שושנת האלפים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|
|
|---|---|
| מיון מדעי | |
| על-ממלכה: | איקריוטים |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אברשאים |
| משפחה: | אברשיים |
| סוג: | שושנת האלפים |
| שם מדעי | |
(ליניאוס, 1758) |
|
שושנת האלפים (שם מדעי: Rhododendron) הוא סוג צמחים ממשפחת אברשיים המכיל יותר מ-1000 מיני צמחים, רובם בעלי פרחים בולטים. הסוג כולל גם שורה של צמחים פופולריים בקרב גננים הידועים כאזליאה. אחד ממיני שושנת האלפים משמש כפרח הלאומי של נפאל.
שושנת האלפים הוא סוג מעניין במגוון הגדלים אליהם מגיעים המינים שבו, משיחים ועצים קטנים עד לעצים גדולים מאוד. גודל המין הקטן ביותר הוא 10-20 סנטימטרים והגדול ביותר יכול להגיע לגובה של כ-50 מטרים. עלי הצמחים מסודרים בספירלה על הגבעול ואורכם נע בין סנטימטר בודד לכ-50, ובמקרים חריגים הוא אף יכול להגיע למטר. מיני שושנת האלפים יכולים להיות ירוקי עד או נשירים. הצד התחתון בחלק מהעלים מכוסה ב"קשקשים" (lepidote) או ב"שערות" (indumentum). מינים רבים ידועים בפרחים גדולים הצומחים בקבוצות על הצמח.
תוכן עניינים |
[עריכה] תפוצה
שושנת האלפים למינה נפוצה ברוב חצי הכדור הצפוני, למעט אזורים מעוטי משקעים, ובחצי הכדור הדרומי בדרום מזרח אסיה ובצפון אוסטרליה. מגוון רחב של מינים נמצא באזור הרי ההימלאיה, כאשר אזורים נוספים נמצאים בהרים ההודו-סיניים, קוריאה, יפן וטאיוון. בנוסף, קיים מספר גדול של מינים טרופיים בדרום-מזרח אסיה ובצפון אוסטרליה. מספר מועט יחסית של מינים נמצא צפון אמריקה ובאירופה. שושנת האלפים לא גדלה בכלל בדרום אמריקה ובאפריקה.
בעבר נאספו שושנות אלפים בטבע על-מנת להישתל בגנים, אולם כיום שושנות אלפים לגינון מגודלות באופן מסחרי להפצה במקומות רבים בעולם.
[עריכה] חלוקה לתת-סוגים
מאחר שהשם שושנת האלפים כולל מינים רבים ישנה חלוקה משנית ענפה לתתי-סוגים, מינים ותתי-מינים. מקובל לחלק את מיני שושנת האלפים לארבעה תתי-סוגים גדולים ולארבעה קטנים:
- תת-סוג Rhododendron: מינים אלו מתאפיינים בעלים קטנים או מכוסים קשקשים בתחתיתם. בתת-סוג זה כמה מאות מינים. לרוב מוכללים שושנות האלפים הטרופיות (כ-300 מינים) בתת-סוג זה אך יש המחשיבים אותן כתת-סוג נוסף.
- תת-סוג Hymenanthes: מינים אלו מתאפיינים בעלים גדולים או שאינם מכוסים קשקשים בתחתיתם. בתת-סוג זה כ-140 מינים.
- תת-סוג Pentanthera: אזילאה נשירה. כ-25 מינים.
- תת-סוג Tsutsusi: אזילאה ירוקת-עד. כ-15 מינים.
- תת-סוג Azaleastrum: חמישה מינים.
- תת-סוג Candidastrum: מין אחד - Rhododendron albiflorum.
- תת-סוג Mumeazalea: מין אחד - Rhododendron semibarbatum.
- תת-סוג Therorhodion: מין אחד - Rhododendron camtschaticum.
מחקרים גנטיים שנעשו לאחרונה גרמו לחלוקה מחודשת לתתי-סוגים, לביטול הסוג Ledum ולהכללתו בתוך תת-הסוג "שושנת האלפים". כיום מוצעים שינויים מרחיקי לכת אף יותר[1][2], בכללם איחוד תת-הסוג Hymenanthes לתת-הסוג Pentanthera.
מיני שושנת האלפים מורכבים בינם לבין עצמם פעמים רבות על ידי בני-אדם במטרה ליצור פרחים יפים ומתאימים יותר לגינון. לעתים אף קורות הכלאות טבעיות בין המינים שמקומות בהם צומחים כמה במקביל. קיימים מעל 28,000 זנים חדשים שיוצרו בשיטות כאלה.
חלק מהמינים, דוגמת Rhododendron ponticum בבריטניה, מהווים מין פולש ומתרבים על חשבון הפלורה המקורית. המין שהובא כדוגמה קשה להדברה מכיוון ששורשיו יכולים להצמיח גבעולים חדשים.
[עריכה] רעילות
חלק ממיני שושנת האלפים רעילים לבהמות מרעה. מינים אלה מכילים את הרעלן גראיאנוטוקסין באבקניהם ובצופם. בני-אדם שיאכלו דבש המופק מפרחים אלה יסבלו מהזיות ומשלשולים, ובמקרים קיצוניים - למוות. פעמיים במהלך ההיסטוריה פלשו צבאות זרים לאזור פונטוס, בו גדלים המינים הרעילים של שושנת האלפים. בשני המקרים, האוכלוסייה המקומית מיקמה כוורות דבורים קטלניות במקומות נוחים, והניחה לחיילים הרעבים לשדוד את הדבש, ובכך להביא לסיום הפלישה. את אחד המקרים מתאר ההיסטוריון האתונאי קסנופון. כאחד-עשר מקרי הרעלה, הדומים במאפייניהם לאלו המתועדים על ידי קסנופון, אירעו באיסטנבול בשנות ה-80 [3].
המינים החשודים ברעילות הם Rhododendron ponticum ו-Rhododendron luteum, שניהם נפוצים באסיה הקטנה. מינים אלה רעילים במיוחד לסוסים, וחיות מסוימות מתות בתוך שעות מזמן עיכול הצמח. בשל כך, בעלי חיים נוטים שלא לאכול צמחים אלה במידה וקיים מזון חלופי בסביבה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Goetsch, L. A., Eckert, A. J. & Hall, B. D. (2005). The molecular systematics of Rhododendron (Ericaceae): A Phylogeny based upon RPB2 gene sequences. Sys. Bot. 30(3): 616-626.
- ^ סיכום ממצאי המחקר של Goetsch-Eckert-Hall
- ^ Nurhayat Sütlüpmar, Afife Mat and Yurdagül Satganoglu Poisoning by toxic honey in Turkey. Archives of Toxicology. Volume 67, Number 2, pages 148-150, February, 1993
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|

