רוג'רס והמרשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריצ'רד רוג'רס (משמאל) ואוסקר המרשטיין (מימין), ביניהם אירווינג ברלין

רוג'רס והמרשטיין היו צמד כותבי שירים, שהטביעו את חותמם בתולדות מחזות הזמר האמריקניים.

ריצ'רד רוג'רס (1902-1979) ואוסקר המרשטיין (1895-1960) התפרסמו בזכות מחזות הזמר המצליחים שכתבו ושהוצגו בברודוויי בשנות הארבעים והחמישים, מחזות שהיו להצלחה יוצאת דופן, ביניהם: "אוקלהומה!", "קרוסל", "דרום פסיפיק", "המלך ואני" ו"צלילי המוזיקה". השניים זכו ביחד ב-34 פרסי טוני (פרסי התיאטרון האמריקני), חמישה עשר פרסי אוסקר, שני פרסי פוליצר, שני פרסי גראמי (פרסי המוזיקה האמריקנית) ושני פרסי אמי. הם כתבו תשעה מחזות זמר וסרט מוזיקלי אחד, "לרקוד עם שחר" (באנגלית: "State Fair"). כמפיקים הביאו השניים לבמה את המחזמר "אנני אוקלי אשת לפידות". שותפותם נמשכה למעלה מעשרים שנה, עד למותו של המרשטיין ב-1960.

ריצ'רד רוג'רס (בתעתיק מלא מאנגלית: רודג'רס) היה בתחילה שותפו של לורנץ הארט. השניים כתבו מחזות זמר רבים ומצליחים בברודוויי. כשהארט שקע יותר ויותר בבעיית אלכוהול, פנה רוג'רס לאוסקר המרשטיין, פזמונאי בעל קריירה מצליחה בברודוויי, על מנת שישקול עבודה משותפת איתו. השניים סיכמו ביניהם בסודיות על שותפות, הסכם שנכנס לתוקף כאשר לורנז הארט לא היה מסוגל לעבוד על הפרויקט הבא שתוכנן: המחזמר "אוקלהומה!".

כשעבד עם הארט, היה רוג'רס כותב את המנגינה ולאחר מכן הארט היה כותב לה מילים; אך כשעבד עם המרשטיין היה כותב את המנגינה לאחר שהמרשטיין כתב את המילים.

מחזות זמר ידועים של הצמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אוקלהומה!"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אוקלהומה!

עבודתם המשותפת הראשונה של רוג'רס והמרשטיין הייתה המחזמר "אוקלהומה!" (1943), שסיפר את סיפור אהבתם של בוקר ונערה מקומית במדינת אוקלהומה בשנת 1906. אף על פי ש"אוקלהומה!" לא היה המחזמר הראשון שעסק בעומק רגשי וברגשות מורכבים, רוג'רס והמרשטיין הציגו טכניקות חדשות באומנות הסיפור: התמקדות באמפתיה רגשית; השימוש בחומרים חברתיים ובהיסטוריה אמריקנית, וכן השימוש בשירה ובריקוד כדי לתאר דמות או לספר סיפור. "אוקלהומה!" הופיע לראשונה במרץ 1943 תחת הכותרת "Away We Go". לפני שעבר המחזמר לברודוויי, בהמשך אותו חודש, נעשו שני שינויים במחזמר, שלאחר מכן התגלו כשינויים משמעותיים: הוחלט להוסיף למחזמר את הקטע "אוקלהומה", וההחלטה לקרוא למחזמר על שם הקטע הנוסף. במקום ללהק למחזמר בברודוויי שחקנים שיודעים לשיר, כפי שנעשה ברוב מחזות הזמר של התקופה, החליטו רוג'רס והמרשטיין ללהק זמרים שיודעים לשחק. זו הסיבה שבמחזמר המקורי לא כיכבו שחקנים ידועים לקהל הרחב. אף על פי כן, ההפקה רצה חמש שנים, והופיעה 2212 פעמים. ב-1955 המחזמר הפך לסרט מוזיקלי.

