רוחניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רוחני)
המונח "רוחני" מפנה לכאן. לערך העוסק במדינאי איראני, ראו חסן רוחאני.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

המונח רוחניות הוא מושג המציין סוג מציאות אחר מהמציאות החומרית. לפי מספר גישות העולם אינו מסתכם רק במרחב, אנרגיה, זמן, ותודעה, וכי קיימים מאפיינים נוספים לקיום כגון תכלית, נשמה, גמול, שכר ועונש, קארמה, גורל, רוחות (spirits), אלוהות, או כוח עליון מסוים (שאינו בהכרח מוגדר כ"אלוהי").

המונחים נפש (psyche), דעת (mind) ותודעה (consciousness) נזכרים לעיתים בחיבורים הקשורים במושג הרוחניות וזוכים שם לפרשנויות מגוונות, אם כי הם נחקרים מאוד גם בשיח המדעי (בפרט בתחומים מדעי המוח ונוירופסיכולוגיה).

מרבית ההשקפות הרוחניות רואות את חיי הרוח כעיקריים ואת החיים החומריים, הפיזיים, החיצוניים – כמשניים בחשיבותם. אך קיימות גם תנועות רוחניות המדגישות את הקיום האלוהי מצד אחד ואת הקיום החומרי מצד שני, כאשר הצד החומרי הוא מימוש של האלוהי ואין לברוח מפניו. השקפות רוחניות רבות נסמכות על אמונה בקיומה של מציאות על-חושית (טרנסצנדנטלית) כמו אלוהים או חיים שלאחר המוות, וחלקן על אידאות מופשטות אחרות.

רוח וחומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוחניות עשויה לכלול גם פרטים פיזיים שאינם אנושיים, כגון כוחות טבע, להם יכולה להיות מיוחסת מעין נפש (כגון נשמת העולם), וכן חפצים קדושים בעלי חשיבות תרבותית. בקבלה היהודית מוזכרים מלאכים ושרי מלאכים המסוגלים להתממש בחומר. המחזה הגולם לדוגמה מראה מימוש חזק מאוד בחומר, של יכולת רוחנית גבוהה ביותר. הבאה לידי ביטוי במימוש של דמות שנבנתה באמצעות תפילות, בדמוי אדם, המתנהג ומתנהל כאדם לכל דבר, אך למעשה זהו סוג של רובוט, המקבל הוראות מהאדם השולט בו, עד לאותו רגע שבו הוא מתחיל לבגוד בשליטת האדם בו.

רוחניות בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם מתרגל מדיטציה

הדתות הן מבשרותיה הבולטות של הגישה הרוחנית, אך בשנים האחרונות, במקביל להתפתחות הפוסט מודרניזם, התרחבה הגדרת הרוחניות לתיאור מכלול ההשקפות והזרמים המשתמשים בהגדרות רוחניות וטרנסצנדנטליות, לרבות אלו שאינם קשורים לדת. הרוחניות, במובן זה, מתארת תהליך או מצב אינדיבידואלי, שמרכזו הוא חיפוש אישי אחר 'הנתיב הרוחני' והסתמכות על ניסיון אישי בחיפוש זה. הרוחניות על פי הגדרה זו כוללת זרמים ואמונות רבים, כגון: העידן החדש, מסורות מיסטיות שונות כמו קבלה, סופיזם, השקפות מיסטיות מודרניות כמו ספיריטואליזם, נאופגניזם ועוד. כמו כן שיטות רבות של רפואה אלטרנטיבית מקורן בגישות רוחניות שונות.

נראה שנבחרה המילה רוח לתיאור אותם חלקים נפשיים ודומיהם בעברית, משום שהרוח אינה נראית אך ניתן להבחין בהשפעותיה (תנועת העצים וכדומה), וכך גם הנפש - לא ניתן לראות אותה, אך ניתן לראות את השפעותיה על החיים, החוויה האנושית ועוד.

עיקר הרוחניות מועברת באמצעות מורים רוחניים שזכו להארה או להדרכה בידי מורה דרך קודם. המורים הרוחניים לומדים שיטות עבודה במזרח אסיה, בדרך כלל, ומביאים עימם את הבשורה למדינות המערב. אך יש גם מורים רוחניים שנולדו באירופה, והביאו את בשורתם לאחר ביקור ממושך בארצות הברית. לדוגמה, המורה הרוחני פטר דנוב נולד בבולגריה למד רפואה בארצות הברית ובשלב מסוים עבר ללימודי דת ומסטיקה באוניברסיטה. לאחר מכן חזר עם בשורה רוחנית למולדתו בולגריה.

