רוברט אסרף
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עמוס בסופרלטיבים לא אנציקלופדיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עמוס בסופרלטיבים לא אנציקלופדיים. | |
 | |
| לידה |
5 בנובמבר 1936 רבאט, מרוקו  |
|---|---|
| פטירה |
5 במרץ 2018 (בגיל 81) ישראל |
| מדינה |
מרוקו |
| השכלה |
|
| מעסיק |
L'Événement du jeudi, ONA Group, OPTORG, Radio Shalom Paris, Marianne |
| פרסים והוקרה |
מפקד במסדר הכתר |
  | |
רוברט אסרף (שמו הפרטי נכתב לעיתים בעברית כ"רובר" - כפי שהוא מבוטא בצרפתית); בערבית: روبرت الصراف; 1936, רבאט[1] - 5 במרץ 2018) היה איש עסקים, סופר והיסטוריון יהודי-מרוקאי. חוקר של יהדות מרוקו. אסרף מילא תפקידים בכירים באדמיניסטרציה ובכלכלה של הממלכה המרוקנית וסייע לעיצוב פניה לאחר קבלת העצמאות. כיהן כנשיא "המרכז לחקר יהדות מרוקו" בפריז[2] ונשיא האיחוד העולמי של יהודי מרוקו[1]. אסרף כיהן כיועץ למלך חסן השני לענייני ישראל[3] ובתפקידים בכירים נוספים בממלכה [4] . כהוקרה על שירותו ארוך השנים זכה לעיטור הגבוה של הממלכה המרוקנית[5].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסרף נולד ב-1936 ברבאט ובגיל 17 עלה לבדו לישראל לאחר קום המדינה. לאחר מספר חודשים, בלחצה של אמו, רחל אסרף (לבית אזוגי), שנסעה בעקבותיו עד לקיבוץ עין גב, נאלץ לחזור למרוקו כדי להשלים את לימודיו התיכוניים.
ערב קבלת העצמאות של מרוקו, נסע ללמוד בפריז, באוניברסיטת סורבון, מדע המדינה ומשפטים. במהלך לימודיו שם התיידד עם הבכירים לעתיד של השלטון במרוקו, בהם חסן זמורי, לימים סגן שר הפנים. אחרי סיום לימודיו ב-1959 חזר למרוקו ועשה את ההתמחות שלו (סטאז') במשרד הפנים, תחת זמורי ולאחר מכן, קיבל מזמורי משימה של הכנת הבחירות הראשונות שנערכו במרוקו לרשויות המקומיות, שהתקיימו במאי 1960.
כאשר עבר זמורי מאוחר יותר למשרד החקלאות, הצטרף אליו אסרף. במהלך העבודה שם הכיר אסרף את נסיך הכתר, מולאי חסן (לימים המלך חסן השני) ואת עוזרו האישי של מולאי חסן, אחמד רדא גדירה, האיש מס' 2 בחשיבותו (אחרי יורש העצר), בממשלתו של מוחמד ה-5. גדירה הפך את אסרף ליד ימינו. מאז, בכל התפקידים שגדירה מילא, הן כשר הפנים, שר החקלאות, מנהל כללי של הקבינט ועוד, היה שם אסרף, לצידם של חסן השני ושל גדירה, עד 1966.
ב-1966, פיזר חסן השני את הפרלמנט וגדירה עזב את הממשלה ואילו רוברט אסרף הפך ליועץ המשפטי של יו"ר הפרלמנט. עם זאת, לאחר תקופה מסוימת, לאחר פרישת גדירה מן הממשלה, עזב אסרף את השירות הציבורי ועבר לעולם העסקי.
בכל שנותיו במרוקו, היה רוברט אסרף קרוב מאוד למקבלי ההחלטות בחצר המלוכה ובממשלת מרוקו והיה חשוף להתארגנות של יהודי מרוקו ובגיבוש השאיפות הציוניות שלהם. יחד עם זאת נמנע מלקחת חלק ישיר או גלוי במגעים שהתנהלו עם גופים יהודיים שפעלו ליציאת היהודים ממרוקו. תקופה מיוחדת זו, לצד התפתחות השאיפות הציוניות למען היציאה ממרוקו, מתוארת על ידי אסרף בספרו "יהודי מרוקו בארץ ובעולם - הגירה, תפוצה וזהות".
