רוכנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האי סארמאה בורוד. רוכנו מסומן בריבוע
הנפות במחוז סארה. נפת רוכנו היא מספר 13
כנסיית העץ של רוכנו
המגדלור של רוכנו

רוכנואסטונית: Ruhnu, בשבדית: Runö, רונו; בלטבית: Roņu) הוא אי אסטוני וגם נפה במחוז סארה. הוא ממוקם במפרץ ריגה בים הבלטי. עד שנת 1944 היו רוב תושבי האי דוברי שבדית והאי נקרא בפיהם רונו.

נפת רוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחה של נפת רוכנו 11 קמ"ר, זו הנפה הקטנה ביותר באסטוניה. רוכנו מרוחקת בקו אוירי 40 קילומטרים מלטביה ו-96 קילומטרים מפרנו. באי יש רק כפר אחד ואוכלוסייתו מונה כ-65 תושבי קבע בלבד. נפת רוכנו היא המקום המיושב ברציפות המבודד ביותר באיחוד האירופאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים הארכאולוגים העתיקים ביותר ברוכנו, שמשוער כי הם קשורים לציד כלבי-ים עונתי, מתוארכים ל-5000 לפנה"ס בערך. עת הגעת הסקנדינבים הקדומים לרונו ותחילתו של יישוב שבדי קבוע אינה ידועה. היא כנראה התחילה אחרי המאה ה-13, שכן אז נכפתה הנצרותעל תושבי מפרץ ריגה בידי המסדר הטבטוני.

הפעם הראשונה בה הועלתה רונו ואוכלוסייתו דוברת השבדית לכתב הייתה במכתב שנשלח בשנת 1341 על ידי בישופ קורלנד, הנותן אישור לתושבי רונו לחיות ולנהל את נכסיהם על-פי החוק שבדי.

משנת 1621 עד שנת 1721 הייתה רונו שייכת לממלכת שבדיה, ולאחר מכן לאימפריה הרוסית עד מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1644 נבנתה כנסייה מעץ ובניית הצריח שלה הסתיימה ב-1755. ב-1877 הובא לאי מגדלור שיוצר בצרפת ועוצב בידי גוסטב אייפל. המגדלור הוקם בנקודה הגבוהה ביותר באי. בשנת 1915, נכבש האי בידי הקיסרות הגרמנית, עד שנת 1918.

בשנת 1919, לאחר סיום המלחמה, חרף ניסיונות מקומיים להצטרף מחדש לשבדיה, וטענות טריטוריאליות של לטביה, הסכימו בני האי להצטרף לאסטוניה שזה עתה הוקמה. על-פי מפקד אוכלוסין משנת 1934, התגוררו באי 282 נפשות, מתוכם 277 שבדים ו-5 אסטונים אתנים.

במלחמת העולם השנייה, רוכנו, יחד עם שאר אסטוניה, נכבשה תחילה בידי ברית המועצות (1940 עד 1941) ואחר כך בידי גרמניה הנאצית (1941 עד 1944). בנובמבר 1943, 75 מבני האי נטשו אותו ועברו לשבדיה. ב-4 באוגוסט 1944, זמן קצר לפני הכיבוש הסובייטי השני, כל התושבים שנשארו על האי, פרט לשתי משפחות, עזבו באונייה לשבדיה.

במהלך השלטון הסובייטי אוכלס האי מחדש בידי אסטונים אתנים וגם שירת בסיס צבאי סובייטי. מספר התושבים מעולם לא עבר את ה-400, ובשנות השבעים, אחרי שסופה פגעה ברוכנו, רוב התושבים יושבו במקומות אחרים בברית המועצות ובשבדיה.

אחרי שאסטוניה קיבלה מחדש את עצמאותה בשנת 1991, כל המבנים, השטח והנכסים הוחזרו לבעליהם המקוריים לפני הכיבוש הסובייטי או לצאצאיהם, אשר במקרה של רוכנו, התגוררו ברובם בשבדיה. למרות שרובם לא חזרו לאי, הם עדיין מבקרים לעתים בארץ אבותיהם.

רוכנו כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאי יש מנחת מטוסים קטן. בחורף יוצאת טיסה בשבוע מקורסארה ומפרנו לרוכנו. בקיץ יוצאות שתי טיסות בשבוע. משני יעדים אלה יש גם שירות מעבורות.

רק תושבי הקבע באי רשאים להשתמש ברכב מנועי, על תיירים אסורה הכניסה ברכב מנועי.

מבנה כנסייה מאבן שהוקם ב-1912 משמש כיום לתפילה.

באי ישנו זן כבשים ייחודי המשמש להפקת צמר.

פרשת הדוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 2006 דווח על כך שדוב במשקל של כ-150 קילוגרם צף על גבי קרחון ממפרץ ריגה והגיע לרוכנו. הסיפור עורר עניין רב בתקשורת האסטונית והלטבית. בזכות הגעתו של הדוב הגיעו גם תיירים רבים מן הרגיל, מתוך תקווה לצפות בו. הדוב לא נתפס והרשויות מניחות שהצליח לעזוב את האי ולחזור ללטביה‏‏‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]