רווק פלוס ילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רווק פלוס ילד
About a boy movie poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: About a boy
מבוסס על: רומן מאת ניק הורנבי
בימוי: כריס וייץ
פול וייץ
הפקה: ג'יין רוזנטל
רוברט דה נירו
טים ביוואן
בראד אפשטיין
תסריט: פטר יודז
עריכה: ניק מור
שחקנים ראשיים: יו גרנט
ניקולס הולט
טוני קולט
רייצ'ל וייס
מוזיקה: Badly Drawn Boy
צילום: רמי אדפרסין
חברת הפצה: סרטי יוניברסל
מדינה: Flag of the United States.svg ארצות הברית
Flag of the United Kingdom.svg בריטניה
Flag of France.svg צרפת
אולפן: StudioCanal
הקרנת בכורה: Flag of the United States.svg 26 באפריל 2002
משך הקרנה: 105 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: $20,000,000
הכנסות: $130,549,455
דף הסרט ב-IMDb

רווק פלוס ילד (באנגלית: About a Boy) הוא סרט קולנוע אמריקאי מז'אנר דרמה קומית שיצא בשנת 2002 ומבוסס על רומן של ניק הורנבי הנושא את אותו שם. הסרט בוים על ידי האחים כריס ופול וייז ומככבים בו יו גרנט, ניקולס הולט, טוני קולט ורייצ'ל וייס. הסרט מלווה גם בקריינות המדמה לצופים את מחשבותיו של הגיבור.

יו גרנט, בסרטו השני באותה שנה אחרי ששיחק גם בשבועיים מראש, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב על משחקו והסרט עצמו היה מועמד לפרס סרט הקומדיה הטוב של השנה[1]. בטקס פרסי האוסקר היה מועמד הסרט לפרס התסריט הטוב של השנה אך הפסיד בסופו של דבר לסרט הפסנתרן[2].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויל פרימן (בגילומו של יו גרנט) חי חיי נוחות בלונדון הודות לתמלוגים רבים שהוא מקבל בעקבות שיר חג מולד שהלחין אביו וממשיך להישמע ברדיו. האם לא צריך לעבוד ומבלה את רוב זמנו הפנוי בצפייה בטלוויזיה ובקריאה על תרבות הפופ. כאשר זוג חבריו, כריסטין (שרון סמול) וג'ון (ניקולס הוצ'ינסון), מבקשים ממנו להיות הסנדק של ילדם השני, הוא מסרב בטענה שזה "באמת כל כך רדוד". בניסיון להימנע מבילוי זמן איכות עם בני הזוג הוא נפגש עם אנג'י (איזבל ברוק), אם חד הורית, ולהפתעתו הדייט מסתיים בידידות. הוא מציע לה לעשות ילד ביחד אבל לא להיות קשורים בזוגיות ומספר לה שכבר יש לו ילד בן שנתיים בשם נד שעשה באותה שיטה. ואז הוא פוגש את סוזי (ויקטוריה סמורפית).

השניים יוצאים לפיקניק בפארק ופוגשים את מרקוס, בנה בן ה-12 של חברתה של סוזי, פיונה (טוני קולט). כשהילד הורג בטעות ברווז בניסיון להאכיל אותו בלחם יבש מגן ויל על מרקוס ומספר לשומר בפארק שהברווז היה כבר מת. כשהם מחזירים את מרקוס הביתה הם מגלים את פיונה אימו בסלון אחרי ניסיון התאבדות בלקיחת כדורים. מרקוס, שחושש להישאר לבד עם אימו מבקש מויל לארח חברה לאימו כדי שלא תהיה לבד.

מערכת היחסים הנרקמת בין ויל למרקוס גורמת לויל לתחושה שזה הילד שלו, מרקוס אף מתחיל להגיע אחרי בית הספר היישר לביתו של ויל במקום לביתו שלו, שנהנה מנוכחתו של הילד בחייו. באותו הזמן הוא מתחיל לצאת עם אם חד הורית, רייצ'ל (בגילומה של רייצ'ל וייס), ונותן לה להבין שמרקוס הוא הילד שלו. לאחר מכן כשהוא מספר לה את האמת, היא כועסת ועוזבת.

מערכת היחסים בין הילד ל-ויל עולה מדרגה ובהתאם גם אימו של הילד חוזרת לחיים הודות החבר החדש של בנה. גם רייצ'ל רואה את ההקרבה של ויל ומתאהבת בו מחדש.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות הערות
יו גרנט ויל פרימן
ניקולס הולט מרקוס ברוור
טוני קולט פיונה ברוור אימו של מרקוס
רייצ'ל וייס רייצ'ל

הפסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המוזיקה לסרט כתב דמון יוג' הידוע יותר בשם הבמה שלו: Badly Drawn Boy. הדיסק שיצא ב-2002 כולל 16 שירים.

שירי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "Exit Stage Right" – 0:21
  2. "A Peak You Reach" – 4:33
  3. "Something to Talk About" – 3:41
  4. "Dead Duck" – 0:45
  5. "Above You, Below Me" – 2:40
  6. "I Love NYE" – 3:19
  7. "Silent Sigh" – 4:44
  8. "Wet, Wet, Wet" – 0:42
  9. "River, Sea, Ocean" – 2:24
  10. "S.P.A.T." – 3:24
  11. "Rachel's Flat" – 0:34
  12. "Walking Out of Stride" – 1:48
  13. "File Me Away" – 3:23
  14. "A Minor Incident" – 3:44
  15. "Delta (Little Boy Blues)" – 4:00
  16. "Donna and Blitzen" – 4:19

ביקורות ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה להצלחה גדולה וזכה לביקורות חיוביות במיוחד. באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes קיבל הסרט את הציון הגבוה של 93% מתוך 162 ביקורות.‏[3] אתר מכון הסרטים האמריקאי בחר בו כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר שנעשו באותה שנה.[4]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוכב הסרט, יו גרנט, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב על משחקו והסרט עצמו היה מועמד לפרס סרט הקומדיה הטוב של השנה, אך לא זכה בסופו של דבר. בטקס פרסי האוסקר שוב היה מועמד, הפעם לפרס על התסריט הטוב של השנה אך הפסיד בסופו של דבר לסרט הפסנתרן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]