כאשר נשבו במרוקו רוחות מאיימות בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, עקר לפריז ולאחר כן התגורר עם משפחתו תקופה מסוימת בישראל ופתח מפעל בשדרות, במטרה לסייע לפיתוח הכלכלה דווקא בפריפריה, שאוישה ביוצאי מרוקו, ולספק להם מקומות עבודה.
מספר שנים אחר כך חזר לפריז והחל לעבוד באחת החברות של דוד עמר, ראש הקהילה היהודית במרוקו ואחד היהודים העשירים והמשפיעים ביותר. משם נקרא לשוב למרוקו, לעבודה עם בכירי השלטון ומונה ליועץ בכיר למלך מרוקו, חסן השני.
אסרף המשיך לעבוד בתחום הכלכלי בקונצרן המלכותי ONA לצידו של דוד עמר, שהיה אז מנכ"ל הקונצרן. יחד איתו פעל לביסוס מקומה של יהדות מרוקו ולצירופה לקונגרס היהודי העולמי.
מאוחר יותר אסרף התמנה לתפקיד מנכ"ל הקונצרן. תחת ניהולו הפך הקונצרן לבינלאומי. במסגרת זו היה אסרף משתתף קבוע בכינוס הכלכלי בדאבוס ובכינוסים כלכליים רבים אחרים.
המלך חסן השני ראה בבניית קשרים עם ישראל אבן דרך חשובה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והטיל על רוברט אסרף את התפקיד ליצירת הקשר עם מנהיגי ישראל. אסרף עמד מאחורי ארגון הביקור של רבין במרוקו, שהוביל לחתימת הסכם השלום עם מצרים ואחר כך, בסיועו של ידידו השר רפי אדרי, עמד מאחורי הגעתו של שמעון פרס לוועידת איפראן ב-1986 וביקורי משלחות כלכליות ואישים פוליטיים רבים מישראל.
מפעל חשוב נוסף שלו היה הקמת "האיחוד העולמי של יהודי מרוקו", שהוקם בברכתו של המלך חסן השני. "האיחוד העולמי" מהווה גוף מרכז של הפעילים היהודים המרכזיים במרוקו ובתפוצות יהודי מרוקו בעולם. "האיחוד העולמי" ערך מספר כינוסים חשובים במרוקו, ישראל וקנדה, שהובילו להתפתחות קשרים גלויים בין ישראל למרוקו.
בחסות גוף זה הגיעה משלחת של בכירי המשק הישראלי ועיתונאים ישראלים לביקור ראשון מסוגו במרוקו, ב-1984. ביתו של רוברט אסרף במרקש היה מוקד עליה לרגל של ישראלים רבים שהגיעו לביקור במרוקו. בבית זה, לבקשת המלך חסן השני, לן שמעון פרס, בביקורו במרוקו - בקשה שרוברט אסרף ראה בה כבוד גדול ונענה לה בחפץ לב.
תרומה נוספת שלו, היא מעורבותו בשנת 1992 בהעלאת עצמות הנספים באניית המעפילים "אגוז" בסיועו של השר רפאל אדרי.
רוברט אסרף היה אדם בעל מודעות היסטורית עמוקה ומחויב לקשר הדורות העמוק בין יהדות מרוקו למרוקו. הוא היה ציוני נלהב אך גם פטריוט מרוקאי. מורכבות זו הובילה אותו ב-1974 לייסד יחד עם אנדרה אזולאי (לימים יועצו היהודי הקרוב של המלך חסן השני ולאחריו המלך מוחמד השישי) את הארגון "זהות ודיאלוג", שביקש לקדם את השלום בין ישראל לעולם הערבי. כמו כן שאף לקדם את ההכרה בתרומתה של יהדות מרוקו למרוקו - אך גם לתקומתה ולבניינה של מדינת ישראל - שלא זכתה לדעתו להכרה הראויה.
אחרי פרישתו לגמלאות, בשני העשורים האחרונים של חייו, המשיך רוברט אסרף לפתח את עסקיו הפרטיים, והתמקד בעיסוקים שהיו קרובים לליבו: תקשורת, ההיסטוריה של יהדות מרוקו ופילנתרופיה.
