תנועה מוזיקלית ברזילאית שפעלה במחצית השנייה של שנות ה-60 ושהושפעה מהרוק אנד רול. בשנות ה-70 ובשנות ה-80 שינה את סגנונו וזכה לפופולריות רבה בברזיל ומחוץ לה כזמר מוזיקה רומנטית.

במשך למעלה מ-50 שנות הקריירה שלו כזמר, זכה רוברטו קרלוס במגוון תחרויות ופרסים חשובים, ביניהם מקום ראשון בפסטיבל סאן רמו (1968), בפרס גראמי (1988) ופעמיים בפרס גראמי לטיני (2005 ו-2006).

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטו קרלוס נולד ב-19 באפריל 1941 בקשואיירו דה איטפמירין שבמדינת אספיריטו סנטו, ברזיל, לאב שען (רוֹבֶרטִינו בְרָגָה) ולאם תופרת (לָאוּרָה מוֹרֶיירָה בְרָגָה). בילדותו למד לנגן בגיטרה ובפסנתר, תחילה עם אמו ומאוחר יותר בקונסרבטוריון העירוני. בגיל תשע שר בתוכנית רדיו לילדים בתחנה מקומית וזכה במקום הראשון. בהמשך הופיע תכופות באותה התוכנית.

במחצית השנייה של שנות ה-50 עבר להתגורר בעיר ניטרוי, הצמודה[2] לבירת ברזיל דאז ריו דה ז'ניירו. שם נחשף לראשונה לסגנון מוזיקלי חדש, הרוק אנד רול, והושפע ממוזיקאיים כגון אלביס פרסלי, ביל היילי וצ'אק ברי.

ב-1957 הקים עם מספר חברים להקה בשם "ספוטניקס". אחד מחבריו ללהקה היה טים מאיה, שלימים הפך אף הוא לזמר ידוע בברזיל. בנוסף, הכיר רוברטו באותה התקופה גם את ארזמו קרלוס שבמהלך השנים הפך גם הוא לזמר ומלחין מפורסם והיה לשותפו העיקרי בהלחנת שירים. להקת ספוטניק התפרקה עם פרישתו של טים מאיה מההרכב ובעיתוי זה פנה רוברטו לקריירת סולו. הוא שר בבית מלון בקופקבנה שירי בוסה נובה וסמבה וכן הופיע במועדונים ובמסיבות רוק אנד רול.

קרלוס אימפריאל, מגיש תוכנית הטלוויזיה "מועדון רוק", סייע לקידום הקריירה של רוברטו קרלוס. בתוכניתו נהג אימפריאל להציג את רוברטו כ"אלביס הברזילאי". לאחר שהוציא מספר סינגלים, הקליט רוברטו קרלוס בשנת 1961 את אלבומו הראשון "משוגע עלייך" (Louco por Você). את רוב השירים בתקליט זה הלחין אימפריאל. תקליט זה לא זכה להצלחה.

תנועת הז'ובן גווארדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 הוציא רוברטו קרלוס את התקליט "ספליש ספלאש" (Splish Splash), המשלב גרסאות כיסוי ברזילאיות של להיטי רוק ידועים, כגון שירו של בובי דארין ספליש ספלאש (שעל שמו קרוי התקליט), יחד עם יצירות מקוריות דוגמת Parei na Contramão ("עצרתי נגד כיוון התנועה"). את המילים והלחן של השירים המקוריים כתב יחד עם ארזמו קרלוס. לאחר שנה, יצא התקליט "אסור לעשן" (É Proibido Fumar), שאף הוא זכה להצלחה רבה בברזיל.

