רוברט פיצרוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט פיצרוי
Robert Fitzroy
1805 –‏ 1865
Robert Fitzroy.jpg
תרומות עיקריות
קפטן של ספינת המחקר הביגל, חלוץ בתחום חיזוי מזג האוויר

סגן אדמירל רוברט פיצרויאנגלית: Robert FitzRoy;‏ 5 ביולי 1805 - 30 באפריל 1865) היה קפטן ספינת המחקר ביגל, חלוץ בתחום חיזוי מזג האוויר, ממפה ימי ומושל ניו זילנד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט פיצרוי נולד באמפטון הול, סאפוק שבאנגליה, במשפחה מהמעמד היותר גבוה של האריסטוקרטיה הבריטית ולמסורת של שירות ציבורי. רוברט היה צאצא של צ'ארלס השני מלך אנגליה, דרך אחד מבניו הלא חוקיים הרבים.

בגיל 12 (1818) החל ללמוד במכללה של הצי המלכותי. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות וקודם לדרגת סגן ב-7 בספטמבר 1824, כשהוא קובע תקדים בציונים שקיבל במבחני הסיום. לאחר שירות של מספר שנים על ה-Thetis, התמנה לתפקיד "Flag Lieutenant" תחת פיקודו של רוברט וולר אותוואי (Robert Waller Otway), מפקד התחנה הדרום-אמריקאית.

באותו הזמן, ביצעה הביגל משימת מיפוי ימי של ארץ האש, תחת פיקודו של קפטן פרינגל סטוקס (Pringle Stokes). באחד השלבים הקשים של המסע באזור נידח ושומם במצר מגלן בארץ האש הקפטן של הביגל נתקף דיכאון עמוק ונעל עצמו בחדרו במשך 14 יום. באוגוסט 1828 הוא התאבד בירייה. סגן המפקד, סגן וו.ג. סקיירינג, מונה לקפטן של הביגל. משם הם הפליגו לריו דה ז'ניירו כאשר ב-15 בדצמבר 1828 מונה רוברט פיצרוי בן ה-23 למפקד הספינה הזמני. פיצרוי הוכיח את עצמו כמפקד ראוי וכבעל יכולות מיפוי מצוינות. בתקרית מסוימת התושבים המקומיים של ארץ האש גנבו סירה מאחת הספינות, פיצרוי העלה את בני משפחות הגנבים לאוניה והחזיק בהם כבני ערובה. בסופו של דבר הוא החזיק בארבעה: שני גברים, נערה וילד אותם הוא לקח עמו חזרה לאנגליה. ב-14 באוקטובר 1830 הסתיים המסע.

המסע השני של הביגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אה"מ ביגל

בתחילת מאי 1831 פיצרוי היה מועמד מטעם המפלגה הטורית בבחירות באזור אישסוויץ', אך הובס. פיצרוי התחבט בשאלה כיצד יוכל להחזיר את הילידים הדרום אמריקאים שלקח עמו במסעו הראשון (בזמן שהייתם באנגליה החטופים הפכו למיסיונרים). הוא שקל לשכור ספינה על חשבונו כדי להחזירם אך "דוד נדיב" התערב וב-25 ביוני הוא מונה מחדש להיות הקפטן של הביגל.

הביגל עברה מספר שיפורים טכניים בהוראתו של פיצרוי שלא חסך בהוצאות כדי להתאימה בצורה טובה יותר למשימת המחקר. השיפור העיקרי היה הגבהת הסיפון העליון ב- 20 ס"מ והזזתו לכיוון החרטום ב- 30 ס"מ (דגם הספינה הזה נודע לשמצה בנטייתו לטבוע). המיקום החדש של הסיפון סייע לניקוז מהיר יותר של המים מחלקה העליון של הספינה.

פיצרוי היה מוטרד מבדידותו במסע הארוך, בעיקר עקב התאבדותו של הקפטן סטוקס, וגם בגלל התאבדותו של דודו. עקב כך, ביקש מהממונה עליו, שהיה גם חברו, לצרף לו בן לוויה שיארח לו לחברה בזמן המסע הארוך. פרופסור ג'ון סטיבנס הנסלו, מרצה לבוטניקה מאוניברסיטת קיימברידג', המליץ על הצטרפותו של תלמידו צ'ארלס דרווין למסע, כחוקר טבע. השניים הסתדרו נהדר במהלך המסע שהתארך ליותר מחמש שנים, מלבד פעם אחת, בה נפלה מחלוקת ביניהם בנושא חוקיות העבדות. דרווין זועזע קשות ממאורע שהתרחש במרץ 1830 בו נכח במקרה של התנהגות ברוטלית כלפי עבדים, בעוד שפיצרוי על אף שלא היה אדם ברוטלי מטבעו צידד בעבדות ואף טען כי שמע מפי מגדל בקר שהוא שאל פעם את עבדיו אם הם חפצים להיות חופשיים והם השיבו שלא.

