רוג'ר איברט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוג'ר איברט (1970)

רוג'ר ג'וזף איברטאנגלית: Roger Joseph Ebert‏; 18 ביוני 1942 - 4 באפריל 2013) היה מבקר קולנוע אמריקאי נודע, והזוכה הראשון בפרס פוליצר לביקורת אמנות בשנת 1975. איברט כתב עבור השיקגו סאן טיימס, וטורו נכלל בכ-200 עיתונים[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוג'ר איברט נולד באורבנה, אילינוי לוולטר, ממשפחת מהגרים מגרמניה, ושל אנבל ממוצא הולנדי ואירי. כבר בהיותו סטודנט בתיכון אורבנה גילה עניין בעיתונאות, וכתב מאמרי ספורט לעיתון "דה ניוז-גאזט" ("The News-Gazette") בשמפיין שבאילינוי. בהמשך פרסם מאמרים בכתבי עת חובבים על מדע בדיוני, ולקראת סיום לימודיו היה לעמית עורך בעיתון בית הספר, "דה אקו" ("The Echo"). בנוסף זכה בשנת 1953 ב"אליפות הדיבור של תיכון אלינוי" ("Illinois High School Association state speech championship"), אירוע שעורך הדמיית מהדורות חדשות ברדיו. למד באוניברסיטת אילינוי, לתקופה קצרה באוניברסיטת שיקגו, ואת עבודת הדוקטורט שלו כתב כמבקר קולנוע.

קולנוע וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

איברט החל לכתוב ביקורות קולנוע באמצע שנות ה-60 של המאה העשרים. משנת 1975 עד 1999 הגיש יחד עם עמיתו ג'ין סיסקל מה"שיקגו טריביון" תוכניות טלוויזיה, ובהם התוכנית הפופולרית "סיסקל את איברט", שבה הם דירגו יחד סרטים באמצעות זקיפת אגודל כלפי מעלה או כלפי מטה, תנועות שנהפכו לסימן ההיכר של איברט. סיסקל מת בשנת 1999 ובספטמבר אותה שנה מילא את מקומו ריצ'רד רופר מהשיקגו סאן טיימס, בתוכנית שנקראה "איברט את רופר" ושודרה עד אוגוסט 2008.

ביקורות הסרטים שלו אופיינו בכתיבה הומוריסטית וישירה, סגנון שתרם להפצת קולנוע איכותי לציבור האמריקאי הרחב. הוא העניק ארבעה כוכבים לסרטים הטובים ביותר, חצי כוכב לגרועים ביותר, ולא העניק כוכבים כלל לסרטים שהחשיב כ"כבלתי כשירים מבחינה אמנותית" ו/או "דוחים מבחינה מוסרית". את הגישה שלו בביקורת סרטים הגדיר כ"יחסית ולא מוחלטת", ולצד החשבת הערך הכולל של הסרט, נתן גם משקל לקהל הפוטנציאלי של הסרט:‏[2]

Cquote2.svg

כשאתה שואל חבר אם "הלבוי" הוא סרט טוב, אינך שואל אם זה טוב לעומת "מיסטיק ריבר", אתה שואל אם זה טוב לעומת "המעניש". והתשובה שלי תהיה, בסולם של אחד עד ארבע, אם "סופרמן" מקבל ארבע, אז "הלבוי" מקבל שלשה ו"המעניש" שתיים. באופן דומה, אם "אמריקן ביוטי" מקבל ארבעה כוכבים, אז "נקודת מבט" יקבל בסביבות שתיים.

Cquote3.svg

אברט הדגיש כי לדירוגי הכוכבים שנתן אין משמעות רבה במנותק מחוות הדעת בביקורת עצמה, ולעתים הם אף סותרים: "אני לא יכול להמליץ ​​על הסרט, אבל למה לעזאזל אני לא יכול? רק בגלל שזה איום ונורא? איזה מין סיבה זו להתרחק מסרט? איום ונורא ומשעמם, זו תהיה סיבה טובה".

