רוברט קונקווסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט קונקווסט (משמאל), יחד עם ארטה פרנקלין ואלן גרינספן בטקס הענקת מדליית החירות הנשיאותית לשלושתם - נובמבר 2005

רוברט קונקווסטאנגלית: George Robert Acworth Conquest, נולד ב-15 ביולי 1917) הוא היסטוריון אמריקאי - בריטי נאו-קונסרבטיבי, סופר ומשורר, הידוע בעיקר בשל ספריו ומחקריו על ברית המועצות ובעיקר על תקופת הטיהורים הגדולים של סטלין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונקווסט נולד ב-1917 בבית מלון בוורצ'סטרשייר, אנגליה. אמו הייתה בריטית ואביו חייל אמריקאי, מוירג'יניה. האב, צאצא של משפחת בנג'מין פרנקלין, לחם כנהג אמבולנס מתנדב במסגרת הצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה, כנגד גרמניה וזכה ב-1916 בצלב המלחמה הצרפתי עם כוכב כסוף, בגין גבורתו. קונקווסט ואחותו שרלין גדלו ולמדו, לסירוגין, בצרפת ובאנגליה. את לימודיו האקדמיים התחיל קונקווסט בקולג' וינצ'סטר באנגליה. הוא המשיך באוניברסיטת גרנובל שבצרפת ואחר כך חזר לאנגליה והשלים תואר ראשון, שני ולבסוף גם דוקטורט בהיסטוריה של ברית המועצות, באוניברסיטת אוקספורד.

ב-1937 הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית הבריטית.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא גויס לצבא הבריטי. תוך כדי שירותו הוא הספיק גם להינשא ב-1942 לאשתו הראשונה ג'ואן ווטקינס, ממנה נולדו לו שני בנים.

ב-1944 נשלח לבולגריה, כקצין קישור לצבא הבולגרי, שלחם בנאצים תחת פיקוד סובייטי. סמוך לפני תום המלחמה, בעודו מגויס עדיין, הוא פגש את טטיאנה מיכאילובה, אשר תהיה לימים אשתו השנייה.

קונקווסט שב למולדתו והשתחרר מהצבא הבריטי עם תום המלחמה, אך חזר לבולגריה תוך זמן קצר, ב-1946, כאיש משרד החוץ הבריטי. בתפקיד זה הוא שהה בבולגריה עד 1948 והיה עד לדיכוי ולכיבוש הסובייטי האכזרי של המדינה. המראות שראה בבולגריה גרמו לתפנית חדה בדעותיו הפוליטיות ומאותן שנים ואילך הוא היה לאנטי קומוניסט מושבע.

בין הבולגרים שנרדפו על ידי הסובייטים הכובשים הייתה גם טטיאנה מיכאילובה, אך קונקווסט הצליח להבריח אותה עימו לבריטניה, כשחזר אליה ב-1948. כבר באותה שנה, לאחר גירושיו מאשתו הראשונה, הם נישאו. נישואיו השניים האלה החזיקו מעמד כ-14 שנה עד 1962, למרות מחלת הנפש שהתגלתה אצל מיכאילובה.

בשנות החמישים ותחילת שנות הששים המשיך קונקווסט לעבוד במשרד החוץ הבריטי ואחר כך עבור משרד זה כעצמאי, והיה בין השאר המזכיר הראשון של המשלחת הבריטית לאו"ם. בתקופה זו גם היה העורך של סדרה בת שמונה ספרים שהוציא המשרד לאור, על ברית המועצות.

בשנים 1964 - 1978 היה קונקווסט נשוי לקרולין מקפרליין. ב-1979, בן 62 הוא נישא לאשתו הרביעית אליזבת' ניס וינגייט, הצעירה ממנו ב-26 שנים. שנתיים אחרי נישואיהם עברו בני הזוג לארצות הברית והשתקעו בקליפורניה, בה הם גרים עד היום.

