רוב הלפורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוב הלפורד
Robhalford.jpg
רוב הלפורד, 2005
מידע כללי
שם לידה רוברט ג'ון ארתור הלפורד
תאריך לידה 25 באוגוסט 1951
מקום לידה אנגליה
שנות פעילות 1969 - הווה
סוגה הבי מטאל
עיסוק זמר-יוצר, מוזיקאי
שיתופי פעולה בולטים ג'ודס פריסט, הלפורד, פייט
האתר הרישמי

רוברט ג'ון ארתור הלפורד (נולד ב-25 באוגוסט 1951) הוא זמר-יוצר אנגלי שמוכר בזכות היותו הסולן של להקת ההבי מטאל המפורסמת ג'ודס פריסט. הוא זכה לכינוי "Metal God" (בתרגום חופשי: "אלוהי המטאל") על שם השיר של ג'ודס פריסט מ-1980. הוא זכה לכינוי הודות לקולו הגבוה המשלב לעתים נגיעות של אופרה וצרחות גבוהות.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם ג'ודס פריסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ג'ודס פריסט

הלפורד פגש לראשונה את מייסדה את ג'ודס פריסט, איאן היל, בעת שאחותו יצא עם האחרון[דרוש מקור]. הלפורד, שעבד קודם כמנהל בית קולנוע, הצטרף ללהקה ואיתו הביא גם את המתופף ג'ון הינץ' (שהיו חברים קודם לכן בלהקה בשם "הירושימה"). באוגוסט 1974 הלהקה הוציאה את הסינגל הראשון שלה, Rocka Rolla, וחודש לאחר מכן יצא גם אלבום האולפן הראשון בעל שם זהה. בחמש השנים שלאחר מכן, הוציאה הלהקה ביחד עם הלפורד את האלבומים Sad Wings of Destiny, Sin After Sin, Stained Class, Killing Machine ואת האלבום ההופעה החיה Unleashed in the East. בתקופה זו ביססה עצמה הלהקה כמובילה בסצנת ההבי מטאל ורוב הלפורד זכה להערכה רבה מצד מעריצי הלהקה.

במהלך שנות השמונים הוציאה הלהקה ביחד עם הלפורד שישה אלבומי אולפן. British Steel יצא ב-1980 והתאפיין בשירים קצרים יותר ושונים במעט מהסגנון אותו הציגו פריסט עד אז. באותה תקופה הלפורד גם זכה לכינוי Metal God שזהו גם שם אחד השירים באלבום. האלבומים הבאים של הלהקה, Point of Entry, Screaming For Vengeance, Defenders of The Faith, Turbo ו-Ram It Down, המשיכו בקו ההבי מטאל וסינגלים מתוכם (כמו You've Got Another Thing Comin' מהאלבום Screaming For Vengeance) נחשבים עד היום לשירים "קלאסיים" בקרב אוהבי מוזיקת ההבי מטאל.

בספטמבר 1990 יצא האלבום זוכה הגראמי Painkiller שהיה האלבום הכי מצליח מסחרית של הלהקה. באותה תקופה הלפורד עיטר את עצמו עם קעקועים חדשים, ולראשונה גם גילח את ראשו. במהלך סיבוב ההופעות שנלווה לצאת האלבום, הלפורד נכנס לבמה כאשר הוא רכוב על אופנוע הרלי-דייווידסון ולבוש בבגדי אופנוען כחלק מהמופע. באחת הכניסות בעת מופע שהתרחש בטורונטו, נפל הלפורד מהתופים ושבר את אפו‏[1].

ב-4 ביולי 1991 הודיע הלפורד שהוא מתכוון לעזוב את הלהקה. הוא עזב סופית את הלהקה במאי 1992. בתקופה זו של למעלה מ-20 שנים עם ג'ודס פריסט, הוציא הלפורד 12 אלבומי אולפן ו-2 אלבומי הופעה חיה.

פייט, 2wo והלפורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעזב את ג'ודס פריסט הקים הלפורד ביחד עם סקוט טרוויס (שהיה גם הוא חבר בג'ודס פריסט) את הלהקה פייט (Fight). אליהם הצטרפו הבסיסט ג'ק "ג'יי ג'יי" בראון (Jack "Jay Jay" Brown) והגיטריסטים בריאן טילס (Brian Tilse) וראס פריש (Russ Parrish) כשאר חברי הלהקה. האלבום הראשון של ההרכב יצא ב-1993 ונקרא War of Words. ההרכב הוציא עוד אלבום אולפן ב-1995 שנקרא A Small Deadly Space כאשר בו Mark Chausee מחליף את פריש שפרש מהלהקה קודם לכן. בין שני אלבומי האולפן הוציאה הלהקה גם מיני אלבום בשם Mutations.

ב-1998 חבר הלפורד אל הגיטריסט "ג'ון 5" (הכינוי של John William Lowery) וביחד הוציאו אלבום תחת השם 2wo. האלבום נקרא Voyeurs והסגנון בו שונה מאוד מהסגנון הרגיל של הלפורד שכן ניתן להגדירו בעיקר כאינדסטריאל מטאל.

