רוברט קוביצה
.jpg) | |||||||||||||||||||||||||
| קוביצה (2019) | |||||||||||||||||||||||||
| לידה |
7 בדצמבר 1984 (בן 39) קרקוב שבפולין | ||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לאום |
 פולין | ||||||||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה |
ספורטאי השנה בפולין (2008)  | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||
רוברט יוזף ("בוב") קוביצה (בפולנית: Robert Józef Kubica; נולד ב-7 בדצמבר 1984 בקרקוב, פולין) הוא נהג המרוצים הפולני הראשון שהתחרה בסבב הפורמולה 1. בשנים 2006–2009 נהג עבור קבוצת סאובר לאחר שהפך מנהג ניסוי לנהג מרוצים. ביוני 2008 ניצח קוביצה לראשונה בגרנד פרי הקנדי והפך לנהג ה-99 שניצח במרוץ של אליפות העולם. ב-6 בפברואר 2011, נפצע קוביצה באורח קשה במרוץ ראלי שהתקיים באיטליה, שבו נטל חלק להנאתו האישית. לאחר שהחלים מפגיעותיו פרש מסבב הפורמולה 1 ועבר להתחרות באליפות העולם בראלי.
בשנת 2018 חזר לפורמולה 1 כשהצטרף לקבוצת ויליאמס כנהג מחליף. שנה לאחר מכן הוחתם כנהג בקבוצה במקומו של לאנס סטרול. בסיום העונה פרש מהאליפות ועבר לשמש כנהג משלים בקבוצת אלפא רומיאו.
קריירת מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קארטינג[עריכת קוד מקור | עריכה]
אהבתו של קוביצה למכוניות החלה כשהיה בן ארבע, כאשר גילה רכב שטח קטן בעל מנוע 4 כוח סוס. לאחר שיחות ארוכות עם הוריו, קנה אביו, ארתור, את המכונית וקוביצה הצעיר בילה שעות רבות בנהיגה. כאשר התבגר, נזקק לציוד טוב יותר, לכן קנה לו אביו קארט. עם זאת, קוביצה היה צעיר מכדי להתחרות באליפות הקארטינג הפולנית מאחר שהיה מתחת לגיל עשר. כאשר נכנס לאליפות, הוא זכה בשישה תארים תוך שלוש שנים. כעבור שלוש עונות, החליט קוביצה לעבור לליגה תחרותית יותר באיטליה, וב-1998 הפך למנצח הזר הראשון באליפות הקארטינג האיטלקית הבינלאומית לנוער.
כמו כן, סיים קוביצה במקום השני באליפות הקארטינג האירופית לנוער וזכה בגביע מונקו לנוער שהתקיים על חלק ממסלול פורמולה 1. שנה לאחר מכן, הגן על תוארו באיטליה וכן השתתף באליפות הקארטינג הגרמנית הבינלאומית. הוא זכה בגביע מונקו לנוער בפעם השנייה ברציפות, וגם בגביע מרגוטי ובמרוצי אלף מאסטרס. שנת 2000 הייתה שנתו האחרונה בקארטינג, ובה זכה קוביצה במקום הרביעי באליפות אירופה ובאליפות העולם.
פורמולה לנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוביצה פתח בקריירה מקצועית כשהיה בן 16 כנהג מבחן לעונת 2000 במרוצי פורמולה רנו 2000 יורוקאפ, סדרת מרוצים אירופית של פורמולה רנו. בעונת 2001 החל להתחרות כנהג מרוצים בסבב. בעונתו הראשונה הוא סיים במקום ה-14, הצליח לזכות פעם אחת בפול פוזישן ואף התקבל כחבר בתוכנית פיתוח הנהגים של רנו. ב-2002 סיים במקום השביעי, ובפורמולה רנו 2000 האיטלקי סיים במקום השני בזכות ניצחונות בארבעה מרוצים. בסוף אותה שנה לקח קוביצה חלק במרוץ פורמולה רנו 2000 הברזילאי שהתקיים במסלול אינטרלגוס. הופעה חד-פעמית זו הסתיימה בניצחון מוחץ.
