רולנד פרייזלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רולנד פרייזלר, 1942
פרייזלר (במרכז) פותח את ישיבת בית הדין העממי הדנה בעניין קושרי העשרים ביולי, בהצדעה במועל יד

רולנד פרייזלרגרמנית: Roland Freisler; ‏30 באוקטובר 1893 - 3 בפברואר 1945), משפטן נאצי הידוע לשמצה כנשיא הפולקסגריכט - בית הדין העממי, שהיה אחראי לפסקי דין שרירותיים רבים כנגד מתנגדי המשטר בימי השלטון הנאצי בגרמניה. היה ידוע גם בכינויו "השופט התליין".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרייזלר נולד בצלה, אביו היה מהנדס.

פרייזלר הצעיר התנדב לשרת במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1914 היה צוער. בהמשך המלחמה קיבל דרגת קצונה ועוטר, בטרם נפל בשבי הרוסי בשנת 1915 ובילה חמש שנים במחנות מאסר בסיביר. תוך כדי שביו, למד רוסית ופיתח עניין בקומוניזם.

ב־1920, הצליח פרייזלר לחזור לגרמניה. הוא למד משפטים ביינה וב־1923 סיים את חוק לימודיו בהצטיינות יתרה. לאחר שירות בעיריית קאסל (Kassel) מטעם הסוציאליסטים, הצטרף למפלגה הנאצית ב־1925 וב־1933 נבחר מטעמה לרייכסטאג. בו בזמן, שירת כמנהל כח האדם של משרד המשפטים של פרוסיה. במאי 1934 מונה גם לשר אחראי על המאבק בפעולות חבלה. לאחר מכן מונה כמזכיר המדינה של משרד המשפטים של הרייך, ובתפקיד זה כנציג המשרד השתתף בועידת ואנזה, בה נידון הפתרון הסופי, ב־20 בינואר 1942.

מ־1942 עד 1945 ישב פרייזלר בראש בית הדין העממי. לבית הדין הוקנתה סמכות לדון במגוון נרחב למדי של עבירות "פוליטיות", לרבות עבירות הנוגעות לשוק השחור (אותו ניסו השלטונות לדכא בתנאי קיצוב ומלחמה), ל"תבוסתנות" וכיוצא בזה. בית הדין הוסמך להמית את הבאים בפניו, ואכן עונש המוות הוטל אף על עבירות קלות יחסית. תחת נשיאותו של פרייזלר רבו עונשי המיתה, מאשר תחת נשיאות קודמו בתפקיד, ו־90% מפסקי הדין שיצאו מבית הדין כללו עונש מוות או מאסר עולם. בין 1942 ו־1945 גזר בית הדין מוות על כ־5,000 אנשים. המושב בראשותו ישב פרייזלר באופן אישי גזר מיתה על כ־2,600 מהם. כמות זו של 2,600 עונשי מוות היא הכמות אותה גזר בית הדין מאז היווסדו ב-1934 ועד שנת 1942 עת קיבל פרייזלר את תפקיד הנשיא. ב-22 בפברואר 1943 הוא דן למוות את הנס שול, סופי שול ואת כריסטוף פרובסט, חברי תנועת המחתרת האנטי נאצית "הוורד הלבן".

בתפקיד זה יישם את שיטות חיסול המתנגדים, אותן למד בשנות שביו ברוסיה (ואכן, היטלר כינה אותו "וישינסקי שלנו", כשהכוונה הייתה לתובע במשפטי מוסקבה הידועים לשמצה בשנות השלושים בברית המועצות). הוא פעל כשופט וקטגור כאחד, גידף את הנאשמים שהובאו בפניו תוך צעקות, התקלסויות ועלבונות. משתתפי קשר העשרים ביולי זכו ליחס קשה ואלים במיוחד. גנרלים ופלדמרשלים הובאו בפני בית המשפט כשהם לבושים במכנסיים גדולות ממידתם וללא חגורה, הוכרחו לעמוד בפני צעקותיו של פרייזלר, מבלי שניתנה להם אפשרות הוגנת להגן על עצמם, ונדונו למוות.

ב־3 בפברואר 1945, בעודו מתכונן למשפט בבית הדין נגד פביאן פון שלברנדורף, אחד מהקושרים של 20 ביולי, נהרג פרייזלר מפצצה שהוטלה ממפציץ אמריקני. שלברנדולף הועבר למחנות ריכוז שונים ושרד עד נפילת השלטון הנאצי.

אחיו של פרייזלר, אוסוואלד פרייזלר, היה פרקליט הגנה ידוע, אשר ייצג נאשמים בפשעים פוליטיים, למורת רוחה של המנהיגות הנאצית, וכל זאת בעת ששימש פרייזלר בתפקידים חשובים במנגנון המשפטי הנאצי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]