בשנת 2000 הקים רוב הלפורד להקה שנושאת את שמו, הלפורד. הלהקה הוציאה בשנת 2000 את האלבום Resurrection זכה להצלחה מסחרית וסיגנונו היה הבי מטאל מסורתי בדומה לסגנון של ג'ודס פריסט. בשנת 2001 הוציא הלפורד אלבום הופעה חיה בשם Live Insurrection ושנה לאחר מכן יצא אלבום אולפן נוסף של הלפורד בשם Crucible. הלפורד הוציא שני אלבומי סולו נוספים בשנים 2009-2010.

האיחוד עם ג'ודס פריסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2003 הודיע הלפורד על חזרתו ללהקה ג'ודס פריסט אחרי 11 שנים מאז עזיבתו. בשנת 2005 הוציאו ג'ודס פריסט את האלבום Angel of Retribution שזכה גם הוא להצלחה. סיבוב ההופעות הנלווה לאלבום סימן גם את חגיגות ה-30 שנים של הלהקה מאז צאת אלבום הבכורה. בשנת 2008 יצא לאור האלבום Nostradamus שמבוסס על אירועים הקשורים לחייו של הנביא הצרפתי נוסטרדמוס מהמאה ה-16. האלבום, כמו קודמו, זכה לביקורות טובות וסגנון השירה של הלפורד בו נטה יותר לכיוון מוזיקת האופרה.

בשנת 2011 הודיעו ג'ודס פריסט על סיבוב הופעות "Epitaph" שיהיה הסיבוב האחרון שלהם ביחד בתור הרכב‏[2]. הלפורד הודיע שלאחר סיום סבב ההופעות ופירוק הלהקה הוא ימשיך להוציא אלבומי סולו[דרוש מקור].

שיתופי פעולה נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הלפורד הופיע גם בתור הסולן של בלאק סבאת' בשלוש הופעות. בנובמבר 1992 הוא החליף את דיו למשך שתי הופעות לאחר שחברי הלהקה החליטו שלא לתת לדיו לשיר יותר בהופעות (למעשה זה היה בדיוק לפני חזרתו של אוזי אוסבורן ללהקה). הלפורד החליף גם את אוסבורן ב-25 באוגוסט 2004 (יום ההולדת ה-53 של הלפורד) במופע בניו ג'רזי לאחר שאוסבורן חלה בדלקת סימפונות ולא יכל להופיע.

בתחילת 2008 הלפורד הביע את רצונו לעשות אלבום בלאק מטאל בשיתוף פעולה עם סולנה של אמפרור, איסהאן. לטענתו של הלפורד הוא היה שמח לעשות אלבום בלאק מטאל, אך הוא מתקשה למצוא זמן פנוי לכך‏[3].

חייו האישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הלפורד הצהיר שהוא הומוסקסואל בעת ריאיון עם MTV:

Cquote2.svg

רוב האנשים שסביבי יודעים שאני הומו כל חיי ורק לאחרונה הרגשתי נוח מספיק להצהיר על זאת

Cquote3.svg
– רוב הלפורד‏[4]

הלפורד העיד בעבר שהסתרת נטיותיו המיניות בעת חברותו בג'ודס פריסט גרמו לו לדיכאון ובידוד שבתורם הביאו להתמכרות לאלכוהול וסמים. הלפורד פיכח ולא השתמש בסמים מ-1986, אז שהה במכון גמילה.

הלפורד יודע לנגן על תופים, גיטרה חשמלית וגיטרה בס אך עם זאת אינו מחשיב את עצמו לנגן שיכול להופיע בהופעה מול קהל.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ודס פריסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rocka Rolla ‏ (1974)
  • Sad Wings of Destiny ‏ (1976)
  • Sin After Sin ‏ (1977)
  • Stained Class ‏ (1978)
  • Killing Machine ‏ (1978)
  • Unleashed in the East ‏ (1979)
  • British Steel ‏ (1980)
  • Point of Entry ‏ (1981)
  • Screaming For Vengeance ‏ (1982)
  • Defenders of the Faith ‏ (1984)
  • Turbo ‏ (1986)
  • Priest...Live! ‏ (1987)
  • Ram It Down ‏ (1988)
  • Painkiller ‏ (1990)
  • Angel of Retribution ‏ (2005)
  • Nostradamus ‏ (2008)
  • A Touch of Evil: Live ‏ (2009)
  • British Steel - 30th Anniversary - Live ‏ (2010)

Fight[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • K5 – The War of Words Demos ‏ (הוקלט ב-1992, יצא לאור ב-2007)
  • War of Words ‏ (1993)
  • Mutations ‏ (1994)
  • A Small Deadly Space ‏ (1995)

2wo[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Voyeurs ‏ (1998)

הלפורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Resurrection ‏ (2000)
  • Live Insurrection ‏ (2001)
  • Crucible ‏ (2002)
  • Halford III: Winter Songs ‏ (2009)
  • Live in Anaheim ‏ (הוקלט ב-2003, יצא לאור ב-2010)
  • Halford IV: Made of Metal ‏ (2010)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Judas Priest: The Making of 'Painkiller', אוחזר ב-17 באוגוסט 2011 (באנגלית)
  2. ^ Judas Priest announce farewell EPITAPH World Tour אוחזר ב-20 באוגוסט 2011 (באנגלית)
  3. ^ Exclusive: Rob Halford’s black metal album (באנגלית)
  4. ^ Rob Halford Discusses Sexuality Publicly For The First Time אוחזר ב-22 באוגוסט 2011 (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]