רודף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה, רודף הוא אדם המסכן את חיי חברו, בכוונה ושלא בכוונה. המונח שאול מהמקרה הקלאסי, שבו אדם רודף אחרי רעהו במטרה לרצוח אותו. על פי ההלכה מותר לכל מי שנוכח בסיטואציה זו להציל את הנרדף אפילו על ידי הריגת הרודף, בהיעדר ברירה אחרת להצלת הנרדף. מטרת ההריגה איננה ענישה אלא מניעה, ולכן רשאי כל אדם לפעול במסגרת דין רודף גם ללא הוראה מבית דין מוסמך, כשהנסיבות מחייבות זאת. דיני רודף נדונו בתלמוד במסכת סנהדרין וברמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (פרק א').

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הרמב"ם, מקור הדין הוא בפסוק "וקצותה את כפה - לא תחוס עינך" - "שכל החושב להכות חבירו הכייה הממיתה אותו, מצילין את הנרדף בכפו של רודף, ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו שנאמר 'לא תחוס עינך'"‏‏‏[1].

גדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיוב להתערב - דינו של הרודף הוא, כדברי חז"ל, ש"ניתן להצילו בנפשו". כלומר, מותר, ואף מצווה, להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף. כל היכול להציל נרדף ולא עשה זאת ביטל מצוות עשה שהיא "וקצותה את כפה", ועבר על שני לאוין שהם "לא תחוס עינך" ו"לא תעמוד על דם רעך".

כשהרודף פועל בתום לב - בתלמוד‏[2] מובאת מחלוקת בין תנאים האם דין רודף תלוי בכוונת הרודף לרצוח, ואין לפגוע בו אלא אם כן היתרו בו. הכרעת האמורא רב הונא היא שגם בהיעדר כוונת זדון, כגון בילד קטן העושה פעולה שמסכנת אחרים, ניתן לפגוע ברודף בהיעדר ברירה אחרת. כך, למשל, עובר המסכן את חיי אמו, מוגדר כרודף, ולכן מותר להרגו כדי להציל את האם‏. הרמב"ם פוסק בעקבות הכרעת רב הונא‏‏[3]. יישום מעשי אחר של שאלה זו נוצר בתקופת השואה, כשלעתים בכיו של תינוק היה עלול להסגיר את אלו שהסתתרו עמו.

כשיש אפשרות למנוע את המעשה ללא הריגת הרודף - ההיתר להרוג את הרודף אינו חל במקרה ש"ניתן להצילו באחד מאבריו" - כלומר, במקרה שכדי להציל את הנרדף אין צורך להרוג את הרודף, אלא ניתן להסתפק בקטיעת איבר וכדומה‏‏‏[4]. אם בכל זאת אדם הרג את הרודף, פוסק הרמב"ם, שאף שההורג עבר על איסור רציחה, הרי אין בית דין ממיתים אותו, וזאת בניגוד לרוצח רגיל, שדינו מיתת סיף.

מניעת תקיפה מינית - הדין של רודף מורחב לא רק לסכנת נפשות אלא גם לאונס במקרה של בעילה אסורה בכפייה, כמו נערה מאורסה או אשת איש‏‏ או גבר שמנסה לאנוס גבר אחר‏[5]. את הדין הוא לומד מהפסוק במקרא שמשווה אונס נערה מאורסה לרצח: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש - כן הדבר הזה" (דברים כ"ב כ"ו).

נזקים ממוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שמותר להציל את הנרדף בכל דרך אפשרית, "אין אדם מציל עצמו בממון חבירו", ולכן המציל עצמו על ידי גרימת נזק, חייב לשלם לניזוק. אך אם גורם נזק לרכוש הרודף פטור מצד "שלא יהא ממונו של רודף חביב עליו מגופו". לעומת זאת, רודף ששבר כלים פטור מתשלום, מפני שחושף עצמו למוות בעצם הרדיפה וממילא חל עליו הכלל "קם ליה בדרבה מיניה". לעומתם הרודף אחר הרודף פטור מנזק של כל רכוש, לא מעיקר הדין אלא משום תקנה, שלא יתמהמה מלעזור לנרדף‏‏‏[6].

על פי הרמב"ם, דין רודף עשוי להיות מיושם גם כלפי חפצים "רודפים". כך למשל הוא פוסק שאם ספינה עומדת לטבוע מכובד משאה, ומישהו זורק את המשא לים - הוא פטור, מפני "שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להרגם, ומצוה רבה עשה שהשליך והושיעם"‏‏‏[7].

רצח רבין ופסק דין רודף[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, בידי יגאל עמיר, טען עמיר שעל רבין חל דין רודף, בעקבות חתימתו על הסכם אוסלו[8], וטענה זו נתפסה כהוכחה לכוונות הזדון של יגאל עמיר ברצח רבין. מאוחר יותר הופרכו טענות על "פסק דין" שהתיר את דמו של רבין. ‏[9]

דין רודף מתמיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי הרב יוסף אליצור, ממחברי תורת המלך, מחבל המנסה לרצוח יהודים, שניתן להשתלט עליו ולכלאו, הריגתו מותרת בכפוף להיותו "רודף במובן הפשוט של המילה (גם אם כעת הוא קשור – מחר הוא ינסה שוב), ואין שום סיבה לאסור לפגוע בו"‏[10]. המאמר ספג ביקורת עזה, בה נטען כי דין רודף מוגבל (כמתואר לעיל), למצב של רדיפה אקטיבית אקטואלית בלבד, וכי הרחבתו מעבר לכך היא סילוף חמור‏[11].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏רמב"ם, יד החזקה - הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א' הלכה ח'‏
  2. ^ מסכת סנהדרין, עב, ב
  3. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א' הלכה ט'‏
  4. ^ ‏"רבי יונתן בן שאול אומר: רודף אחר חבירו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל [אלא הרגו] - נהרג עליו." (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין נז א). "אמר ליה (=לו) [יואב בן צרויה לאבנר בן נר] מאי טעמא (=מה הסיבה) קטלתיה (=שהרגת) לעשאל? [שהיה אחיו של יואב]. עשאל רודף היה, היה לך להצילו באחד מאיבריו. לא יכילי (=יכולת) ליה? השתא בדופן חמישית (=בצלע חמישית) כוונת ליה [את החנית], באחד מאיבריו לא יכלת ליה?" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מט א)‏
  5. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א' הלכה ט"ו‏
  6. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות חובל ומזיק פרק ח' הלכות י"ב-י"ד‏
  7. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות חובל ומזיק פרק ח' הלכה ט"ו‏
  8. ^ פ"ח 498/95, מדינת ישראל נגד יגאל עמיר
  9. ^ msn, רצח רבין
  10. ^ יוסף אליצור, מחבל בדרך לפיגוע – לתפוס או להרוג?, הקול היהודי 24.10.2011, http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=17290
  11. ^ יוסי גורביץ, החוט המשולש לא במהרה ינתק: תשתיות הטרור היהודי, החברים של ג'ורג', 25.10.2011, http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2634.