דרווין תיאר את פיצרוי כאדם בעל קסם ודעות פתוחות וליברליות. עם חזרתה של הביגל ב-2 באוקטובר 1836 הוענקה לפיצרוי מדליית זהב על ידי החברה הגאוגרפית המלכותית (1837). לאחר חזרתו החל פיצרוי לתעד את המסע, התיעוד כלל עריכת ההערות של הקפטן הקודם של הביגל, במאי 1839 פורסם ספרו Narrative of the surveying voyages of H.M.S. Adventure and Beagle בארבעה כרכים שכללו את היומן וההערות של דרווין. פיצרוי נבחר כחבר פרלמנט מטעם דורהאם (Durham) וכאַפּוֹטְרוֹפּוֹס עבור חבל מרזיסייד.

מושל ניו זילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושל ניו זילנד, ויליאם הובסון נפטר בסוף 1842 וחברה לכנסייה מיסיונרית (Church Missionary Society), שהייתה בעלת נוכחות חזקה בניו זילנד הציעה את פיצרוי כמחליף. פיצרוי קיבל על עצמו את התפקיד באפריל 1843. המשימה שהוצבה בפניו הייתה קשה. לפי ההוראות שקיבל היה עליו לשמור על הסדר, להגן על המאורים ולספק את "הרעב לכיבוש" של מסות המתיישבים החדשים שהגיעו. המשאבים הצבאיים שעמדו ברשותו היו מועטים וכך גם מקורות ההכנסה, בעיקר ממכסים.

דרכו של פיצרוי לא צלחה. המשאבים שהיו ברשותו לא אפשרו לו לשלוט ולהשליט סדר. בתקופתו החלו קרבות ופיצרוי לא הצליח להביא לסיומם המהיר. פיצרוי הודח מתפקידו ב-1848.

חיזוי מזג אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ההדחה פיצרוי לא נכלם. הוא חזר לאנגליה ובספטמבר 1848 מונה לתפקיד מפקח של מספנות הצי בוולוויץ' (Woolwich) ובמרץ 1849 קיבל את תפקיד הפיקוד האחרון בחייו, פיקוד על הפריגאטה ארוגנט (Arrogant). ב-1851 הוא פרש עקב בריאותו ובחירתו לחברה המלכותית בתמיכתם של 13 חברים שביניהם דרווין.

ב-1854 הוא מונה כאחראי על מחלקה חדשה שתטפל המידע הרב שנאסף על מזג האוויר בים. הוא הורה לקפטנים לספק מידע שייאסף בעזרת ציוד שהושאל לספינות במיוחד למטרה זו. בתקופת שהותו על הביגל הוא פיתח עזרים לחיזוי וכעת הוא נדרש לפתח ולהפיץ ברומטר מיוחד שיותקן בכל נמל כדי שהספנים יוכלו להיעזר בו כדי להחליט האם לצאת לים או לא.

הסערה האיומה ב-1859 שגרמה לטביעתה של הרויאל צ'ארטר נתנה לפיצרוי את ההשראה לשרטט מפות שיאפשרו לחזות את מזג האוויר. 15 תחנות הוקמו והן צוידו בטלגרף שהעביר דיווחי מזג אוויר שוטפים. התחזית החלה להתפרסם בעיתון The Times. בשנה שלאחר מכן (1860) הוקמו מערכות התרעה נגד סערות בנמלים החשובים. ב-1863 הוא פרסם את "ספר מזג האוויר" ("Weather Book") שהקדים את הדעות המדעיות של אותה התקופה.

ב-1863, פרש פיצרוי מתפקידו בדרגת סגן אדמירל.

סיום חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1859, כאשר פורסם מוצא המינים שכתב צ'ארלס דרווין, פיצרוי חש נבגד ואשם על חלקו בהתפתחות התאוריה ה"כופרת". הוא התעמת מול דרווין בעניין זה.

פיצרוי סבל מדיכאון כרוני והתאבד ב-1865 בעזרת תער, כמעשה דודו.

הנצחת מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר פיצרוי - נמצא בדרום יבשת דרום אמריקה בארגנטינה קרוב לגבול עם צ'ילה ליד כפר בשם אל צ'אלטן. נקרא על שמו בידי המדען והחוקר פרנצ'סקו מורנו. גובהו 3440 מ' והא מהווה אטרקציה תיירותית.

נהר פיצרוי - נמצא בצפון מערב אוסטרליה. נקרא על שמו על ידי לואיט ג'ון לורט שהיה מפקדה של הביגל לאחר פיצרוי והיה תחת פיקודו של פיצרוי. כמו כן קיים עץ מחט דרום אמריקאי שקרוי על שמו.

ב-4 בפברואר 2002, שונה שמה של ספינה לחקר מזג האוויר אשר נשאה את השם "Finisterre", ל"פיצרוי".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]