רודולף ורבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רודולף ורבה (11 בספטמבר 1924 - 26 במרץ 2006) פרופסור לפרמקולוגיה. אחד מן המעטים שהצליח לברוח ממחנה ההשמדה אושוויץ, והראשון שדיווח לעולם המערבי על מעשי הזוועה של הנאצים במחנה, ועל תוכנית ההשמדה המתוכננת של יהדות הונגריה.

ורבה נולד בשם ולטר רוזנברג בשנת 1924 בעיירה טופולצ'ני שבסלובקיה. בשנת 1942 גורש למיידנק ומשם הועבר לאושוויץ מספר האסיר שלו היה 44070. בשלב מסוים הצטרף לקומנדו "קנדה" - המקום בו מוינו חפציהם של הקורבנות שהגיעו ואוחסנו לצורך העברתם לממשלה הגרמנית, שם שירת הן במחנה האם אושוויץ והן במחנה בירקנאו הסמוך. השירות ב"קומנדו קנדה", והצטרפותו, בשלב מאוחר יותר, למחתרת ההתנגדות שפעלה באושוויץ, איפשרו לורבה לשרוד בתנאים סבירים באופן יחסי, אך חשוב מכך, איפשרו לו לעקוב ולאגור פרטים רבים על כמויות היהודים המושמדים, ואופן ההשמדה, וכמו כן לגלות את תוכניות הגרמנים להשמדה עתידית, דבר שהעניק לו את הדחף הרב להימלט מהמחנה על מנת לספר זאת לעולם הרחב.

[עריכה] הבריחה מאושוויץ

בתחילת שנת 1944 הבחין ורבה בהכנות ותכונה רבה. הוא שמע את אחד השומרים השתויים פולט אמירה על כך שהוא מצפה בקוצר רוח לבואו של "הסלאמי ההונגרי". ורבה החליט לברוח כדי "להזהיר את ההונגרים, לקומם אותם".

בערב פסח 7 באפריל 1944, נכנסו ורבה וחברו אלפרד וצלר (אסיר מספר 29162) למקום מסתור שהיה למעשה חלל בערימת עצים, ורבה ווצלר נכנסו לחלל כששני אסירים פולנים סוגרים מעליהם את מקום המסתור בקורות עצים. ורבה הניח בחריצים שבין קורות העץ טבק רוסי שנטבל בנפט, פתרון נגד כלבי הגישוש של הנאצים בהם נעזרו בחיפושיהם אחר הנמלטים. ורבה וחברו ידעו כי הנאצים מחפשים את הנעדרים כשלושה ימים בתחום המחנה, ולאחר מכן מעבירים את האחריות לרשויות שמחוץ למחנה, ואכן לאחר שלושה ימים ב-11 באפריל יצאו השניים ממקום מחבואם בשעות הערב ונמלטו אל החופש. לאחר מסע מפרך ומסוכן שנמשך 11 יום, הם הגיעו לברטיסלבה שבסלובקיה, שם פגשו את הנהגת הקהילה היהודית (שכונתה "קבוצת העבודה").

[עריכה] הפרוטוקולים של אושוויץ

השניים הופרדו ותוחקרו על ידי ראשי הקהילה, שרשמו מפיהם את מה שכונה לאחר מכן "דו"ח אושוויץ" או "הפרוטוקולים של אושוויץ". הדוחות יצאו מסלובקיה, ולפי ורבה הגיעו לידי ממשלות הברית כבר בחודש יוני 1944.

בדו"ח זה תוארו דרכי השמדת היהודים באושוויץ והודגש מספרם הרב של הנרצחים. בנוסף, הזהיר הדו"ח שהגרמנים מתכננים לשלוח למחנה את 800 אלף יהודי הונגריה. המידע התבסס על שיחת שומרים ששמע ורבה ובה דובר על "מיליון יחידות" הצפויות להגיע למחנה. האזהרה בדו"ח התאמתה זמן קצר לאחר מכן, כשהתחיל משלוח יהודי הונגריה לאושוויץ. מחברי הדו"ח קראו לבעלות הברית להפציץ את אושוויץ, ובכך לעכב ולא לאפשר את המשך את הטבח השיטתי ביהודים.