ב-2003 הצטרף קוביצה ל-Formula 3 Euro Series, סדרת מרוצים אירופית חדשה בקטגוריית פורמולה 3, אולם המעבר התעכב עקב תאונת דרכים שבה שבר קוביצה את זרועו, וברגים עשויים טיטניום הוחדרו לתוכה. בבכורה שלו, שהתקיימה במסלול נוריסרינג שבגרמניה, ניצח קוביצה במרוץ כשהוא נוהג עם מגן פלסטיק ושמונה עשר ברגים בזרועו. את העונה סיים הפולני במקום ה-12. בסוף השנה, ניצח קוביצה במרוץ רחוב שנערך בסרדיניה וסיים במקום החמישי במרוצים שהתקיימו במקאו ובקוריאה. הוא נפרד מהעונה השנייה שלו בסדרת הפורמולה 3, שהעביר בקבוצת מרצדס, במקום השביעי. בנובמבר 2004, זכה קוביצה בפול פוזישן בגרנד פרי של מקאו ואף שבר את שיא ההקפה המהירה ביותר, אולם סיים במקום השני.
לאחר שנה הוכתר קוביצה כאלוף סדרת רנו העולמית עם קבוצת אפסילון אסקודי, וזכה למבחני פורמולה 1 עם רנו.
פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
BMW סאובר (2006–2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2006 הפך קוביצה לנהג מחליף בקבוצת BMW סאובר[1]. באוגוסט, ז'אק וילנב, נהג הקבוצה, התלונן על כאבי ראש לאחר שעבר תאונה בגרנד פרי גרמניה, והוערך כבלתי כשיר להתחרות. קוביצה נבחר להחליפו בגרנד פרי הונגריה. הוא סיים תשיעי במקצה הדירוג, לפני חברו לקבוצה ניק היידפלד, שהיה מנוסה יותר. קוביצה סיים את המרוץ במקום השביעי, אך נפסל משום שמכוניתו הייתה מתחת למשקל המותר. וילנב החליט לעזוב את קבוצת סאובר זמן קצר לאחר המרוץ, ומקומו של קוביצה הובטח עד תום העונה.
הנהג הפולני חווה אכזבה נוספת בגרנד פרי הטורקי, כאשר סיים במקום ה-12 בלבד בגלל טעות בבחירת הצמיגים. היידפלד, שעבר תאונה בפנייה הראשונה, סיים מקום אחד מתחתיו. במרוץ השלישי, שהתקיים באיטליה, סיים קוביצה במקום השלישי וזכה להיות הפולני הראשון שניצב על הפודיום במרוץ פורמולה 1, וכן הנהג הראשון מאז אלכסנדר וורץ שסיים על הפודיום תוך שלושה מרוצים בלבד בסבב זה.
קוביצה נהג היטב בעונת 2007, וסיים באזור הנקודות בקביעות. בגרנד פרי הקנדי, עבר קוביצה תאונה רצינית כאשר הגיע אל פניית הרפין (פנייה חדה בזווית של 180 מעלות) בהקפה ה-27. מכוניתו יצרה מגע עם הטויוטה של יארנו טרולי ופגעה בבליטה על הדשא שהרימה את חרטום המכונית לאוויר ומנעה מקוביצה לבלום או לנווט. לאחר מכן, התגלגלה המכונית על פני המסלול, פגעה בקיר שמחוץ לפנייה ונחתה על צדה. מהירות של 300 קמ"ש נמדדה בעת התאונה. קוביצה נלקח אל בית החולים בוב אובחן כסובל מזעזוע מוח קל ומנקע בקרסול. כאמצעי זהירות החליטה הקבוצה כי לא ישתתף בגרנד פרי האמריקני.
