רוברט ויסטריך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט ויסטריך (עומד, משמאל), מארח את ברנרד לואיס (יושב, מימין), באוניברסיטה העברית, 2007

רוברט ויסטריךאנגלית: Robert Solomon Wistrich, נולד ב-7 באפריל 1945) הוא סופר והיסטוריון, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים ותקופה מסוימת גם בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, מנהל המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית, עורך את בטאונו, Antisemitism International, ומחשובי חוקרי האנטישמיות בימינו.

היה חבר בוועדה הבינלאומית ההיסטורית שמונתה על ידי הוותיקן ב-1999 לחקור את מעשיו של האפיפיור פיוס ה-12 בזמן מלחמת העולם השנייה, הפיק סרט תיעודי על האנטישמיות המוסלמית, נאם בפני חברי הפרלמנט הבריטי בנושא האנטישמיות והיה דובר מרכזי בכנסים בינלאומיים בנושא‏[1]. נכון ל-2014 כתב וערך מעל לשלושים ספרים, חלקם תורגמו לשפות רבות אחרות (לפחות 18 שפות) ואשר עסקו ברובם בחקר האנטישמיות לסוגיה. חלק מספריו אף זכו לפרסים אקדמאיים ובינלאומיים שונים. אחד מספריו, Antisemitism, the Longest Hatred, משנת 1992, היה הבסיס לסרט דוקומנטרי של רשת הטלוויזיה הציבורית האמריקאית PBS, ופרופסור ויסטריך היה גם התסריטאי שלו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסטריך נולד ב-1945, בקזכסטן שבברית המועצות, להורים יהודים, אנשי שמאל, שברחו מפולין לברית המועצות עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. שפת אמו היא פולנית.

משפחת ויסטריך שבה לפולין לאחר שנולד בנם, אך עקב האנטישמיות, שלא נעלמה ממדינה זו גם לאחר השואה, עזבה המשפחה לצרפת ומשם עברה לבריטניה. במדינה זו הם השתקעו ובה ויסטריך גדל. הוא למד בקילבורן, צפון מערב לונדון, בבית ספר, שבו כשליש מהתלמידים היו יהודים, אבל כדבריו, כ-90% מהמורים היו אנטישמים, חלקם סמויים וחלקם גלויים‏[2]. ויסטריך היה התלמיד המצטיין בכיתתו וקפטן נבחרת הקריקט הבית ספרית.

בן 17 הוא קיבל מלגה לאוניברסיטת קיימברידג', למד בה וסיים ב-1966 תואר ראשון בהיסטוריה, בהצטיינות, ולאחריו ב-1969 גם תואר שני. בתקופת לימודיו לתואר השני ייסד וערך עם שותף, מגזין אמנויות וספרות שנקרא Circuit. בתקופה זו גם החל מהפך בדעותיו הפוליטיות. הוא החל את דרכו כאיש שמאל, בדומה להוריו ובמאי 1968 אף השתתף במרד הסטודנטים של פריז, אולם באותה שנה הוא נסע מפריז לצ'כיה של אלכסנדר דובצ'ק והפלישה הסובייטית לפראג, באוגוסט, החלה לדבריו את השינוי בדעותיו, כנגד השמאל.

עם סיום לימודי התואר השני, נסע ויסטריך לישראל, גר בה במשך כשנה ואחר כך חזר לבריטניה. בשנת שהותו בישראל עבד כעורך ספרותי בירחון New Outlook התל אביבי, ירחון מפ"ם של אז.

ב-1974 השלים את הדוקטורט שלו בהיסטוריה, באוניברסיטת לונדון. נושא עבודת הדוקטורט היה - "יחסו של השמאל ליהודים במאה ה-19". לאחר מכן עבד במשך שש שנים כמנהל המחקר של המוסד הוותיק ביותר באירופה לחקר השואה, The Wiener Library for the Study of the Holocaust & Genocide וכן כעורך בטאונו. בתקופה זו כבר הספיק לכתוב את שני הספרים הראשונים שלו, וב-1980 התקבל גם כעמית מחקר באקדמיה הבריטית.