בשנת 1965, עקב ההכרה והפרסום הרב להם זכה הוזמן רוברטו קרלוס, יחד עם אֶרָזְמו קרלוס והזמרת וָנְדֶרְלֶאָה, להנחות ברשת הטלוויזיה רקורד את התוכנית "ז'ובן גווארדה" (Jovem Guarda, בעברית - "המשמרת הצעירה"). בתוכנית ביצעו השלושה ממבחר שיריהם וכן אירחו זמרי רוק אנד רול ברזילאים צעירים נוספים. חבורת הזמרים הזו זכתה לכינוי הקולקטיבי "ז'ובן גווארדה", על שם אותה התוכנית בטלוויזיה. פעילותם המוזיקלית זכתה עם הזמן ליחס של תנועה מוזיקלית העומדת בזכות עצמה והיוותה למעשה את הגרעין הראשוני של הרוק הברזילאי. תוכנית טלוויזיה זו הזניקה את הקריירה של רוברטו קרלוס והוא הפך לכוכב בקנה-מידה לאומי בברזיל, עם קהל מעריצים נאמן ורחב. בין השנים 1965 ל-1967 הוציא רוברטו קרלוס עוד ארבעה אלבומים, אשר זכו אף הם להצלחה.

לקראת סוף שנות השישים, הובלט באופן חד הניגוד בין תנועת הז'ובן גווארדה לבין תנועת הטרופיקליה, אשר מרדה במוסכמות, וכן בהשוואה לאמנים כגון זמר המחאה ז'רלדו ונדרה, אשר ביטאו מחאה כנגד הדיקטטורה הצבאית דאז ששלטה בברזיל. בניגוד לשירים המשוכללים יותר של הטרופיקליה ולשירי המחאה המובהקים בדומה לאלו של ונדרה, שירי הז'ובן גווארדה היו קלילים ומנותקים מהמציאות הפוליטית. חרף זאת, ספגה תנועת הטרופיקליה השפעה מסוימת מהז'ובן גווארדה, אשר בדומה לה, אף היא אימצה לחיקה את הגיטרה החשמלית והמקלדת האלקטרונית ככלים מוזיקליים מרכזיים, כרוח אותה התקופה.

להיטי רוברטו קרלוס מתקופת הז'ובן גווארדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם השיר בפורטוגזית תרגום השם לעברית
1964 É Proibido Fumar אסור לעשן
1965 Quero que Vá Tudo pro Inferno אני רוצה שהכל ילך לעזאזל
1965 O Calhambeque הטרנטה
1966 Negro Gato חתול שחור
1966 Namoradinha de Um Amigo Meu חברתו של חבר שלי
1967 Eu Sou Terrível אני נורא ואיום
1967 Como É Grande O Meu Amor Por Você כמה גדולה אהבתי אלייך

פסטיבלים ותקופת מעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967 השתתף רוברטו קרלוס ב"פסטיבל השלישי של המוזיקה הפופולרית הברזילאית" של רשת רקורד והגיע למקום החמישי עם השיר "מריה, קרנבל ואפר" (Maria, Carnaval e Cinzas).

בשנת 1968 היה רוברטו קרלוס לברזילאי הראשון (והיחיד, נכון לשנת 2010) בכל הזמנים שזכה במקום הראשון בפסטיבל סאן רמו היוקרתי, הנערך מדי שנה באיטליה, עם השיר "שיר בשבילך" (Canzone Per Te, מילים באיטלקית).

עוד ב-1968, הוציא רוברטו את התקליט "הבלתי ניתן לחיקוי" (O Inimitável). תקליט זה היווה נקודת מפנה בקריירה של רוברטו קרלוס והוא החל להתרחק מהרוק אנד רול. להיטי האלבום כוללים "אם את חושבת" (Se Você Pensa), "אני אוהב אותך, אוהב אותך, אוהב אותך" (Eu Te Amo, Te Amo, Te Amo) ו"השירים שחיברת עבורי" (As Canções que Você Fez Pra Mim), כולם בשיתוף עם ארזמו קרלוס. בשירים אלה ניכרת השפעה של מוזיקת נשמה אמריקאית.

הופעות בקולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1968 ו-1971 כיכב רוברטו קרלוס בשלושה סרטי קלנוע:

  • 1968 - רוברטו קרלוס בקצב של הרפתקה (Roberto Carlos em Ritmo de Aventura)
  • 1970 - רוברטו קרלוס והיהלום הוורוד (Roberto Carlos e o Diamante Cor De Rosa)
  • 1971 - רוברטו קרלוס במהירות 300 קמ"ש (Roberto Carlos a 300 Km Por Hora)

שלושת הסרטים הללו, אשר הושפעו מסרטי החיפושיות של שנות השישים, הפכו לשוברי קופות. הסרט השני בסדרה הושפע גם מסדרת הסרטים האמריקאית הפנתר הוורוד.

