רומן וישניאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רומן וישניאק (1977)

רומן וישניאק (Roman Vishniac;‏ 19 באוגוסט 189722 בינואר 1990) היה צלם יהודי אמריקאי ממוצא רוסי שעיקר פרסומו בא לו בזכות שתיעד בצילומיו את התרבות של יהודי מרכז ומזרח אירופה לפני השואה.

וישניאק היה צלם מגוון ביותר, הוא היה בעל ידע רב בביולוגיה, אספן אמנות מומחה ומורה להיסטוריה של האמנות. לכל אורך חייו הוא תרם תרומות נכבדות בשטחי המיקרופוטוגרפיה וצילום בהשהיה. וישניאק גילה גם עניין רב בהיסטוריה, במיוחד זו של בני עמו. הוא שמר על קשר עבות ליהדותו ובתקופת חייו המאוחרת היה אף ציוני.

וישניאק זכה בהכרה בינלאומית בזכות עבודתו כצלם – תמונותיו מן השטעטל והגטאות היהודיים, צילומי פורטרט של אישים ידועים ותמונות מיקרוסקופיות בתחום הביולוגיה. ספרו הידוע ביותר הוא "עולם שנעלם" (A Vanished World), אשר פורסם בשנת 1983 והיה אחד הספרים הראשונים אשר תיעדו בתמונות את תרבות יהודי מזרח אירופה בתקופה שקדמה לשואה. וישניאק אף נודע כהומניסט אדוק אשר הערצתו לחיים בולטת בעבודתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומן וישניאק נולד בדאצ'ה של סבותיו בעיירה פבלובסק שבפאתי סנקט פטרבורג. הוא גדל במוסקבה. הזכות להתגורר במוסקבה בתקופת הצאר הוענקה ליהודים מעטים בלבד, אבל וישניאק יכול היה לגור בעיר כיוון שאביו, סלמון וישניאק, היה יצרן אמיד של מטריות, ואמו מניה הייתה בתו של סוחר יהלומים עשיר. בחודשי הקיץ, היו בני משפחת וישניאק עוזבים את העיר ושוהים בדאצ'ה סמוכה.

כילד הוקסם וישניאק מתחום הביולוגיה והצילום וחדרו היה מלא ב"צמחים, חרקים, דגים וחיות קטנות". ביום הולדתו השביעי קיבל מסבתו מיקרוסקופ שאליו חיבר מצלמה והחל לצלם אברי בעלי חיים שונים. עד היותו בן 10 קיבל את חינוכו בבית הוריו, והחל מגיל זה למד בבית ספר פרטי במוסקבה. החל משנת 1914 למד משך שש שנים במכון שאניאבסקי (כיום אוניברסיטה) במוסקבה. עוד בתקופת היותו סטודנט שירת בצבא הצאר ואחר כך בצבא הסובייטי. לאחר שקיבל תואר דוקטור בזואולוגיה הפך למרצה לביולוגיה.

ברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1918 עברה משפחתו הקרובה של וישניאק לברלין בירת גרמניה, לנוכח עליית האנטישמיות לאחר המהפכה הרוסית. וישניאק עבר לברלין בעקבות משפחתו, וזמן קצר לאחר שהגיע לשם נישא ללוטה (לאה) באג. לזוג נולדו שני ילדים: מארה ו-וולף. וישניאק תמך במשפחתו בעבודות מגוונות. בזמנו החופשי הוא למד את תחום אמנות המזרח הרחוק באוניברסיטת ברלין. הוא אף עסק במחקר בתחום האנדוקרינולוגיה, האופטיקה ואף צילם. בברלין הוא אף החל להרצות בפני קהל על נטורליזם.

בשנות השלושים, כאשר החלה האנטישמיות לעלות בגרמניה, יצא וישניאק למסעו המפורסם למזרח אירופה וצילם את תרבותם של יהודים עניים בכפרים הרריים ובגטאות עירוניים. משך כארבע שנים (התקופה המדויקת נתונה במחלוקת) הוא טייל מברלין לאזורים נידחים שונים באירופה וצילם אלפי תמונות. בשנת 1939 עברו אשתו וילדיו לשבדיה, שם התגוררו עם הורי אשתו. בקיץ 1939 התאחד וישניאק עם הוריו בעיר ניס שבצרפת.