ב-1982 עלה לישראל והפך למרצה מן המניין באוניברסיטה העברית, ופרופסור החל מ-1985, משרה בה הוא מחזיק עד היום, כשהוא מתקדם בהדרגה בסולם הדרגות האקדמאי. במקביל הוא גם כיהן כמרצה להיסטוריה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, בשנים 1991 - 1995.

מומחה לחקר האנטישמיות, מרצה, סופר, עורך, ותסריטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסטריך היה התסריטאי של לפחות שני סרטי טלוויזיה דוקומנטריים: תסריט אחד הוא כתב לסרט טלוויזיה של רשת PBS האמריקאית, על פי ספרו Antisemitism, the Longest Hatred. ותסריט שני הוא כתב ב-1993, לסרט הדוקומנטרי של ערוץ 4 של ה-BBC,‏ Good Morning, Mr. Hitler. הוא גם כתב כמה דרמות ביוגרפיות לרדיו BBC ול"קול ישראל" והיה היועץ ההיסטורי והאקדמאי לסרטי טלוויזיה דוקומנטריים נוספים, של ה-BBC.

ב-1999 מינה הוותיקן ועדה היסטורית בינלאומית, קתולית - יהודית, בת ששה חברים, שלושה יהודים ושלושה קתולים, לחקירת מעשיו של האפיפיור פיוס ה-12, לקראת ולצורך הפיכתו לקדוש. ויסטריך היה אחד משלושת החברים היהודים בוועדה. ב-2001 פיזרה הוועדה את עצמה לאחר שפירסמה רק דו"ח ביניים שכלל שאלות ולא מסקנות בהקשר לנושא חקירתה. חלק מחבריה טענו אז, שהתפטרותה נובעת מהעובדה שהוותיקן איפשר לה לבחון רק מסמכים מסוימים שאושרו על ידו ולא את כל המסמכים והארכיונים שלו מתקופת השואה, כפי שביקשה.

ויסטריך זכה לפחות חמש פעמים בתואר מחנך מצטיין, מטעם האוניברסיטה העברית. ב-2008 הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קלוז', שברומניה וב-2011 קיבל מאת עורכי הירחון הניו יורקי Journal for the Study of Antisemitism פרס מפעל חיים, על מאבקו באנטישמיות.

בנוסף לכהונתו כעורך ראשי ב-Circuit arts magazine, וב-The Wiener Library Bulletin, ו- Antisemitism International, שימש או משמש עד היום גם כאחד העורכים במספר ירחונים וכתבי עת מקצועיים נוספים ובהם: European Judaism, New Outlook magazine, Journal of Contemporary History, The Jewish Quarterly, Simon Wiesenthal Centre Annual, Austrian Studies, East European Jewish Affairs ועוד.

ספריו (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוברט ויסטריך, יהודים במהפכה, הוצאת ספריית הפועלים, 1987
  • רוברט ויסטריך ודוד אוחנה (עורכים), מיתוס וזיכרון : גלגוליה של התודעה הישראלית, הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, ירושלים, 2005
  • רוברט ויסטריך, תרגום: יעל ענבר, מעבדה להרס העולם, גרמנים ויהודים במרכז אירופה, הוצאת כרמל, 2006
  • Revolutionary Jews from Marx to Trotsky. Barnes & Noble Books, 1976. ISBN 0-06-497806-0
  • Theories of Fascism, co-edited with Walter Laqueur and George L. Mosse, Sage Books, 1976
  • The Left Against Zion. Vallentine Mitchell & Co, 1979. ISBN 0-85303-199-1
  • Trotsky: Fate of a Revolutionary. Robson Books, 1979, Stein & Day, 1982. ISBN 0-8128-2774-0
  • Socialism and the Jews. Oxford University Press, 1982 (הספר זכה ב-1985 בפרס משותף מטעם המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון והוועד היהודי-אמריקני).
  • Who's Who in Nazi Germany. Weidenfeld and Nicholson, 1982, MacMillan, 1984, Routledge, 1995. ISBN 0-415-12723-8 (הספר תורגם לשפות רבות, לרבות גרמנית, צ'כית, פולנית, יפנית ועוד)
  • Hitler’s Apocalypse: Jews and the Nazi Legacy, Weidenfeld and Nicholson, 1985, St. Martin’s Press, 1986
  • The Jews of Vienna in the Age of Franz Joseph. Oxford University Press, 1989 (הספר זכה בפרס המדינה האוסטרי, בהיסטוריה) (תורגם גם לגרמנית, איטלקית ועוד).
  • Between Redemption and Perdition: Modern Antisemitism and Jewish Identity. Routledge, 1990. ISBN 0-415-04233-X
  • Anti-Zionism and Antisemitism in the Contemporary World (Ed.), New York University Press, 1990. ISBN 0-8147-9237-5
  • Antisemitism, the Longest Hatred. Methuen, 1991, Pantheon, 1992