את עיקר פעילותו ריכז בחקר וקידום מורשת יהדות מרוקו ובין השאר הקים ב-1995 את "המרכז לחקר יהדות מרוקו", מרכז אקדמי בעל שלוש שלוחות מרכזיות: ברבאט בירת מרוקו, בפריז ובירושלים. המרכז מימן מחקרים רבים שנעשו באקדמיה המרוקנית והעניק מלגות לימוד ומחקר לתלמידי מחקר מוסלמים באוניברסיטאות במרוקו וזוכה להוקרה רבה על כך.
במסגרת פעילותו למען השלום בין ישראל לעולם הערבי והמוסלמי רכש את רישיון ההפעלה של תחנת רדיו יהודית בפריז, בשם "רדיו שלום". הוא היה בין מקימי שבועון החדשות החשוב "מאריאן" ושימש בתפקיד סגן יו"ר מועצת המנהלים של השבועון. בתוכנית הפרשנות היומית שלו ב"רדיו שלום", שידר פרשנות על הפוליטיקה הישראלית, על בסיס קטעי העיתונות שקיבל מדי יום והרצה את דעותיו בנושא השלום, שאותן הרבה להביע גם במאמרים רבים בעיתונות המרוקאית.
במקביל לתרומות רבות לגופים שונים, ביצע תרומות לנזקקים, ותרומות לחוקרים ישראלים ותלמידי מחקר מרוקאים מוסלמים, שנועדו לקדם את המחקר על יהדות מרוקו. במקביל, כתב בעצמו ספרי מחקר על יהדות מרוקו, חלקם בשיתוף עם ההיסטוריון פרופ' מישל אביטבול, חוקר גדול של יהדות מרוקו, וסייע רבות לקידום המחקרים הבלשניים של פרופ' משה בר-אשר, שעמד בראש האקדמיה ללשון העברית.
ספרים נוספים כתב בתחום הפוליטיקה הישראלית שבה גילה עניין רב וידע מעמיק.
אסרף תרם באופן פרטי עבור מלגות לסטודנטים בארץ, במרוקו ובצרפת, וכמו כן תרם לבית התפוצות באוניברסיטת ת"א ולאוניברסיטה העברית וזכה לקבל, ב-4 בדצמבר 2006, את התואר עמית כבוד מן האקדמיה ללשון העברית.
ב-2009 יסד עם האקדמיה ללשון העברית, בראשות פרופ' משה בר-אשר, קרן הנושאת את שמו ואת שם רעייתו מישל. הקרן העניקה מדי שנה פרס כספי. ברשימת מקבלי הפרס נמצאים הסופר אהרון אפלפלד, ד"ר עפרה תירוש־בקר, ד"ר יהודית הנשקה, פרופ' אהרן ממן, פרופ' אלישע קימרון ועוד.
השנים האחרונות של חייו היו תחת השפעת הטרגדיה הקשה שפקדה אותו ביוני 2011 - וממנה לא התאושש - מותה של בתו, יעל אלמלא-אסרף, בגיל 48 ממחלה קשה. בשנת 2015, כאשר הוא במצב בריאותי קשה, עלה רוברט אסרף ארצה והתגורר ברמת השרון, קרוב לבתו תניה מנשה. הוא הלך לעולמו בגיל 82, בראשית חודש מארס 2018. מלבד בתו, הותיר אחריו את אשתו מישל ונכדיו: היזם עומר מנשה (נכדו הבכור), דניאל מנשה, אוריאן מנשה ואמילי מנשה. הוא נטמן באותו בית עלמין שבו נטמנו הוריו, סימון (שמעון) ורחל באשדוד.
