רומי גולדמינץ
 | |
| לידה |
1882 קרקוב, ממלכת גליציה ולודומריה, נחלת הכתר האוסטרי (ציסלייטניה), האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1960 (בגיל 78 בערך) אנטוורפן, ממלכת בלגיה |
| שם לידה | בנימין גולדמינץ |
| מדינה |
בלגיה |
| תקופת הפעילות | מ-1902 |
  | |
רומי בנימין גודלמינץ (בפלמית: Romi Benjamin Goldmuntz , 8 ביולי 1882– קרקוב - 13 במאי 1960 אנטוורפן) היה איש עסקים ומנהיג קהילתי וציוני יהודי-בלגי, יליד פולין שמילא תפקיד חשוב בתעשיית היהלומים באנטוורפן. נודע גם כפילנתרופ ואספן אמנות.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רומי גולדמינץ נולד בשם בנימין גולדמינץ בעיר בקרקוב, בתקופת השלטון האוסטרו-הונגרי. הוא היה אחד משמונת הילדים של משפחה יהודית .[1] בגיל צעיר היגר לבלגיה ולמד ליטוש יהלומים. בשנת 1902 פתח בית מלאכה משלו לעיבוד יהלומים בשנת 1920 מפעלו באנטוורפן כבר העסיק כ־600 עובדים. רומי גולדמינץ ואחיו לאופולד נמנו עם הלקוחות החשובים (sightholder) של החברה (DTC) Diamond Trading Company), חברת בת של הקונצרן דה בירס.[2] למחרת הכיבוש הנאצי נמלט לקוניאק בצרפת והאיץ בעמיתיו להימלט לאנגליה. בסוף יולי 1940 הגיע ללונדון ויחד עם איש העסקים הרמן שאמיסו יזם את הקמת לשכת ההתקשרות של תעשיית היהלומים ( Correspondence Office for (the) Diamond Industry), אשר בשיתוף פעולה עם ראש עיריית אנטוורפן קאמיל הויסמנס ועם הנהגת יהודי בריטניה, רשמה ואחסנה יהלומים בבריטניה עד תום המלחמה.[3]
בתום מלחמות העולם שכנע רבים מהגולים לחזור לגור ולפעול בבלגיה. החל משנת 1951 ועד מותו החזיק רומי גולדמינץ ביהלום המפורסם "ויטלסבאך הכחול" שנמכר קודם לאלמוני על ידי בני משפחת המלוכה הבווארית ויטלסבאך. אחרי מותו היהלום נמכר על ידי יורשיו של גולדמינץ לאיל הון גרמני.[4]
היה פעיל ציוני נלהב, תרם לעליית הנוער, לשיקום יתומים מקרב ילדים ניצולי שואה[5] ולהקמת מוזיאון לאמנות בנתניה (שלא האריך ימים והפך מאוחר יותר לבית הספר לפיתוח מנהיגות של צה"ל ומתקן נופש של האגודה למען החייל) (בית גולדמינץ).
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרכז לתרבות יהודית ובית הכנסת הגדול ואן דן נסטליי המשופץ (1958) באנטוורפן נקראים על שמו.
קישורים ומקורות חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מדליון עם דיוקנו של רומי גולדמינץ מאוסף יד ושם
- כתבה של נועם דביר בעיתון הארץ - "מוזיאון התמימות האבודה", 29 בפברואר 2012
- David de Vries - Diamonds and War:State, Capital and Labor in British Ruled Palestine, Berghahn Books 2010, ע ' 278, הערה 47
- ,Dan Mikhman Belgium and the Holocaust: Jews, Belgians, Germans, Yad Vashem Jerusalem 1998
- גנאלוגיה של משפחת גולדמינץ, באתר של דן הירשברג מאוניברסיטת פרינסטון.[6]
- "סיפורי חיים" באתר המכון ולהיסטוריה חברתית בהולנד