(הספר זכה ב-1992 בפרס היהודי - בריטי Jewish Quarterly-Wingate Prize). (כמו כן, הספר היה הבסיס לסרט טלוויזיה בן שלוש שעות של רשת הטלוויזיה האמריקאית‏ PBS. ויסטריך היה גם התסריטאי והעורך של הסרט).

  • Austrians and the Jews in the Twentieth Century: From Franz Joseph to Waldheim, MacMillan, 1992
  • Terms of Survival. Routledge, 1995. ISBN 0-415-10056-9
  • Weekend in Munich: Art, Propaganda and Terror in the Third Reich (with Luke Holland). Trafalgar Square, 1996. ISBN 1-85793-318-4
  • Theodor Herzl: Visionary of the Jewish State. New York and Jerusalem: Herzl Press and Magnes Press, 1999, 390 pages.
  • Demonizing the Other: Antisemitism, Racism and Xenophobia. Routledge, 1999. ISBN 90-5702-497-7
  • Hitler and the Holocaust. Weidenfeld and Nicolson, 2001, Random House, 2001 (תורגם ל-18 שפות לפחות, לרבות: גרמנית, ספרדית, פורטוגזית, איטלקית, צרפתית, סלובקית, פולנית, קוריאנית, יפנית ועוד).
  • Nietzsche: Godfather of Fascism? Princeton, 2002 (עורך, יחד עם יעקב גולומב).
  • Islamic Judeophobia: An Existential Threat, in Muhammad's Monsters, Balfour Books, 2004, editor David Bukay.
  • Laboratory for World Destruction. Germans and Jews in Central Europe, University of Nebraska Press, Lincoln, Nebraska 2007. ISBN 978-0-8032-1134-6
  • A Lethal Obsession: Antisemitism - From Antiquity to the Global Jihad, Random House, 2010. ISBN 978-1-4000-6097-9

(ספר בכמה כרכים, בן 1,185 עמודים!) (הספר זכה בפרס "ספר השנה - 2010", של הירחון הניו יורקי Journal for the Study of Antisemitism)

  • From Ambivalence to Betrayal - The Left, the Jews, and Israel, University of Nebraska Press, Lincoln, Nebraska, 2012‏[3]

מאמריו בעברית (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • “From Cracow to London; A Polish Jewish Odyssey” in: The Jews in Poland. Volume 2, Slawomir Kapralski ed., Cracow 1999 (Judaica Foundation Center for Jewish Culture), pp. 57–73.
  • “The Vatican and the Shoah”, Modern Judaism, Vol. 21, Nr. 2, May 2001, pp. 83–107
  • “The Demise of the Catholic-Jewish Historical Commission”, Midstream, December 2001, pp. 2–5.
  • “The Vatican on Trial”, The Jerusalem Report, 28. January 2002, pp. 4–6.
  • “Antisemitism – A Civilizational Pathology”, in Manfred Gerstenfeld (ed.) Israel and Europe: An Expanding Abyss (Jerusalem 2005) pp. 95–110.
  • “Cruel Britannia” Azure (Summer 2005), pp. 100–124.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]