רודריגו לופז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רודריגו לופז (פורטוגזית: Rodrigo López;‏ 15257 ביוני 1594) היה רופא פורטוגזי יהודי אנוס, אשר שימש כרופאה האישי של מלכת אנגליה אליזבת הראשונה. בהמשך הואשם בקשירת קשר לרציחתה, והוצא להורג.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לופז הגיע ללונדון בתחילת תקופת שלטונה של אליזבת, בשנת 1559. יש אומרים שגורש מפורטוגל בשל דתו, ולפי אחת הגרסאות נשבה בידי סיר פרנסיס דרייק והובא ללונדון. מכל מקום בלונדון החל להתבלט כרופא וכבלשן, ורכש לעצמו שם ומוניטין כרופא המצטיין בדורו. בשנת 1586 מונה לרופאה האישי של המלכה אליזבת, והיה אף לאיש סודה.

בשנת 1580 נקטעה השושלת הישירה של מלכי פורטוגל עם מותו של סבשטיאו, מלך פורטוגל, אשר לא השאיר אחריו יורשים. פליפה השני מלך ספרד, שמצד אמו היה קשור באופן מרוחק לשושלת הפורטוגזית, הכריז על עצמו כמלך פורטוגל. פליפה היה גדול אויביה של אליזבת ושל ממלכת אנגליה, ומכיוון שכך היה לאליזבת רצון לטפח את יריביו. בנו הבלתי חוקי של המלך סבסטיאן, אציל בשם אנטוניו, נמלט לאנגליה והכריז על עצמו כמלך פורטוגל. אליזבת טיפחה את הטוען לכתר הפורטוגזי, ואנטוניו שקע עד מהרה בחובות, ונאלץ למכור את יהלומי הכתר הפורטוגזי אשר הביא עמו. הוא שקע בחיים של דלות, ותקוותיו לעורר מרידה עממית בפורטוגל נגוזו. אל מול כישלונו וצרותיו של הנסיך הפורטוגזי הגולה, עוררו כשרונותיו ועושרו של הרופא היהודי הפורטוגזי, אשר הכיר את אנטוניו מחצרה של המלכה, קינאה שקשה היה לעמוד בה.

ידידו של אנטוניו רוברט דברו הרוזן מאסקס, האשים את לופז כי זמם ביחד עם שליחיו של פליפה להרעיל את המלכה אליזבת. שניים מעוזריו של אנטוניו, דה גמה וטינוקו, נאסרו בחשד כי שימשו כסוכנים כפולים בשירותו של פליפה. בחקירתם עלה שמו של לופז כאחד הקושרים. הרוזן מאסקס, אשר ניהל את החקירה, גילה קשרים רבים בין סוכניו הפורטוגזים של פליפה, שסבבו את הטוען לכתר ובין לופז.

בינואר 1594 נעצר לופז, ומחשש לעינויים הודה בשותפות לקשר. אליזבת אשר סירבה להאמין כי רופאה האהוב שותף לקשר כנגדה השהתה את הוצאתו להורג מספר חודשים, אך בסופו של דבר הוצא לופז להורג ב-7 ביוני 1594 בפומבי באופן האכזרי שהיה נהוג אז. הוא נתלה ובותר לחלקים בעודו בחיים, ואיבריו נשרפו לנגד עיניו. על הגרדום ניסה עוד להביע את חפותו, אך נתקל בקריאות אנטישמיות.

גם לאחר מותו של לופז המשיכה אליזבת לתמוך כספית באלמנתו, ולא הורתה על חילוט רכושה כנהוג לגבי בוגדים במלכות.

רבים סבורים כי דמותו של לופז היוותה השראה לויליאם שייקספיר בכתיבת מחזהו "הסוחר מוונציה". היהודים גורשו מאנגליה בשנת 1290 על ידי המלך אדוארד הראשון, ויש להניח כי פרט ללופז לא נפגש שייקספיר עם יהודי מימיו. נראה כי דמותו של שיילוק במחזה מבוססת באופן גס על דמותו של לופז, כאשר הרוזן מאסקס, מאשימו של לופז, היה בין פטרוניו של שייקספיר. רמז נוסף לפרשה הינו כי קורבנם של תככי שיילוק במחזה "הסוחר מוונציה" נקרא אנטוניו, כשמו של הטוען לכתר הפורטוגזי, אשר היה קורבן תמים, כביכול, למזימותיו של לופז. "הסוחר מוונציה" הוצג לראשונה ב-23 באוגוסט 1594, כחודש וחצי לאחר תלייתו הפומבית של לופז.

נראה כי עניינו של לופז העיר גל של עניין ביהודים באנגליה האליזבתנית, ומספר מחזות וספרים העוסקים בדמותו של היהודי (לרוב בשלילה מוחלטת) נכתבו באותה תקופה, ביניהם מחזהו האנטישמי הארסי של כריסטופר מרלו "היהודי ממלטה".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק אורן, רודריגו לופס, בתוך: מחניים, קי, גיליון נושא על עלילות ומשפטי ראווה נגד יהודים, עמ' 64-69 [= משפטים ועלילות-דם (תשכז) עמ' כד-כט].
  • חיים שנהב, פרשת לופז: עלייתו ונפילתו של רופא־המלכה היהודי, הוצאת כתר, 2003. (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" ספר זמין ברשת)
  • חיים שנהב, פרשת לופז מתוך עת-מול 170, תמוז התשס"ג.