רוברט א. לווט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט א. לווט, 12 בספטמבר 1951

רוברט אברקרומבי לווט (Robert Abercrombie Lovett;‏ 14 בספטמבר 1895 - 7 במאי 1986), היה מזכיר ההגנה של ארצות הברית הרביעי בממשלו של הארי טרומן בין 17 בספטמבר 1951 ו-20 בינואר 1953. בתפקידו היה אחראי לניהולה של מלחמת קוריאה והיה בעל תפקיד מפתח ביצירת ה-CIA ועיצובה של ברית ההגנה נאט"ו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה בנו של רוברט סקוט לווט, יו"ר יוניון פסיפיק, חברת הרכבות הגדולה והוותיקה בארצות הברית. למד משפטים ומנהל עסקים באוניברסיטאות ייל והרווארד. את לימודיו קטעה מלחמת העולם הראשונה, במהלכה שירת כקצין סיור אווירי במסגרת הצי המלכותי הבריטי ולאחר מכן פיקד על טייסת של צי ארצות הברית והגיע לדרגת לוטננט קומנדר (סרן).

לאחר שסיים את לימודיו ב-1921 החל לעבוד בבנק הלאומי למסחר בניו יורק ובבראון ברדרס הרימן (Brown Brothers Harriman & Co. (BBH), הבנק הפרטי הוותיק והגדול ביותר בארצות הברית והתקדם למעמד של שותף.

ב-1940, במהלך מלחמת העולם השנייה מונה ליועץ מיוחד לענייני חיל אוויר למזכיר המלחמה הנרי סטימסון. ב-1941 היה עוזרו של מזכיר האווירייה ג'ון ג'יי מקלוי. במסגרת תפקידו פיקח על שדרוג חיל האוויר האמריקאי במהלך מלחמת העולם השנייה. על תפקודו זכה ב-1945 בעיטור המופת (Distinguished Service Medal) מאת נשיא ארצות הברית הארי טרומן.

הוא חזר למגזר הפרטי אך נקרא עד מהרה לשוב לשירות ציבורי על ידי ג'ורג' מרשל על מנת לשרת כתת-מזכיר המדינה. כאשר עבר מרשל לפנטגון ב-1950 התעקש שלווט יעבור עמו למשרד מזכיר ההגנה כסגנו. בתפקידו זה מילא תפקיד מפתח בהקמת ה-CIA.

כאשר מונה למזכיר ההגנה ב-17 בספטמבר 1951, עדיין לא היה סימן שהמצב בקוריאה עומד להסתבך לכדי מלחמה. הוא שימש בתפקידו עד תום ממשל טרומן וזכה להערכה חיובית לניהולו את משבר קוריאה. כמו כן קידם את יצירת נאט"ו ותמך בהמשך אימון צבאי נרחב והתעצמות קונבנציונלית, גם בעידן בו שגשגו תאוריות לגבי כוחו של נשק גרעיני להכריע מערכות.

לווט חזר לתפקיד ניהולי בכיר בבראון ברדרס הרימן. עם הקמת ממשלו של ג'ון פ. קנדי ייעץ לו לווט למנות את עוזריו בשעתם, דין ראסק למזכיר המדינה ורוברט מקנמארה למזכיר ההגנה. ב-1963 העניק לו קנדי את מדליית החירות הנשיאותית, הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

הוא נפטר בגיל 90, חצי שנה לאחר רעייתו אדלייד. לכבודו נקראה קתדרה ללימודי היסטוריה צבאית וימית באוניברסיטת ייל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]