בערב חג המולד של שנת 1974, הציגה רשת גלובו (ערוץ הטלוויזיה הפופולרי ביותר בברזיל) תוכנית בהנחייתו של רוברטו קרלוס. התוכנית השיגה רמות רייטינג גבוהות במיוחד. מאז ועד היום (נכון לשנת 2010) מנחה רוברטו מדי שנה ברשת גלובו תוכנית מיוחדת לחג המולד. התוכנית, בה מתארחים זמרים מובילים ואישים נוספים בברזיל, הפכה למעין מסורת לאומית בברזיל.

התקופה הרומנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטו קרלוס בתחילת שנות ה-1970

בשנת 1969 הוציא רוברטו קרלוס אלבום (ששמו "רוברטו קרלוס") אשר היווה סמן למפנה מוזיקלי נוסף, והפעם לסגנון הרומנטי. מאז, ליווה סגנון זה את רוברטו לאורך מרבית שנות הקריירה שלו. את מקום השירים הקצביים של הז'ובן גווארדה אשר פנו לקהל צעיר, תפשו שירים רומנטיים איטיים, הפונים לקהל מבוגר יותר, המשתייך ברובו למעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים. בין השנים 1969 ל-1999 הוציא רוברטו קרלוס מדי שנה תקליט, שנשא תמיד את שמו כשם האלבום. בשנים הראשונות של תקופה זו המשיך ארזמו קרלוס את השותפות המוזיקלית הנאמנה שלו עם רוברטו, כאשר את מרבית השירים באלבומיו של רוברטו חיברו השניים יחדיו.

אף על פי שרשמית רוברטו קרלוס משתייך לקטגוריה של אמני המוזיקה הפופולרית הברזילאית (MPB), המוזיקה שלו היוותה למעשה בשנות ה-70 וה-80 זרם מוזיקלי בפני עצמו. בזמן שה-MPB הייתה מתוחכמת ומגוייסת ברובה וקרובה לליבם של בני המעמד הגבוה ומבקרי המוזיקה, רבים ראו אז את רוברטו כמנוכר מהמציאות הפוליטית (כמו בתקופת הז'ובן גווארדה), עם שירים רגשיים מדי. עם זאת, הפופולריות הרבה לה זכה רוברטו סייעה לו לגבור על הביקורת ובמשך שנים רבות עמד בראש רשימת האמנים המובילים במכירות תקליטים בברזיל, עובדה אשר הקנתה לו את הכינוי "המלך". החל משנת 1972 חצו מכירות התקליטים שלו את סף מיליון העותקים פר אלבום. בנוסף, זכה רוברטו להצלחה רבה בהופעותיו על הבמה בערים רבות בברזיל. שיריו נוגנו בתחנות רדיו והובילו בצמרת מצעדי הפזמונים במהלך שני עשורים.

בתקופה הזו התקרב הזמר לנצרות הקתולית, והוא ביטא קרבתו זו לדת במישרין עם שירים כמו "ישו הצלוב" (Jesus Cristo) ו"ההר" (A Montanha) - וכן בעקיפין, עם שירים שהפכו שמרניים וצנועים יותר בחלוף הזמן. התקרבותו זו לדת תרמה עוד יותר לפופולריות שלו, שכן ברזיל היא האומה הקתולית הגדולה בתבל.