[עריכה] תגובות בעלות הברית לפרוטוקולים

הדו"ח שכתבו ורבה ווצלר הופץ במספר עותקים, בתקווה שיגיע לידי בעלות הברית. ב-16 ביוני 1944 הגיע עותק של הדו"ח למשרד החוץ האמריקאי. יומיים אחר-כך שודרו פרטים ראשונים מהדו"ח ב-BBC. ואולם, בעלות הברית בחרו להתעלם מקריאתם של מחברי הדו"ח להפציץ את אושוויץ, והשמדת היהודים במחנה נמשכה. מעל 1.7 מיליון איש הושמדו באושוויץ עד לקיץ 1944, כ-90% מהם היו יהודים.

[עריכה] לאחר פרסום הפרוטוקולים

לאחר פרסום הדו"ח הצטרף ורבה לפרטיזנים הצ'כוסלובקים ונלחם עד תום המלחמת העולם השנייה תחת פיקודו של מילן אוהר. הוא עוטר במדלית הגבורה הצ'כוסלובקית, וצורף למסדר ההתקוממות הלאומי ולמסדר הלוחמים הראוים לשבח. לאחר המלחמה הוא למד כימיה בפראג וסיים לימודי דוקטורט בשנת 1951.

רודולף ורבה בשנת 1946

ורבה ברח מצ'כוסלובקיה הקומוניסטית בשנת 1958, עלה לישראל ועבד כשנתיים במכון הביולוגי בבית דגן. לאחר מכן בחר לעבוד בלונדון, עבר לבוסטון, ולבסוף התמנה לפרופסור חבר לפרמקולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה הבריטית שבונקובר, קנדה. ורבה פרסם את סיפור בריחתו מאושוויץ בספרו "איני יכול לסלוח" בשנת 1963. בספרו הוא מציין כי למרות שתוכן הדו"ח אותו כתב עם אלפרד וצלר בסוף אפריל 1944 היה בידי ההנהגה היהודית בסלובקיה, ובהונגריה (שישראל קסטנר עמד בראשה) כבר בראשית מאי 1944, לפני תחילת הגירושים המאסיביים מהונגריה, לא הופץ המידע בקרב המועמדים להשמדה. הוא סבר כי שבירת סוד מחנה אושוויץ הייתה מונעת השמדתם של יהודים רבים.

בשנות ה-90 העלתה אשת החינוך רות לין את הטענה כי דו"ח ורבה-וצלר, כמו גם איזכור זכרונותיו של ורבה, לא הוצגו בספרי הלימוד בשפה העברית עד אז. בשנת 1998 פורסמו לראשונה בעברית זכרונותיו בכותרת "ברחתי מאושוויץ". הפרסום נעשה ביוזמת רות לין ויהושע בן עמי בהוצאת אוניברסיטת חיפה. לרודולף ורבה אף הוענק דוקטורט כבוד מטעם האוניברסיטה. היסטוריונים רבים, כדוגמת יהודה באואר, מתחו ביקורת על דרך הצגת העובדות של רות לין ^[1]. אחרים אף הצביעו על האדרתו של ורבה על חשבונו של וצלר, שכתב ספר על בריחה זו.

ורבה הרבה להעיד במשפטים נגד פושעים נאצים. הוא נפטר ב-26 במרץ 2006 בונקובר שבקנדה, והוא בן 82.

[עריכה] הערות שוליים

^ ראו תאוריה וביקורת, גיליון 24, קיץ 2004.

[עריכה] לקריאה נוספת

רודולף ורבה, 1998. ברחתי מאושוויץ, (תרגום: יהושוע וייס בן עמי ושלומית קדם), הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה בשיתוף עם הוצאת זמורה ביתן.
רות לין, 2004, Escaping Auschwitz: A Culture of Forgetting הוצאת אוניברסיטת קורנל, איתקה, ניו יורק.

Linn, Ruth (2001) Naked victims, dressed-up memory: The escape from Auschwitz and the Israeli historiography, Israel Studies Bulletin
Linn, Ruth (2003) Genocide and the politic of remembering: The nameless, the celebrated and the would be Holocaust heroes, Journal of Genocide Research