רוברט קאפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט קאפה, 1937 (צילמה: גארדה טארו)
מותו של חייל לויאליסט, מלחמת האזרחים בספרד, תמונתו המפורסמת ביותר של קאפה
פסל של יגאל תומרקין בנתניה לפי צילומו של רוברט קאפה "מותו של חייל לויאליסט"

רוברט קאפה (אנגלית: Robert Capa; שמו בלידה בהונגרית: Friedmann Endre Ernő;‏ 22 באוקטובר 1913, בודפשט - 25 במאי 1954) היה צלם אמריקאי ממוצא יהודי הונגרי, והיה ככל הנראה צלם המלחמה המפורסם ביותר של המאה ה-20. קאפה חווה 5 מלחמות שונות: מלחמת האזרחים בספרד, הפלישה היפנית לסין, מלחמת העולם השנייה בכל רחבי אירופה, מלחמת העצמאות של ישראל ומלחמת הודו-סין הראשונה. בין השאר, צילם קאפה את הפלישה לנורמנדי ואת שחרור פריז. קאפה הוא זה שקבע את המשפט "אם התמונות שלך לא מספיק טובות - אתה לא מספיק קרוב".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאפה נולד בשם ארנסט (אֶ‏רנו') אנדרה פרידמן בבודפשט, הונגריה. לאחר שהבין שאין לו עתיד תחת המשטר ההונגרי, עזב בגיל 18 לגרמניה. הוא תכנן להיות סופר, אך מצא עבודה כצלם והחל לאהוב אומנות. בשנת 1933 עזב לצרפת בגלל עליית הנאצים לשלטון. הוא התקשה למצוא שם עבודה כצלם, ושינה את שמו ל"רוברט קאפה", מכיוון ששם זה נשמע אמריקאי יותר. ב-1932 התפרסם צילומו הראשון: היה זה צילום של לאון טרוצקי בעת שנאם בקופנהגן.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת האזרחים הספרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1936 ל-1939 היה קאפה בספרד, שם תיעד את זוועות מלחמת האזרחים הספרדית. ב1936 צילם את אחת התמונות הידועות שלו וזו שהקנתה לו פרסום עולמי: "מותו של חייל לויאליסט". התמונה צולמה ברגע המדויק בו נפגע החייל מכדור בחזהו, והוא נשמט אחורה. התמונה נהייתה לאחת מהמייצגות של טכניקת "תפיסת הרגע".

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם השנייה, קאפה שהה בניו יורק, לשם ברח לאחר עליית הנאצים, אך מאוחר יותר נשלח לאירופה כצלם. במהלך המלחמה הוא נכח בקרבות רבים, אולם תמונותיו המפורסמות ביותר מאותה תקופה צולמו ביום פלישת בעלות הברית לנורמנדי, יום שכונה "D-Day". קאפה היה הצלם היחיד שנחת עם גל הנחיתה הראשון, וצילם במהלך השעתיים הראשונות כ-106 תמונות, אולם מרבית התמונות נהרסו בעת פיתוחן, ונותרו מהן רק 11. מגזין Life, המגזין שקאפה צילום עבורו, פרסם את התמונות תחת הכותרת "קצת לא בפוקוס" (slightly out of focus) והסבירו שידיו של קאפה רעדו מרוב התרגשות בזמן שצילם. קאפה לעומת זאת טען שהתמונות נראות כך מכיוון שהן פותחו לא נכון (אותו פיתוח שגרם להרס שאר התמונות). מאוחר יותר, קרא קאפה לאוטוביוגרפיה שלו בשם "קצת לא בפוקוס".

ב-1947, היה בין מקימי סוכנות הצילום מגנום, שכללה צלמים רבים, בהם אנרי קרטייה ברסון, דוד סימור (שים), וג'ורג' רוג'ר, ובשנת 1951 התמנה לנשיא הסוכנות.

על אף שאמר שלעולם לא יחזור למלחמות, הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות שבאה בעקבותיה עוררו אותו, והוא נסע לישראל. הוא נכח בטקס הכרזת המדינה, ונכח במספר קרבות. הוא חזר שנית לישראל כשנה לאחר מכן ביחד עם הסופר אירווין שו, וביחד פרסמו ספר בשם "דו"ח ישראל", ספר המשלב טקסט וצילומים. קאפה ליווה את גלי העלייה, את המעברות ואף צילם את הספינה "אלטלנה".