להיטי רוברטו קרלוס מהתקופה הרומנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם השיר בפורטוגזית תרגום השם לעברית הערות
1969 As Curvas da Estrada de Santos סיבובי כביש סנטוס
1969 Sua Estupidez טמטומך
1970 Jesus Cristo ישו הצלוב
1971 Detalhes פרטים
1971 Amada Amante מאהבת אהובה
1971 Debaixo dos Caracóis dos Seus Cabelos מתחת לתלתלי שעריך מחווה לקייטנו ולוזו
1972 A Montanha ההר
1975 Além do Horizonte מעֶבר לאופק
1977 Outra Vez שנית
1978 Café da Manhã ארוחת בוקר
1978 Lady Laura גברת לאורה מחווה לאמו
1979 Amigo חבר
1981 Emoções רגשות
1982 Amiga חברה בדואט עם מריה בתניה
1984 Caminhoneiro נהג משאית
1985 Verde e Amarelo ירוק וצהוב

הכרה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטו קרלוס לוחץ את ידו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-1997, בעת ביקור האפיפיור בברזיל.

רוברטו קרלוס נחשב גם לזמר הברזילאי המוביל במכירות עותקים מתקליטיו בעולם. מלבד שפת אמו, הפורטוגזית, הקליט רוברטו אלבומים אף בספרדית, איטלקית, צרפתית ואנגלית, ואלה נמכרו ברחבי אמריקה הלטינית, אירופה וארצות הברית. הוא הופיע בסיבובי הופעות רבים מחוץ לברזיל. בשנת 1986, הופיע באולם המוזיקה רדיו סיטי שבניו יורק, שם חזר והופיע גם בשנת 2010.

בשנת 1988 זכה בפרס גראמי כזמר הפופ הלטיני הטוב ביותר. בשנים 2005 ו-2006 זכה פעמיים בפרס גראמי לטיני בקטגורית אלבום המוזיקה הרומנטית הטוב ביותר.

חלק משיריו הוקלטו על ידי אמנים בעלי שיעור קומה בינלאומי, כגון חוליו איגלסיאס (איתו גם הופיע על אותה הבמה), ריי קוניף וקארוולי.

שירו של רוברטו קרלוס "חבר" הוצג במופע לאפיפיור יוחנן פאולוס השני בביקורו במקסיקו.

הכרה על ידי הדור החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-90 ובשנות האלפיים התקרב רוברטו יותר למיינסטרים של ה-MPB. מדימוי כזמר עממי הפונה לקהל הרחב, החל רוברטו לזכות בהכרה כתורם מרכזי למוזיקה הברזילאית. רוברטו זכה למחוות הן על ידי הדור החדש של הזמרים הברזילאים הן על ידי הזמרים הוותיקים. בנוסף, הלך ודעך בקרב המבקרים עם הזמן הדימוי הנושן של רוברטו כזמר עממי. עתה הכירו אלה בתרומתו המרכזית למוזיקה הברזילאית.

ב-1995, הקליטה סדרת אמנים ברזילאים מבחר משיריו של רוברטו קרלוס בגרסאות כיסוי מחודשות ובכך נחשף הדור החדש לזמר. בשנת 2001, לכבוד יום הולדתו ה-60, השתתפו אמנים רבים בהקלטת אלבומו החדש של רוברטו. שירים כמו "Detalhes" ו-"Outra Vez" מוכרים היום כתרומות איכותיות וחשובות ל-MPB.

בשנת 2004, הופיע רוברטו קרלוס בשני אצטדיונים חשובים בסאו פאולו - איבירפוארה ומורומבי. היו אלה מופיעים לציון יום השנה ה-450 להיווסדה של העיר. ביולי 2009, לרגל 50 שנות קריירה, הופיע רוברטו באצטדיון המרקנה בפני קהל של כ-70,000 צופים.

ביקורים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקירו הראשון של רוברטו קרלוס בישראל היה בשנת 1968 בעקבות צילומי סרטו השני "רוברטו קרלוס והיהלום הוורוד". חלקים נרחבים של הסרט צולמו במספר אתרים בישראל, כולל קיסריה וירושלים.