במחצית הראשונה עונת 2008, דורג קוביצה וסיים במקומות גבוהים, ואף זכה בפול פוזישן הראשון (שלו ושל BMW סאובר) בגרנד פרי של בחריין. הוא סיים שני במרוצים שנערכו במלזיה ובמונקו. בגרנד פרי הקנדי, ניצח קוביצה בפעם הראשונה במרוץ פורמולה 1. הוא זינק מן המקום השני ועקף את לואיס המילטון בעת העצירה הראשונה ברחבת הטיפולים, לאחר שצוותו השלים עצירה מהירה יותר. כאשר עזבו קוביצה ורייקונן את רחבת הטיפולים והמתינו שהרמזור האדום יתחלף ביציאה, הגיח המילטון מאחוריהם, החמיץ את הרמזור והתנגש במכונית של רייקונן, מנטרל את שניהם. קוביצה חזר למרוץ במקום טוב לניצחון. הוא עקף את היידפלד והשיג את 24 השניות הדרושות כדי להבטיח שיישאר המוביל גם לאחר העצירה השנייה. המכוניות של BMW סיימו על הפודיום בשני המקומות הראשונים. במחצית השנייה של העונה, היו תוצאותיו של קוביצה טובות פחות. הוא סיים חמישי בצרפת, אמר שהמרוץ היה אבוד והתלונן על בעיות אווירודינמיות עם המכונית. תוצאתו הטובה ביותר באותה תקופה נמדדה ביפן, שם דורג במקום השישי. בתחילה, בלמו כמה נהגים מאוחר מדי בפנייה הראשונה. קוביצה לקח קו פנימי ועקף מכוניות ספורות עד אשר הפך לנהג המוביל. הוא הוביל במשך 16 הקפות, אולם הפסיד את מקומו לפרננדו אלונסו כשעצר ברחבת הטיפולים. קוביצה סיים שני לאחר שנאבק ברייקונן המהיר יותר. מלבד זאת, עמד קוביצה על הפודיום במרוץ רחוב בוולנסיה וגם במרוץ גשום במונזה שבאיטליה. את אליפות הנהגים סיים במקום הרביעי.
רנו (2010–2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת עונת 2010 עבר להתחרות עבור קבוצת רנו. מקומו בקבוצה הועמד בספק עוד בטרם החלה העונה בשל הסתעפויות של פרשת "קארשגייט"(אנ') ובעיות פיננסיות של חברת רנו. חברת "ג'ני קפיטל" (Genii Capital) רכשה 75% ממניות הקבוצה, בעוד רנו החזיקה ביתרת המניות. בעקבות זאת שקל קוביצה את המשך דרכו בקבוצה, אך בסופו של דבר החליט להמשיך עימה[2][3].
באוסטרליה, המרוץ השני בעונה, סיים במקום השני. הוא היה קרוב להשגת פודיום שני בגרנד פרי סין, אך יציאה של מכונית הבטיחות, מנעה זאת ממנו. את הפודיום השני השיג בסופו של דבר בגרנד פרי מונקו אותו סיים במקום השלישי. בגרנד פרי קנדה קבע, לראשונה בקריירה, את זמן ההקפה המהירה. במהלך חודש יולי האריך את חוזהו בקבוצה בשנתיים נוספות[4]. ביום האחרון של המבחנים לקראת עונת 2011 שנערכו בולנסיה קבע את הזמן המהיר ביותר[5].
