רוברט קוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט קוך
Robert Koch
1843 –‏ 1910
ממורכז
רוברט קוך בסביבות שנת 1900
תרומות עיקריות
מהאבות המייסדים של מדע הבקטריולוגיה, מגלה מקור מחלת השחפת
פסלו של קוך בקדמת בית החולים שאריטה בברלין

היינריך הרמן רוברט קוך (גרמנית: Heinrich Hermann Robert Koch‏, 11 בדצמבר 1843 - 27 במאי 1910) היה רופא גרמני, מהאבות המייסדים של מדע הבקטריולוגיה, מגלה מקור מחלת השחפת וחתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1905.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט קוך נולד בקלאוסטאל שבגרמניה, לפקיד מכרות. למד רפואה אצל יאקוב הנלה באוניברסיטת גטינגן, וסיים את לימודיו ב-1866. הוא שירת בצבא במלחמת פרוסיה-צרפת ואחריה הפך לרופא מחוזי בוולשטיין. למרות האמצעים הדלים שעמדו לרשותו הפך, יחד עם לואי פסטר, לאחד ממייסדי הבקטריולוגיה.

לאחר שקזימיר דאוויין הראה קיום העברה ישירה של מתגי גחלת (אנתרקס) בין פרות, החל קוך להתמקד בחקר הגחלת. הוא המציא שיטות לבידוד המתגים מדוגמאות דם ולגידול תרביות טהורות. הוא גילה שעל אף שהאנתרקס לא היה יכול לשרוד מחוץ לגוף במשך זמן רב, הוא פיתח נבגים שהיו יכולים להחזיק מעמד זמן רב. כשנבגים אלה נמצאו בקרקע הם גרמו להתפרצויות "ספונטניות" ובלתי מוסברות של המחלה. קוך פרסם את ממצאיו ב-1876, ובעקבות כך קיבל ב-1880 משרה במשרד הבריאות הקיסרי בברלין.

בברלין הוא שיפר את השיטות בהן השתמש בוולשטיין, כולל שיטות צביעה ובידוד, ושיפור מצעי גדילה לחיידקים, כולל צלחות אגר וצלחות פטרי, בהם משתמשים עד היום. בעזרת שיטות אלה הצליח לגלות ב-1882 את החיידק שגורם למחלת השחפת - Mycobacterium tuberculosis. הוא פרסם את תגליתו ב-24 במרץ בכנס של החברה הפיזיולוגית בברלין. מכיוון שבתקופה זו הייתה השחפת גורם תמותה מרכזי, ממנה מת בממוצע כל גרמני שביעי, גילויו העלו אותו לרמת החשיבות של לואי פסטר במחקר הבקטריולוגי.

ב-1883 קוך עבד עם צוות חוקרים צרפתיים באלכסנדריה שבמצרים על חקר הכולרה. הוא זיהה את חיידק הוויבריו כולרה (Vibrio Cholerae), אולם הוא לא הצליח להוכיח באופן ניסויי שחיידק זה הינו גורם המחלה. ב-1885 הוא קיבל תואר פרופסור להיגיינה באוניברסיטת ברלין. ב-1891 הוא הועמד בראש "המכון למחלות מדבקות" (המכון קיים עד היום, כפוף ישירות למשרד הבריאות הגרמני וקרוי "מכון רוברט קוך"). הוא עזב את התפקיד ב-1904 והחל לנסוע ברחבי העולם ולחקור מחלות באפריקה (מחלת השינה), הודו (דבר), סרי לנקה (מלריה) וג'אווה.

מלבד עבודתו החשובה בחקר השחפת, עליה קיבל פרס נובל, יש חשיבות גדולה גם לאקסיומות של קוך, אשר אומרות שבשביל לקבוע שאורגניזם הינו פתוגני, גורם למחלה, צריך להראות כי הוא:

  • נמצא בכל מקרי המחלה שנבדקו
  • הוכן והוחזק בתרבית טהורה
  • הצליח לגרום להדבקה במחלה המקורית גם לאחר כמה דורות בתרבית
  • יכול להתקבל מחדש מחיות שהודבקו בו ולהתרבות שוב בתנאי מעבדה

אחרי הצלחתו החלה רמת המחקר שלו להתדרדר, בייחוד אחרי שערורית ה"טוברקולין". בשנת 1890 הציג בקונגרס הבינלאומי העשירי לרפואה תרופה נגד שחפת בשם טוברקולין, שאת נוסחתה שמר קוך בסוד. התרופה התקבלה בהתלהבות גדולה, בהסתמך על המוניטין של ממציאה וקוך זכה בשל כך בעיטור הוקרה מטעם הממשל הפרוסי. בתוך זמן מה התברר שהתרופה איננה יעילה ורבים מהחולים שקיבלו אותה מתו.

תלמידיו הצליחו למצוא בעזרת השיטות שפיתח את האורגניזמים האחראים בין השאר לדיפתריה, טיפוס, דלקת ריאות, זיבה, דלקת קרום המוח, צרעת, דבר, טטנוס ועגבת.

קוך נפטר ב-1910 בבאדן באדן שבגרמניה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]