רוברטו חזר בשנת 2011 להופעה יחידה בבריכת הסולטאן לקהל של 5,500 צופים. יחד עם רבים מלהיטיו, שר הזמר הברזילאי בהופעה ירושלים של זהב בעברית. ההופעה מתוכננת להיות משודרת ב-2011 בתוכנית מיוחדת בערוץ גלובו ועותקי די.וי.די. ממנה יוצעו למכירה בברזיל. במהלך אותו הביקור נפגש רוברטו קרלוס גם עם נשיא המדינה, שמעון פרס.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 6 נדרס רוברטו קרלוס על ידי קטר ועקב כך נכרת החלק התחתון של רגלו הימנית. הוא נעזר בקביים עד גיל 15, כאשר הושמה לו רגל תותבת, שהחזירה במידה רבה את יכולת העמידה וההליכה של רוברטו. כריתת הרגל לא השפיעה כמעט במאום על הקריירה של רוברטו כזמר, שכן כמעט בלתי אפשרי להבחין בנכותו תוך כדי צפיה בהופעותיו וסרטיו. התחייסות לנושא בכלי התקשורת היא נדירה.

רוברטו קרלוס נישא שלוש פעמים. ב-1968 הוא נישא לקלאֶוניסֶה רוֹסי, לה נולדו שני ילדיו. מיד עם פרידת בני הזוג ב-1979, התפתח בין רוברטו לשחקנית מיריאן ריוס רומן ובהמשך נישאו השניים. נישואים אלה נמשכו 10 שנים. ב-1995 נישא רוברטו, בפעם השלישית, למריה ריטה סימואס. בשני נישואיו האחרונים לא נולדו לרוברטו ילדים.

אשתו השלישית מריה ריטה נפטרה אחרי 4 שנות נישואים בשל מחלה קשה והדבר שיתק באופן זמני את הקריירה של הזמר, שלקח פסק זמן של כשנה. באותה השנה לא הקליט רוברטו את האלבום השנתי המסורתי ולא הגיש את תוכנית חג המולד המסורתית אף היא.

בשנת 2004 הובחנה אצל רוברטו קרלוס הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית. ההפרעה השפיעה על הקריירה של הזמר ובעטיה נמנע הזמר מלשיר על הבמה כמה מלהיטיו הישנים, מפני שהם כוללים מילים מסוימות אשר מהן נרתע הזמר בקיצוניות. אחרי שלוש שנות טיפול, חזר רוברטו לשיר כמה מהשירים הללו והכריז על שיפור ניכר במצבו.

הליכים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 הואשם רוברטו קרלוס (יחד עם שותפו ליצירה ארזמו קרלוס) על ידי המנצח סבסטיאו ברגה בפלגיאט של לחנו לשיר "Loucuras de amor". ברגה האשים את השניים כי הם השתמשו בלחן זה בשירם "O careta". ב-2005 הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה ישלם רוברטו לסבסטיאו ברגה כמעט 4 מיליון ריאל (2 מיליון דולר במונחים של 2010). בנוסף, הבטיח רוברטו שגרסאות עתידיות של האלבום תשאנה את שמו של המנצח ברשימת הקרדיטים. בהמשך, לא הופיע השיר בגרסאות המחודשות של האלבום. סבסטיאו ברגה הלך לעולמו ב-2005.

בשנת 2006 הוציא העיתונאי וההיסטוריון פאולו סֶזאר אָראוּז'ו ספר ביוגרפי על רוברטו קרלוס, פרי מחקר שנמשך 16 שנים, אשר כלל בין היתר 200 ראיונות עם אישים שליוו את הקריירה של הזמר. רוברטו קרלוס דחה את הספר וטען שהוא מכיל פרטים לא נכונים ותבע מבית המשפט את הורדת הספר ממדפי חנויות ספרים. לאחר שנה זכה רוברטו בתביעתו והספר אכן נאסר למכירה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוברטו קרלוס מוביל, כזמר בודד, את הרשימה ומפסיד רק להרכב Tonico e Tinoco, שמכרו יותר מ-150 מיליוני אלבומים.
  2. ^ מפרץ גואנברה בלבד מפריד בין הערים ריו וניטרוי. אמצעי התחבורה העיקרי באותה התקופה בין הערים היה שירות המעבורות. כיום גשר ריו-ניטרוי מקצר את הדרך.