"קרוסל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר "קרוסל", עבודתם השלישית של רוג'רס והמרסטיין (לאחר "אוקלהומה!" והסרט המוזיקלי "לרקוד עם שחר"), הופיע לראשונה בברודוויי באפריל 1945, הפך ללהיט מיידי על ידי הקהל והמבקרים ורץ 890 הופעות. גם כאן היו חידושים שנחשבו מהפכניים באותה תקופה: "קרוסל" היה אחד ממחזות הזמר הראשונים שעלילתו הייתה טראגית. הסיפור סבב סביב כרוז קרוסלה והרומן שהוא מפתח עם פועלת במפעל, שעולה להם בעבודתם. הוא מנסה לבצע שוד על מנת לספק פרנסה לאהובתו ולילדם ואחרי שזה משתבש, ניתנת לו הזדמנות לבצע את הדבר הנכון. המופע כולל את השירים הידועים "אם אוהב אותך" ו"לעולם לא תצעד לבד". ריצ'רד רוג'רס כתב מאוחר יותר ש"קרוסל" היה האהוב עליו ביותר מכל מחזות הזמר שלו.

"דרום פסיפיק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דרום פסיפיק" מספר את סיפור אהבתה של אחות בצבא האמריקני לבעל חווה צרפתי על אי בדרום האוקיינוס השקט במהלך מלחמת העולם השנייה, שנאבקת לקבל את ילדיו המעורבים גזעית. עלילת משנה עוסקת ברומן בין קצין אמריקאי לצעירה אסייתית, הבוחן בחשש את ההשלכות החברתיות בנישואין לאהובת לבו. המחזמר הוצג לראשונה בברודוויי באפריל 1949 והופיע במשך יותר מחמש שנים עם 1,925 הופעות, ועלה עד היום מספר פעמים נוספות. הוא מבוסס על הספר "עלילות מדרום פסיפיק" של הסופר ג'יימס מיצ'נר שזכה בפרס פוליצר ב-1948. רוג'רס והמרשטיין האמינו שהם יכולים לכתוב מחזמר המבוסס על עבודתו של מיצ'נר שיהיה גם מסחרי וגם שיעביר מסר חזק כנגד גזענות. עבור העיבוד למחזמר, הם זכו בפרס פוליצר לדרמה ב-1950 ובעשרה פרסי טוני.

"המלך ואני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלך ואני

סיפורה האוטוביוגרפי של אנה ליאונואנס, שהייתה אומנת לילדיו של מלך סיאם בשנות 1860, סופר בספרה של מרגרט לנגדון, "אנה ומלך סיאם". על בסיס ספר זה יצרו רוג'רס והמרשטיין את המחזמר "המלך ואני" במרס 1951. בתפקיד המלך הופיע יול ברינר. ב-1956 המחזמר הפך לסרט מוזיקלי, עם ברינר בתפקיד המלך ודבורה קר בתפקיד אנה. ברינר וקר זכו בפרס האוסקר על תפקידיהם. ברינר הופיע כמלך במחזמר בהפקות נוספות שהועלו ב-1977 וב-1985.

"צלילי המוזיקה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צלילי המוזיקה

"צלילי המוזיקה", שסיפר את סיפורה של משפחת פון-טראפ, הוא עבודתם המשותפת האחרונה של רוג'רס והמרשטיין. הוא הוצג לראשונה בברודוויי בנובמבר 1956 בכיכובם של מארי מרטין כאומנת הילדים, מריה, ותיאודור ביקל בתפקיד קפטן פון-טראפ. ב-1965 המחזמר הפך לסרט מוזיקלי בכיכובם של ג'ולי אנדרוז וכריסטופר פלאמר. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר. אוסקר המרשטיין, שנפטר ב-1960, לא זכה לראות את הסרט. רוג'רס הוסיף לסרט שני שירים, שלהם כתב בעצמו את המילים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hischak, Thomas s. (2007), The Rodgers and Hammerstein Encyclopedia, Greenwood Publishing Group, ISBN 0313341400

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]