רווח למניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רווח למניה (גם הפסד למניה) הוא יחס פיננסי נפוץ המשמש בעיקר לצורך הערכת שווי חברות. היחס מחושב על ידי חלוקת הרווח (או הפסד) של החברה במספר מניותיה.

הרווח למניה דרוש לצורך חישוב המכפיל שמאפשר להשוות בין ביצועים של חברות שונות הפועלות באותו ענף. חשיבותו הביאה לכך שרשויות לניירות ערך מחייבות את החברות הציבוריות לפרסם יחס פיננסי זה בדוחותיהן הכספיים. זהו, למעשה, היחס הפיננסי היחיד המוצג בדוחות הכספיים, בעוד יתר הנתונים הם נתונים "חשבונאיים" גרידא. ליחס לבדו אין משמעות משום שלא ניתן להשוות בין שתי חברות המחזיקות מספר שונה של מניות. המכפיל נותן ליחס משמעות באמצעות מחיר המניה.

הדוחות הכספיים של החברות הציבוריות נדרשים לעמוד בהוראות תקן חשבונאות בינלאומי (IAS) מספר 33 בדבר רווח למניה. התקן נדרש לשאלות אופן החישוב ודרך ההצגה של הרווח למניה, וקובע כללים אחידים לטיפול במניות פוטנציאליות ומכשירים פיננסיים אחרים המשפיעים על מספר המניות והרווח של החברה. על פי התקן, נדרשים החברות להציג שני חישובים של הרווח למניה:

  1. רווח בסיסי למניה: רווח חלקי מספר המניות המונפקות בפועל.
  2. רווח מדולל למניה: יחס זה מתבסס על רווח בסיסי למניה, כאשר הן הרווח והן מספר המניות כוללים את השפעתן של מכשירים פיננסיים שעשויים להיות מומרים (כגון אופציות ואגרות חוב להמרה) ובכך להקטין את הרווח הבסיסי למניה. כפועל יוצא, הרווח המדולל למניה לעולם יהיה קטן או שווה לרווח הבסיסי למניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלומי שוב וגיל כץ, חשבונאות פיננסית חדשה: IFRS 2010, ‏2009