קאפה נהרג ב-25 במאי 1954, במהלך מלחמת הודו-סין הראשונה, כאשר עזב את הג'יפ בשיירה בה היה כדי לצלם את הכוח המתקדם מזווית אחרת, ועלה על מוקש נגד אדם.

ייחודו של קאפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופתו של קאפה הייתה גם התקופה של המגזינים המצולמים. התפתחותם של מגזינים אלו איפשרו את צמיחת סגנון צילום העיתונות. קאפה ידע להעביר סיפור מבלי להיות נוכח בו. בסדרות שפורסמו במגזין לייף, הוצגו תמונות ממוספרות לפי סדר ההתרחשות, שאיפשרו לדמות איך נראתה הסיטואציה שלב אחר שלב. קאפה, שהמשפט "אם התמונות שלך לא מספיק טובות - סימן שלא היית מספיק קרוב" נטבע על ידיו, האמין שעליך להיות ממש בתוך הסיטואציה על מנת להעבירה בצורה מדויקת ואמיתית. אחיו, קורנל קאפה, שהיה צלם גם הוא, אמר עליו פעם: "הזדהותו של אחי עם בני האדם ואומץ ליבו להימצא במקום ההתרחשות – אלה המאפיינים המיוחדים של יצירתו".

הרחיב לומר עליו חברו הסופר ג'ון סטיינבק:

דומה שקאפה הוכיח מעל לכל ספק כי המצלמה אינה אמצעי מכני קר. בדומה לעט, הרי איכותה תלויה במשתמש בה. היא עשויה להיות המשכם של המחשבה והלב. הוא ידע, לדוגמה שלא ניתן לצלם מלחמה, משום שמלחמה היא קודם כל תחושה. אולם הוא תיעד תחושה זו. הוא צילם בשולי המלחמה ונתן ביטוי לאימה של עם שלם בתמונת פניו של ילד. מצלמתו לכדה את התחושה והנציחה אותה.

בהקדשה לספרו האוטוביוגרפי של קאפה, "קצת לא בפוקוס", כתב סטיינבק: "יצירתו של קאפה עצמה היא עדות ללב רחב וליכולת הזדהות חסרת גבולות. הוא יכל לצלם תנועה, שמחה ושברון לב. הוא יכל לצלם מחשבות. הוא תפס בתמונותיו את העולם."

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1934, כשעוד נקרא "אנדרה פרידמן", פגש פליטה צלמת גרמנייה יהודייה בשם גארדה טארו. השניים חיו בפריז, שם לימד אותה קאפה צילום. ביחד הגו את השם "רוברט קאפה", על מנת ליצור לו תדמית של צלם אמריקאי מצליח. ביחד הם הסתובבו בספרד בזמן מלחמת האזרחים. בשנת 1937 קאפה יצא לסיבוב עסקים קצר בפריז, ואילו טארו נשארה במדריד. היא נהרגה במהלך אחד הקרבות שם, וקאפה, שלפי דיווחיו היה מאורס לה, לקה בהלם ולא נישא שנית.

בפברואר 1943 פגש קאפה את איילין ג'סטין, רעייתו של השחקן ג'ון ג'סטין, והשניים ניהלו רומן קצר, שנמשך עד סוף המלחמה. איילין מהווה חלק משמעותי בספרו האוטוביוגרפי של קאפה.

מספר חודשים לאחר מכן, קאפה ניהל רומן עם השחקנית אינגריד ברגמן, אותה פגש כשטיילה באירופה במהלך מסעה לבדר חיילים אמריקאיים באירופה. יחד עברו להוליווד, שם שימש יועץ לחברת סרטים, אך הרומן נגמר לאחר שברגמן רצתה להתחתן עם קאפה, שסירב מכיוון שלא רצה לגור בהוליווד. קאפה טען מאוחר יותר שהרומן שלהם הוא ששימש השראה לסרט "חלון אחורי" של ידידם המשותף אלפרד היצ'קוק.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לשמר את המורשות של רוברט קאפה, הקים אחיו קורנל את המרכז הבינלאומי לצילום בניו יורק המשמש משכן קבע לצילומיו של רוברט קאפה (משמש היום כמוזיאון לצילום ומרכז ללימודי צילום).

ארגון כתבי החוץ של אמריקה ייסד פרס על שמו של רוברט קאפה, הניתן מיד שנה לצלמים מצטיינים "שגילו אומץ לב ויוזמה יוצאים מהכלל".

בשנת 2002 יצא בארצות הברית סרט על סיפור חייו ואהבותיו שנקרא "רוברט קאפה – באהבה ובמלחמה".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]