שלושה ימים לאחר מכן נפצע קשה בתאונה שאירעה במהלך מרוץ הראלי "רונדה די אנדורה" בו השתתף. בסטייג' הראשון של המרוץ סטה מהנתיב והתנגש במהירות גבוהה בחומה של כנסייה שעמדה לצד המסלול[6]. הוא נותר לכוד ברכבו כשעה בטרם הצליחו כוחות ההצלה לחלצו ואיבד דם רב. מסוק פינה אותו לבית החולים בו אובחן כסובל משברים בזרוע בכתף וברגל. הניתוח נמשך כשבע שעות והשתתפו בו שבעה רופאים שפעלו בשני צוותים במקביל[7]. בימים לאחר מכן עבר שני ניתוחים נוספים[8]. תהליך השיקום נמשך מספר חודשים ולקראת סוף אפריל שוחרר מבית החולים[9]. קוביצה נותר חתום בקבוצת רנו, אף על פי שהחמיץ את כל עונת 2011. הוא הוחלף בידי ניק היידפלד ובהמשך על ידי ברונו סנה. בינואר 2012 שבר את רגלו בתאונה ביתית, תאונה שמנעה ממנו להתחרות גם בעונת 2012[10]. בראיון שנתן בשנת 2018 חשף כי לפני פציעתו השנייה חתם על חוזה בקבוצת פרארי[11].
המעבר לאליפות העולם בראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קרוב לשנתיים בהם לא התחרה, שב קוביצה להתחרות במרוץ ראלי באיטליה בספטמבר 2012. הוא ניצח את כל ארבעת המקטעים במרוץ וסיים כמנצח בפער של יותר מדקה מהנהג במקום השני[12]. בשנת 2013 התחרה במקביל באליפות אירופה בראלי ובאליפות העולם בקטגוריית ה-WRC2. חמישה ניצחונות בשבעה מרוצים העניקו לו את תואר האליפות בקטגוריית המשנה. במהלך העונה ערך מספר מבחנים בסימולטור של קבוצת מרצדס. הוא השיג תוצאות טובות, אך מגבלות תנועה בידו לא אפשרו לו להתחרות במרוצים מפותלים, דוגמת מונקו[13].
בשנת 2014 השתתף במרוץ הראלי הראשון של אליפות אירופה וסיים כמנצח. לאחר מכן עבר להתחרות באליפות העולם בקבוצת RK M-Sport, קבוצה פרטית בחסות חברת השמנים הפולנית "לוטוס". הוא הוביל את ראלי מונטה קרלו לאחר שני הסטייג'ים הראשונים, אך במהלך היום השני נאלץ לפרוש. את ראלי ארגנטינה סיים במקום השישי ובהמשך צבר נקודות גם באיטליה ואוסטרליה. בסיום העונה דורג במקום ה-14 עם 16 נקודות. את השנה סיים בניצחון באירוע ראלי מונזה, בו הקדים את ולנטינו רוסי[14].
בשנת 2015 המשיך להתחרות באליפות בחסות לוטוס. הפסקת המימון הובילה אותו לפרוש לאחר ראלי מונטה קרלו בפתיחת עונת 2016[15].
מרוצים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2016 התחרה במרוץ 12 השעות של מוג'לו, אך נאלץ לפרוש בעקבות בעיות מכניות[16]. בינואר 2017 התחרה במרוץ 24 השעות של דובאי, גם בו נאלץ לפרוש בשל בעיות מכניות. בפברואר אותה שנה חתם בקבוצת ByKolles, שהצטרפה כקבוצה פרטית בקטגוריית ה-LMP1 באליפות העולם במרוצי סיבולת, אך לבסוף לא התחרה עם הקבוצה[17].
החזרה לפורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2017 השתתף קוביצה בנסיעת מבחן פרטית שערכה עבורו קבוצת רנו. חודש לאחר מכן השתתף בנסיעת מבחן נוספת, בנוכחות סיריל אביטבול, מנהל קבוצת המרוצים. בעקבות המבחן אמר אביטבול כי קוביצה הוא "אופציה אפשרית לשנת 2018"[18][19]. באוגוסט השתתף במבחנים הרשמיים של הקבוצה שהתקיימו לאחר גרנד פרי הונגריה וקבע את הזמן הרביעי בטיבו[20].