ביקר בחריפות את ועדת דירוג הסרטים האמריקאית ה-MPAA, על החלטותיה אלו סרטים מתאימים לילדים. כך, לדוגמה, ביקר את הדירוג PG-13 (לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 13) שניתן לסרטים "לרכב על הלוויתן" ו"בית ספר לרוק", וסבר שאין בהם פגיעה מספקת בתלמידים, והם נושאים מסרים חיוביים עבור קבוצת גיל זו. ביקורת נוספת שלו עסקה בנוהג נפוץ בבתי הקולנוע להנמיך את עוצמת נורת המקרן על מנת להאריך את חיי הנורה, מה שמקשה על הצפייה בסרט. את האפקטים של תלת מימד בסרטים תיאר כלא מציאותיים, ומסיחים את הדעת מהיצירה.[3]

בשנת 2005 התעורר פולמוס סביב קביעתו כי משחקי וידאו לעולם לא יקבלו מעמד של אמנות: למרות שהם עשויים להיות אלגנטיים, מתוחכמים ומאתגרים מבחינה ויזואלית, הם נחותים מעצם טבעם ממדיום לא אינטראקטיבי שהיוצר שולט בה - כגון קולנוע וספרות.[4]

מדי שנה פרסם איברט ספר עם ביקורות סרטי השנה הקודמת. בנוסף הוציא לאור ספר על קלישאות סרטים, ספר על סרטי העבר הטובים והגרועים ביותר ומספר ספרים על אמנות הביקורת. איברט אירגן פסטיבל סרטים שנתי בשמפיין, אילינוי, שהציג סרטים שנתקלו בהתעלמות מצד המבקרים ("Overlooked Film Festival").

בנוסף לביקורת קולנוע כתב איברט מספר תסריטים לסרטים של ידידו ראס מאייר: "מעבר לעמק הבובות" (Beyond the Valley of the Dolls, ‏1970), שהתקבלה בביקורות די שליליות אצל מבקרי הקולנוע, "מתחת לעמק אולטרה ויקסנס" (Beneath the Valley of the Ultra-Vixens,‏ 1979, תחת שם העט R. Hyde), ולסרט "אפ" (Up!,‏ 1976, תחת שם העט ריינולד טימי - Timme).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איברט נישא ב-18 יולי 1992 לעורכת הדין צ'רלי "צ'אז" האמל-סמית. היה תומך נלהב של המפלגה הדמוקרטית. היה חבר בארגון אלכוהוליסטים אנונימיים, מאז שנגמל מהתמכרותו לאלכוהול בשנת 1979.

בתחילת שנת 2002 אובחן כחולה בסרטן בלוטות הרוק ובמהלך הטיפול במחלה בשנת 2006 הוא איבד את יכולת הדיבור, חוש הטעם, והיכולת לשתות ולאכול. במדורו כתב על מחלתו ועל התגברותו על השלב הסופני שלה, אך הוא נזקק למחולל קול דיגיטלי מלאכותי.‏[5] ב-4 אפריל 2013, בגיל 70, מת ממחלת הסרטן.

ציונים לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2005 היה למבקר הקולנוע הראשון שמקבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד. איברט קיבל תואר לשם כבוד מאוניברסיטת קולורדו, מהקונסרבטוריון של ה-AFI, ומבית הספר של המכון לאמנות של שיקגו. המגזין פורבס הגדיר אותו בתור "המומחה בעל העוצמה הגדולה ביותר בארצות הברית".‏[6]

בנוסף לשבע מועמדויות לטקס האמי בקטגורית "Outstanding Informational Series", איברט זכה בפרסים הבאים:

  • 1975 - פרס פוליצר על ביקורות הקולנוע שלו לשנת 1974
  • 2001 - פרס "Video Premiere Award" על פרשנות האודיו שלו (Audio commentary) על האזרח קיין (1941)
  • 2003 - פרס "Special Achievement Award" של האגודה האמריקאית לסינמטוגרפים (American Society of Cinematographers)
  • 2004 - פרס מפעל חיים של פסטיבל סאוונה (Savannah Film and Video Festival)
  • 2005 - פרס "CINE Lifetime Achievement Award"

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Scorsese by Ebert
  • Awake in the Dark: The Best of Roger Ebert
  • Ebert’s "Bigger" Little Movie Glossary
  • The Great Movies
  • The Great Movies II
  • I Hated, Hated, Hated This Movie
  • Roger Ebert’s Book of Film
  • Questions for the Movie Answer Man
  • Behind the Phantom’s Mask
  • An Illini Century
  • The Perfect London Walk
  • Your Movie Sucks
  • Roger Ebert’s Four-Star Reviews 1967–2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוג'ר איברט, Roger Ebert's Movie Yearbook 2003, כריכה אחורית, באתר גוגל ספרים
  2. ^ באתר שיקגו סאן טיימס, אפריל 2004
  3. ^ Ebert, Roger (August 16, 2008). "D-minus for 3-D", Chicago Sun-Times: Blogs. 
  4. ^ "Ebert's "Movie Answer Man column", February 19, 2006", Rogerebert.suntimes.com. 
  5. ^ Go Gently into That Good Nigh, באתר האסקוירר, 16 בפברואר 2010
  6. ^ במגזין פורבס