רוחניות חילונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחניות חילונית היא שיטה פילוסופית השואפת לתת טעם לממד הנפשי והפנימי של הקיום ללא צורך באמונה בקיומה של מציאות על-חושית (טרנסצנדנטית) כמו אלוהים או חיים שלאחר המוות, וללא צורך במיסטיקה או אידאות מופשטות אחרות. מבחינה זו המילה רוחניות אינה מרמזת על קיום של רוח נפרדת מהחומר אלא מרמזת על חיי הנפש וחיפוש המשמעות של האדם. הנפש והמשמעות הן תוצרים של המוח האנושי ואינן קיימות מחוצה לו. רוחניות חילונית מחברת בין החשיבות הגדולה שיש להיגיון, לעובדות, להטלת הספק, לעשייה המדעית ולחיפוש האמת עם הצורך האנושי במשמעות ובהדרכה כיצד כדאי לחיות. היא לא מתעלמת מהצד הרגשי שיש באדם ומכירה בחשיבות שיש לקהילה. רוחניות חילונית שואפת להציע טקסים וחגים חדשים שיחברו את האדם שיבחר בכך עם חיי הרוח ויזכירו לו ערכים כמו ערכי כבוד האדם, החירות, הטלת הספק ושוויון ההזדמנויות. גם השקפה זו רואה את חיי הרוח כעיקריים ואת החיים החומרניים כמשניים בחשיבותם ומאמינה שבעקבות היכולת של האדם למודעות עצמית, האדם יכול לבחור להתפתח אל מעבר לצרכים ההישרדותיים תוך מתן דגש על יצירה ועל הבנת הטבע שמסביבו. כך יוכל האדם לממש את מלוא היכולות שבו ולהגיע למשמעות בחייו.

בספרו של עודד פלד, כותב פרופסור רפי וייכרט, במבוא שמונח על עטיפת הספר, על שירת המשורר: <<אלה שיריו של חילוני מאמין המוצא בטבע את בית התפילה שלו>>[1].

שינויים בהיסטוריה בתפיסת הרוחניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי יואב שורק במסה "אמונה בקומת אדם", לאורך ההיסטוריה היו מספר תפיסות אוניברסליות מתחלפות ביחס למקומה של ה"רוחניות" בעולם. כל אחת מתפיסות אלו, עד זו שהחלה באמצע המאה ה-20, שררה מאות שנים לפחות:

  • בתקופה המקראית תפקיד ה"רוחניות" כלל חיפוש משמעותה המלאה של תפקיד האדם ל"תיקון העולם". גם מתן תורה לא שלל את תפקיד התבונה האנושית והניסיון כחלק מתפקידו הרוחני של האדם וכהשלמה להבנת רצון הבורא (למרות שרצון הבורא מתברר בעיקר דרך המקרא והמסורת). לפי תפיסה זו, קיים יחס והפריה הדדית בין העולם האמוני-ה"רוחני" לבין העולם ה"ארצי"-הגשמי, כאשר הפריה זו מעניקה מחד משמעות ותכלית לעולם ה"גשמי" ובמקביל מעשירה ומשלימה את העולם הרוחני[2].
  • מאז עליית הנצרות ועד עידן הנאורות, התפיסה בעולם הנוצרי הייתה ש"התגלות" שללה את מקומה של התבונה ושל האנושיות בעולם ה"רוחניות" והאמונה. תפיסה זו הובילה לדּוֹגְמָה לפיה "ידע ["רוחני"] אינו נבחן על ידי המציאות אלא המציאות נבחנת על ידו". לפי תפיסה זו התקיים נתק מוחלט בין העולם ה"אמוני"-הרוחני לבין העולם ה"ארצי"-הגשמי[2].
  • בעידן הנאורות נשללה הדּוֹגְמָה הקודמת לפיה "ידע ["רוחני"] אינו נבחן על ידי המציאות אלא המציאות נבחנת על ידו", והוחלפה בתפיסה "רוחנית" ש"בנרטיב הכולל של האדם כנזר הבריאה התר אחר האמת המצויה בתוך העולם" וש"העולם, הארצי והחומרי, מגלם בתוכו משמעות ואמת נצחית". תפיסה זו חזרה ל"אמונה רוחנית" בקיומו של יחס והפריה הדדית בין העולם האמוני-ה"רוחני" לבין העולם ה"ארצי"-הגשמי[2].
  • במאה ה-20, על רקע שתי מלחמות העולם וקריסת ה"אמונה" שההתקדמות הטכנולוגית תמנע את הסבל האנושי, התפתחה תפיסה שהפעם הייתה מבוססת על הפרדה מוחלטת בין העולם האמוני-ה"רוחני" לבין תחומים מסוג המדינאות והמוסר, הבנת הטבע והבנת ההיסטוריה, אלא שבניגוד לתקופה שקדמה לעידן הנאורות הפעם בעולם המערבי תחומים אלו הפכו לתחומים "חילוניים" לחלוטין. במקביל כתנועת נגד, בחלקים מהעולם הדתי התגבשה תפיסה לפיה תחומים מסוג המדינאות והמוסר (בניגוד לתחומים מסוג הרפואה, המדע והטכנולוגיה), הבנת הטבע והבנת ההיסטוריה צריכים להיות מושפעים אך ורק מהעולם האמוני-ה"רוחני", ואין כל מקום להפריה הדדית בתחומים אלו עם העולם ה"ארצי"-הגשמי. בניגוד לתפיסות אלו עומדים הוגים, שהראי"ה קוק בולט בהן, שגם בעת הזו "מאמינים" בקיום יחס והפריה הדדית מלא בין העולם ה"אמוני"-הרוחני לבין העולם ה"ארצי"-הגשמי[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עודד פלד, "בלכתך בשדה" (שירים 2010–2015) בהוצאת קשב לשירה תל אביב 2015.
  2. ^ 1 2 3 4 יואב שורק, ‏"אמונה בקומת אדם", השילוח, 16, אוקטובר 2019