רוברט באראני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט באראני

רוברט באראני (גרמנית: Róbert Bárány;‏ 22 באפריל 18768 באפריל 1936) היה רופא אוסטרי ממוצא יהודי-הונגרי. בשנת 1914 קיבל באראני את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על מחקריו בתחום הפיזיולוגיה והפתולוגיה של המערכת הוסטיבולרית של האוזן הפנימית.

באראני נולד בווינה, אביו היה מנהל חווה ואילו אמו הייתה בתו של מדען ידוע מצ'כיה. הוא היה בן זקונים מבין שישה ילדים. בגיל צעיר חלה בשחפת העצמות, עובדה שעוררה את סקרנותו למקצוע הרפואה. בשנת 1900 הוא סיים לימודי רפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וינה והתמחה בניתוחי האוזניים והראש. כרופא בווינה ברני נהג להזריק נוזלים לאוזן הפנימית של חוליו כדי להפחית התקפי סחרחורת. כאשר הוזרק נוזל בטמפרטורה קרה מדי (ביחס לחום הגוף), החולה חש סחרחורת ותנועות בלתי רצוניות של העין. כאשר חימם ברני את הנוזל טרם הזרקה הוא ראה תנועות בלתי רצוניות של העין בכיוון הנגדי. באראני שיער כי הנוזל בשבלול האוזן הפנימית שקע כאשר הנוזל המוזרק היה קר מדי ועלה כאשר הנוזל המוזרק היה חם, ולכן כיוון הזרימה של הנוזל בשבלול האוזן אותת על עמדתו לאיבר הוסטיבולרי. לאחר תצפית זו הוא ערך שורה של ניסויים על מה שהוא כינה בשם "התגובה הקלורית". מסקנות מחקריו איפשרו את התפתחות הטיפול הכירורגי במחלות האוזן הפנימית. באראני אף חקר היבטים אחרים של מנגנון שיווי המשקל, כולל פעילות הצרבלום.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת באראני בצבא האוסטרי כרופא-אזרח ונפל בשבי הצבא הרוסי. כאשר זכייתו בפרס נובל הוכרזה, באראני שהה במחנה שבויים רוסי. הוא שוחרר בשנת 1916 לאחר משא ומתן עם רוסיה, אשר נוהל על ידי הנסיך קארל משבדיה בשם הצלב האדום. בזכות שחרורו הצליח להתייצב לטקס הענקת הפרסים רק בשנת 1916, אז הוענק לו הפרס. לאחר ששב לוינה, נתקל ביחס עוין מצד חבריו לסגל המרצים, אשר האשימו אותו כי לא הזכיר בפרסומיו את עבודותיהם, שעל בסיסן הגיע לתגליותיו. מאוכזב, עזב את וינה ועבר לשבדיה, שם פרסמו מספר רופאי אוזניים בולטים מאמר היוצא להגנתו. החל משנת 1917 ועד מותו שימש כפרופסור בסגל המרצים של אוניברסיטת אופסלה וראש המכון לרפואת האוזן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט באראני בוויקישיתוף