רוז'ה מרטן די גאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוז'ה מרטן די גאר

רוז'ה מרטן די גארצרפתית: Roger Martin du Gard‏; 23 במרץ 1881 - 22 באוגוסט 1958), סופר צרפתי זוכה פרס נובל לספרות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

די גאר נולד בנוי שעל הסן למשפחת משפטנים, בשנת 1898 התחיל את לימודיו באוניברסיטת סורבון בפקולטה למדעי הרוח וסיימם באוניברסיטת "שארט" בצרפת, שם עסק במספר נושאים בארכאולוגיה ופלאוגרפיה.

בשנת 1902 די גאר התגייס לצבא ושירת בחיל הרגלים ,ב-1905 הוא קיבל תואר אקדמי על סמך עבודה בשטל בתחום הארכאולוגיה. שנה מאוחר יותר התחתן ויצא לסייר בצפון אפריקה ובשנת 1907 נולדה בתו כריסטינה.

בשנת 1908 פורסם ספרו להיות. די גאר גויס לצבא למלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 והשתחרר רק בפברואר 1919. לאחר המלחמה די גאר השתקע בפריז והמשיך בפעילותו הספרותית.

בשנת 1937, בעת ששקד על האפילוג של בית טיבו, הוענק לו פרס נובל לספרות "על החיות האומנותית והנאמנות בהן צייר את הניגודים בחיי האנשים כמו כן את האספקטים היסודיים של חיי תקופתנו".

במהלך מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1939 - 1945, הוא שהה בניס ועבד על זכרונותיו של סגן אלוף מאמור.

די גאר מת ב-22 באוגוסט 1958 באחוזתו ונקבר בפאתי העיר ניס בצרפת.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הראשון של די גאר שפורסם היה להיות. היצירה הגדולה הראשונה שכתב היא הרומן ז'אן בארוא, ספר המבוסס על פרשת דרייפוס, כאשר המוטיב בו הוא שאלת האמונה. מוטיב דומה נמצא בספרו צוואת אבא לולו.

די גאר החל בכתיבת רומן בהמשכים בשם בית טיבו בשנת 1922. הספרים בסדרה תורגמו לשפות רבות וסדרת טלוויזיה הוסרטה עליהם. היצירה זכתה לשבחים רבים והוגדרה על ידי הביקורת כ"רומן נוסח המאה ה-19" די גאר תיאר את הסכסוכים שערערו את יסודות החברה הצרפתית ובעיקר את פרשת דרייפוס ואת מלחמת העולם הראשונה‏‏[1].

בסוף חייו התרכז די גאר בכתיבת זכרונותיו של סגן אלוף מאמור, שחלקו הראשון זכה לתשומת לבו של אנדרה ז'יד André Gide.

מספריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. הספר האפור (1922) (Le Cahier gris)
  2. בית הכלא (1922 ) (Le Pénitencier)
  3. העונה היפה (1923) (La Belle Saison)
  4. הייעוץ (1928) (La Consultation)
  5. סורלינה (1928) (La Sorellina)
  6. מות האב (1933) (La Mort du père)
  7. קיץ 1914 (1936) (L'Été 1914)
  8. אפילוג (1940) (Épilogue)
  • התכתבות עם אנדרה ז'יד (1968) (Correspondance avec) - פורסם לאחר מותו.
  • זכרונותיו של סגן אלוף מאמור (1983) (Le Lieutenant-colonel de Maumort) - פורסם לאחר מותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם שאנן, מלון הספרות החדשה - ערך "מרטין די גאר, רוז'ה".‏ הוצאת יבנה, 1970.