רולנד האנטפורד

רולנד האנטפורד
Roland Huntford

אין תמונה חופשית
לידה	1927 (בן 97 בערך) קייפטאון, איחוד דרום אפריקה
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	אוניברסיטת קייפטאון
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	ביוגרפיה
פרסים והוקרה	עמית החברה המלכותית לספרות Marsh Biography Award

רולנד האנטפורד (באנגלית: Roland Huntford; נולד ב-1927) הוא סופר, בעיקר של ביוגרפיות של חוקרי קוטב. הוא חי בקיימברידג' והיה בעברו כתב של "האוברזבר" לענייני סקנדינביה וכן בנושאי ספורט חורף. ב-1987-1986 כיהן כפרופסור חבר בקתדרה ע"ש אליסטייר הורן בסנט אנטוני קולג', אוקספורד.

קריירת כתיבה

האנטפורד כתב ביוגרפיות של רוברט פלקון סקוט, ארנסט שקלטון וזוכה פרס נובל לשלום פריטיוף ננסן. לספרו השנוי במחלוקת של האנטפורד, "המקום האחרון עלי אדמות" (שיצא במקור בשם "סקוט ואמונדסן") הציג לציבור את שני האישים האלה, שתפסו מקום של כבוד בחקר הקוטב הדרומי, במירוץ להגיע ראשונים אל הקוטב.

האנטפורד העלה את נקודת ההשקפה, לפיה הצלחתו של רואלד אמונדסן בכיבוש הקוטב הדרומי נעזרה בתכנון מעולה לאין ערוך, בעוד שטעויותיו של סקוט (וראשונה להן ההסתמכות על גרירת מזחלות בכוח אדם במקום על ידי כלבים) הביאו בסופו של דבר למותו של סקוט וחבריו.

מליצי היושר לפעולותיו של סקוט, ובראש ובראשונה ראנולף פינז, טוענים שהאנטפורד, החסר התנסות ישירה במסע קוטבי ובגרירת מזחלות, איננו מוסמך להסיק את המסקנות שהגיע אליהן על מגרעותיו הטכניות של סקוט. בביוגרפיה שלו "קפטן סקוט", פינז סותר כמה מקביעותיו של סקוט לגבי מגרעותיו של סקוט. "חודש מרץ הקר ביותר" (2001) מאת סוזן סולומון מכחיש רבות ממסקנותיו של האנטפורד על מנהיגותו של סקוט ועל כישוריו באמצעות ניתוח נתונים מדעיים, בייחוד מטאורולוגיים. בשנת 2012, גילתה קארן מיי מחדש את ההוראה הכתובה של סקוט, להשתמש בצוותי הכלבים כדי לסייע לו בדרכו לבסיס (הוראה שלא הוצאה לפועל), ובכך מזימה את טענתו של האנטפורד מ-1979, שההוראה הזאת ניתנה רק בעל פה ומטילה חלק גדול יותר מן האשמה על אנשי סקוט במחנה הבסיס.

ספריו של האנטפורד שאינם פולמוסיים כוללים את "ים העלטה", "אמרות הנרי איבסן" ו"שני קרשים והתלהבות: ההיסטוריה הדרמטית של גלישת סקי". ספרו הפולמוסי, "הטוטליטרים החדשים", הוא ביקורת על הסוציאליזם בשוודיה, הכתוב מנקודת ראות של התרבות הפוליטית המערבית. התזה העיקרית שלו הייתה, שמפלגה הסוציאל-דמוקרטית השוודית, כמו ה"טוטליטרים החדשים" בעולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי, לא נקטו באמצעי האלימות והפלת המורא של הטוטליטרים הישנים אלא בשידול ערמומי ותמרון עדין, כדי להשיג את מטרותיהם.