במהלך חודש אוקטובר ערך שתי נסיעות מבחן עבור קבוצת ויליאמס בסילברסטון ובהונגרורינג[21]. לאחר שפליפה מאסה הודיע על פרישה הפך לאחד המועמדים הסופיים להחליפו[22]. הוא לקח חלק בשני ימי המבחן לאחר גרנד פרי אבו דאבי. בינואר 2018 החליטה הקבוצה להחתים את סרגיי סירוטקין כמחליפו של מאסה, וקוביצה הוחתם כנהג משלים[23]. בנובמבר אותה שנה הוחתם כנהג בקבוצה לצידו של ג'ורג' ראסל לקראת עונת 2019. מכונית הקבוצה לא הייתה תחרותית לאורך כל העונה וקוביצה צבר נקודה אחת בלבד, הנקודה היחידה של הקבוצה בעונה. בסיום העונה הודיע על פרישה ובינואר 2020 הצטרף לקבוצת אלפא רומיאו כנהג משלים[24].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוברט קוביצה, ברשת החברתית פייסבוק
רוברט קוביצה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- רוברט קוביצה, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
אמיר ענבר, חלק מאמתו נקטע, אז הוא למד לנהוג ביד שמאל - וחזר למסלול המירוצים, באתר הארץ, 1 באפריל 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ BMW snaps up Kubica, itv.com, 22 December 2005
- ^ Robert Kubica not sure to stay at new-look Renault, BBC.co.uk, 16 December 2009
- ^ Robert Kubica will stay with Renault Formula 1 team, BBC.co.uk, 4 January 2010
- ^ Kubica extends Renault deal to 2012, Racefans.net, 7 July 2010
- ^ Kubica quickest for Renault in Valencia test, Racefans.net, 22 February 2011
- ^ פורמולה 1: קוביצה נפצע קשה, באתר וואלה!, 6 בפברואר 2011
- ^ Kubica to undergo second operation, Autosport, 7 February 2011
- ^ Kubica to undergo second operation, Autosport, 7 February 2011
- ^ Renault driver Robert Kubica leaves Italian hospital, BBC, 24 April 2011
- ^ Robert Kubica breaks right leg in accident, BBC, 11 January 2012
- ^ Robert Kubica Interview Beyond The Grid Official F1 Podcast, 11 July 2018
- ^ Robert Kubica wins domestic rally on return to competition, Autosport, 9 September 2012
- ^ [www.crash.net/f1/news/198080/1/kubica-f1-return-nearly-impossible.html Kubica: F1 return 'nearly impossible'], Crash.net, 12 November 2013
- ^ Monza Rally: Robert Kubica beats Valentino Rossi to victory, Autosport, 30 November 2014
- ^ Ex-F1 driver Robert Kubica set to exit WRC after Monte Carlo Rally, Autosport, 14 January 2016
- ^ First-lap clash disrupts Robert Kubica's circuit racing return, Autosport, 19 March 2016
- ^ Ex-F1 driver Robert Kubica to race in WEC with ByKolles LMP1 team, Autosport, 2 February 2017
- ^ Robert Kubica set for first F1 test since accident in 2012 Lotus, Autosport, 5 June 2017
- ^ Robert Kubica has no 'obvious roadblocks' to F1 return, says Renault boss Cyril Abiteboul, Skysports, 31 July 2017
- ^ Kubica fourth fastest on return as Vettel sets testing pace, Formula1.com, 2 August 2017
- ^ Kubica completes productive second test with Williams, Formula 1.com, 17 October 2017
- ^ [autoweek.com/article/formula-one/robert-kubica-still-needs-fia-clearance-prior-f1-return Robert Kubica still needs FIA clearance for F1 return], Autoweek, 26 November 2017
- ^ Robert Kubica gets Williams Formula 1 development role for 2018, Autosport, 16 January 2018
- ^ Kubica joins Alfa Romeo as 2020 reserve F1 driver with sponsor deal, Autosport, 1 January 2020