ההספדים שהושמעו בלווייתו, מפי אישים כמו רפי אדרי, השר אריה דרעי, מאיר שטרית ורבים אחרים, יחד עם הדברים שסופרו עליו בערב שהוקדש לזכרו בחודש מרץ 2018, במרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה בירושלים וכן בערב לזכרו, שנערך במרכז היהודי בפריז, ביוני 2018, הדגישו את גודל החלל שנפער בחייה של קהילת יהודי מרוקו בישראל ומחוצה לה. בנוסף, דברים אלה ממחישים את תרומתו והמורשת שהנחיל להמשך קידום המחקר של יהדות מרוקו וקידום מקומה בחברה הישראלית. באוקטובר 2019 נולד נינו של רוברט אסרף - אדם רוברט איזק מנשה, הנושא את שמו.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוחמד החמישי והיהודים ("Mohammed V et les juifs du Maroc", 1997)
- ההיסטוריה המיוחדת של יהדות מרוקו ("Une certaine histoire des juifs du Maroc", 2005)
- יהדות מרוקו ברחבי העולם ("Juifs du Maroc à travers le monde", 2008)
- מספריו של רוברט אסרף:
- מוחמד החמישי והיהודים Mohammed V et les Juifs du Maroc, Plan, 1997 (épuise, trd. En Hébreu par Yediot Ahronot, 1977, et en Arabe par le CRJM, 1998).
- Une Certaine histoire des Juifs du Maroc. 1860-1999. Jean-Claude Gawsewich Editeur, 2005.
- Juifs du Maroc a travers le monde. Emigration et identité retrouvée, Suger Press/CRJM, 2008. 2eme ed., Bouregreg, Rababt, 2009), (traduit en Arabe par Mohammed Hatmi, ed. Bouregerg, Rabat, 2009). "יהודי מרוקו בארץ ובעולם - הגירה, תפוצה וזהות', תיאר רוברט את התפתחות השאיפות הציוניות של יהודי מרוקו והפעילות למען היציאה ממרוקו. המהדורה בעברית של הספר יצאה לאור בהוצאת במת השרון, תשס"ח-2000, על ידי דויד מנשה, חתנו של רוברט.
- Eléments de l'histoire des juifs de Fès de 808 jusqu’à nos jours, préface du Professeur Mohammed Mezzine, CRJM, 2009.
- Eléments de l'histoire des Juifs de Marrakech, CRJM, 2009
- Eléments de l'histoire des Juifs de Meknès, CRJM, 2009
- חלק מן הספרים והמאמרים בנושא יהודי מרוקו כתב רוברט אסרף בשיתוף עם ההיסטוריון פרופסור מישל אביטבול, חוקר גדול של יהדות צפון-אפריקה, בהם:
- Relations Judéo-Musulmanes au Maroc – Perceptions et Réalités (Stavit-CRJM, 1997). Monothéisme et Tolérance (Albin Michel, 1998)
- רוברט, שגילה עניין רב בחיים הפוליטיים של ישראל ושידר מאות תוכניות פרשנות ב'רדיו שלום', כתב שלושה ספרים שעסקו בפוליטיקה ובאישים הפוליטיים בישראל: Une crise et des hommes. Israël, 1995-1999, plon,1999, épuise.
- Le Drame d'Israel. De la paix a la guerre. Ramsay, 2001.
- Ariel Sharon et ses batailles politiques, Jean-Claude Gawsewich Editeur, 2006
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובר אסרף (1936-2018), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 רוברט אסרף מציג ספר חדש 'יהודי מרוקו ברחבי העולם', "ערב מגראב פרס", 19 בספטמבר 2008(הקישור אינו פעיל, 20.2.2019)
- ^ אוניברסיטת בר-אילן, 'והאיש משה' כינוס לכבוד הרב ד"ר משה עמאר, מרכז "דהאום" למורשת יהדות ספרד, פרסום הכנס באתר המרכז למנהיגות יהודית חברתית "ממזרח שמש", 24 במרץ 2008(הקישור אינו פעיל, 20.2.2019)
- ^ אריק וייס, מרוקאים חסרי מנוח, מדור "תיירות בעולם"-"המגזין", עיתון מעריב, 18 בנובמבר 2008
- ^ יהדות מרוקו ופזורתה, חוג הנשיא לתפוצות (תיאור), פרסום באתר "המכון ליהדות זמננו ע"ש אברהם הרמן" - אוניברסיטת ירושלים, 2 בנובמבר 2005(הקישור אינו פעיל, 28.1.2019)
- ^ עיריית אשקלון, יום הצדעה ליהדות מרוקו בחוה"מ סוכות באשקלון, הודעה עיתונאית מטעם עיריית אשקלון, אתר news1.co.il, 3 באוקטובר 2006