משורר, סופר מדע בדיוני, היסטוריון, עורך עיתונות ומרצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונקווסט החל לכתוב ולפרסם שירים, בבטאונים שונים, כבר מ-1937, בהיותו בן עשרים בלבד. ב-1945 זכה שיר מלחמה שלו, על חבר שנפל בקרב באיטליה, ב - PEN Brazil Prize. השיר התפרסם כעבור חמש שנים, כחלק מספר שירים של הוצאת PEN. ב-1951 הוא זכה ב-Festival of Britain verse prize וב-1955 הוציא לאור את ספר השירים הראשון שלו, מתוך שמונה עד היום.

שנה לאחר מכן התפרסם ספר מדע בדיוני שכתב, בשם A World of Difference. קונקווסט עתיד היה לערוך לאחר מכן עוד חמש אנתולוגיות מדע בדיוני, יחד עם ידידו הקרוב קינגסלי אמיס, איתו כתב גם ספרים אחרים.

החל מ-1960 קונקווסט כותב ספרים ומחקרים רבים על ברית המועצות, ועד היום יצאו לאור למעלה מ-21 ספרים שלו בתחום זה. ב-1962 הוא מונה לעורך הספרותי של השבועון הבריטי הקונסרבטיבי הידוע ספקטייטור, אולם כעבור כשנה התפטר מתפקידו והחל מ-1963 הוא מתמסר לכתיבה ולהרצאות ומחקר בלבד.

ספרו החשוב ביותר של קונקווסט על ברית המועצות הוא The Great Terror, אשר יצא לאור בפעם הראשונה ב-1968 ותורגם מאז לשפות רבות, לרבות כמעט כל השפות האירופאיות וכן יפנית, ערבית ועברית. ב-1990, עם התמוטטות ברית המועצות הוא הוציא לאור מהדורה מחודשת של ספר רב השפעה זה, אותה הוא עידכן בעזרת המקורות החדשים הרבים שנפתחו בפניו באותה עת. קונקווסט היה בספרו זה, ב-1968, אחד הראשונים במערב, ששם את הדגש על הרג האוכלוסייה בתקופת הטרור האדום של סטלין ופחות על משפטי הראווה שנילוו לאותו טרור. להערכתו, סטלין הרג בין 15 ל-20 מליון איש באותן שנות טרור בברית המועצות. הוא אף הוסיף וטען כי הטרור הסטליניסטי היה המשך ברור וישיר של המשטר הקומוניסטי ולא סטיה מקרית בלבד, כפי שרבים במערב ביקשו לראות זאת. בהקשר זה הוא גם תקף אינטלקטואלים שמאליים רבים במערב, כמו ג'ורג' ברנרד שאו, ז'אן פול סארטר, ברטולד ברכט, רומן רולן, ועוד, אשר מיעטו בחשיבותו או אף בעצם קיומו של הטרור הסטליניסטי, כמו גם הרעב שסטלין כפה על אזרחיו בהמשך ובמקום לבקר את הטרור האדום חיפשו ומצאו לו כל מיני הצדקות ותירוצים‏[1][2].

על ספר זה וספרים נוספים דומים לו ברוחם, שכתב קונקווסט בתקופה שקדמה למפלתו של הקומוניזם, ועל מה שאירע למחלוקת בין קונקווסט לאנשי השמאל, בעקבות מפלה זו, כתב מייקל איגנטייף: "אחת ההנאות המעטות של גיל הזיקנה הינה כשאתה חי מספיק כדי לראות ולהוכיח ליריביך את צידקתך. רוברט קונקווסט נהנה מהנאה זו בימים אלה"‏[3].

קונקווסט כיהן ובחלק מהמקרים מכהן עד היום כמרצה לספרות או להיסטוריה באוניברסיטאות רבות בארצות הברית ובבריטניה, לרבות אוניברסיטת הרווארד, לונדון סקול אוף אקונומיקס, אוניברסיטת בפאלו, אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת סטנפורד ועוד. ב-1990 היה המגיש של הסדרה הטלוויזיונית הדוקומנטרית היוקרתית של רשת גרנדה, על ברית המועצות, האימפריה האדומה. הסדרה בת שבעה פרקים הוקרנה במדינות רבות ברחבי העולם, לרבות ארצות הברית, בריטניה, רוסיה, אוסטרליה ועוד. בנוסף, קונקווסט חבר המועצה המייעצת של הקרן לזכרם של נפגעי הקומוניזם, שהוקמה ב-1993 על ידי הקונגרס האמריקאי, להנצחתם של מאה מליון קורבנות הקומוניזם בעולם‏[4].

אותות כבוד ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונקווסט חבר ב-The American Academy of Arts and Letters, עמית מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש, חבר מסדר האימפריה הבריטית, וכן חבר האגודה המלכותית לסיפרות, האקדמיה הבריטית, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, החברה הבריטית הבין-כוכבית, האגודה לקידום הלימודים הרומים ואגודות נוספות. הוא קיבל פרסים ועיטורים רבים, לרבות הרצאת ג'פרסון בשנת 1993, פרס מייקל בראודה לשירה קלה לשנת 1997, The Richard Weaver Award for Scholarly Letters לשנת 1999, The Fondazione Liberal Career Award לשנת 2004, מדליית החירות הנשיאותית לשנת 2005 ואותות כבוד נוספים, לרבות ממדינות שמחוץ לארצות הברית ובריטניה (פולין, אסטוניה, אוקראינה ועוד). ב-2012 הוא זכה בפרס דן דוד מטעם אוניברסיטת תל אביב[5].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Common Sense About Russia (1960)
  • Power and Policy in the USSR (1961)
  • The Soviet Deportation of Nationalities (1960)
  • Courage of Genius: The Pasternak Affair (1961)
  • Russia After Khruschev (1965)
  • The Great Terror: Stalin's Purge of the Thirties (1968)
  • The Nation Killers (1970)
  • Where Marx Went Wrong (1970)
  • Lenin (1972)
  • Kolyma: The Arctic Death Camps (1978)
  • Present Danger: Towards a Foreign Policy (1979)
  • We and They: Civic and Despotic Cultures (1980)
  • Inside Stalin's Secret Police: NKVD Politics, 1936-1939 (1985)
  • What to Do When the Russians Come: A Survivor's Guide (with Jon Manchip White, 1984)
  • The Harvest of Sorrow: Soviet Collectivization and the Terror-Famine (1986)
  • Tyrants and Typewriters: Communiques in the Struggle for Truth (1989)
  • Stalin and the Kirov Murder (1989)
  • The Great Terror: A Reassessment (1990)
  • Stalin: Breaker of Nations (1991)
  • History, Humanity, and Truth (1993)
  • Reflections on a Ravaged Century (1999)
  • The Dragons of Expectation: Reality and Delusion in the Course of History, W. W. Norton & Company (2004), ISBN 0-393-05933-2
  • The Great Terror: 40th Anniversary Edition (2008)

ספריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרהורים על מאה רבת מכאוב / רוברט קונקווסט, תרגום - יניב פרקש, הוצאת דביר, 2005‏[6].

שירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Poems (1956)
  • Between Mars and Venus (1962)
  • Arias from a Love Opera, and Other Poems (1969)
  • Forays (1979)
  • New and Collected Poems (1988)
  • Penultimata (2009)
  • Blokelore and Blokesongs (2012)

ספרות וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A World of Difference (1955)
  • The Egyptologists (with Kingsley Amis, 1965)
  • The Abomination of Moab (1979)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Robert Conquest, The Great Terror: A Reassessment, Oxford University Press (1990) ISBN 0-19-507132-8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Robert Conquest, The Great Terror: A Reassessment, Oxford University Press (1990) ISBN 0-19-507132-8, pp. 466-475
  2. ^ על הספר "הטרור הגדול" מאת רוברט קונקווסט, במלאת 40 שנה לצאתו לאור לראשונה, באתר אוניברסיטת סטנפורד
  3. ^ Michael Ignatieff, The Man Who Was Right, New York Review of Books, Vol. 47, No. 5, March 23, 2000
  4. ^ "אטלנטיק", דצמבר 2003
  5. ^ אתר פרס דן דוד
  6. ^ סיכום מאמר על הספר