בסוף קיץ 1940 הגיע וישניאק לפריז. הוא נאסר על ידי משטרת ממשל פטן ונשלח למחנה גירוש באנדר ולואר. המאסר אירע כיוון שוישניאק היה בעל אזרחות לטבית ואילו לטביה "נבלעה" בגוש הסובייטי, דבר ששינה את מעמדו לאדם חסר נתינות. לאחר שלושה חודשים, בזכות מאמצי אשתו, הצליח להשתחרר ממאסר, לעבור לליסבון ומשם היגר עם משפחתו לארצות הברית. אביו הצליח להתחבא במהלך המלחמה בצרפת, ואמו נפטרה מסרטן בשנת 1941.

ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1940 הגיעה משפחת וישניאק לניו יורק. וישניאק ניסה משך ימים ארוכים למצוא עבודה אולם כשל. אף ששלט במספר שפות, בהן גרמנית, רוסית ויידיש, הוא לא דיבר אנגלית, דבר שהיה לו לרועץ. הוא עסק מדי פעם בצילום פורטרטים, בעיקר ללקוחות זרים, אבל כמעט שלא עבד. בתקופה זו, בשנת 1942, הוא צילם את אלברט איינשטיין, אחד הפורטרטים הידועים ביותר שלו. וישניאק הגיע לביתו של איינשטיין בפרינסטון, ניו ג'רזי, והצליח להיכנס לבית באמתלה שהביא דרישת-שלום מחברים משותפים באירופה. את תמונתו של איינשטיין צילם בעוד המדען שקוע במחשבותיו ואינו שם לב למתרחש. מאוחר יותר ציין איינשטיין כי זהו הפורטרט החביב עליו. בשנת 1946 התגרש וישניאק מלוטה, ושנה אחר כך נשא לאישה את אדית ארנְסט, ידידת משפחה ותיקה. שנים ספורות אחר כך הפסיק לצלם פורטרטים והחל לצלם בשיטת המיקרופוטוגרפיה.

מעת שהגיע לארצות הברית ניסה וישניאק להעלות את האהדה למצוקתם של יהודי מזרח אירופה. כאשר הוצגה תערוכתו בשנת 1943 בטיצ'רס קולג' שבאוניברסיטת קולומביה, הוא כתב לאלינור רוזוולט (הגברת הראשונה באותה עת) והזמין אותה לתערוכתו, היא לא נענתה. הוא אף שלח צילומים אחדים לנשיא ארצות הברית.

מתוך כ-16,000 תמונות שצילם וישניאק במזרח אירופה, רק כ-2,000 הגיעו לארצות הברית. חלקם באמצעות משפחתו וחלקם הוברחו באמצעות חברו הקרוב וולטר בירר, דרך קובה.

חייו המאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וישניק בסביבות שנת 1981

אף בזקנתו המשיך וישניאק להיות פעיל מאוד. בשנת 1957 הוא מונה לעמית מחקר בבית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין ובשנת 1961 קיבל תואר "פרופסור לחינוך ביולוגי". בעשורים השביעי והשמיני לחייו הוא קיבל מינוי "פרופסור ליצירתיות" במכון פראט, שם לימד קורסים שונים, בהם קורס על הפילוסופיה של הצילום. בתקופה זו חי במנהטן עם אשתו אדית ועסק אף בצילום ואספנות.

במהלך חייו יצר וישניאק סרטים רבים ואף הופיע במספר סרטים דוקומנטריים. בין סרטיו: סדרה על "הביולוגיה החיה" שעסקה במגוון נושאים כגון ביולוגיה של התא, אמבריולוגיה, אבולוציה, גנטיקה ועוד.

לווישניאק הוענקו תוארי דוקטור לשם כבוד מבית הספר לעיצוב של רוד איילנד, הקולג' לאמנויות קולומביה והקולג' לאמנות של קליפורניה. הוא נפטר מסרטן המעי הגס ב-22 בינואר 1990.

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז ומזרח אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1935–1939[עריכת קוד מקור | עריכה]

וישניאק ידוע בזכות תמונותיו הדרמטיות של יהודים בערים ובשטעטל במזרח אירופה. תחילה מימן את עבודתו ארגון הג'וינט כחלק ממאמציו לאיסוף תרומות, אבל וישניאק גילה עניין אישי בפרויקט זה. הוא המשיך לנסוע הלוך ושוב מברלין לגטאות בברית המועצות, פולין, רומניה, צ'כוסלובקיה וליטא, שנים לאחר שתם המימון מן הג'וינט.

בעודו תר באירופה, הוא הסתובב בכסות של סוחר בדים, כאשר הוא נסמך על עזרתם של יהודים מקומיים ומשחד מדי פעם את אלה שניסו לעוצרו בדרכו. בשנים הללו הוא נעצר על ידי המשטרה לעתים קרובות כיוון שנתפס בעודו מצלם. לעתים נחשד בריגול (באותה תקופה נאסר על יהודים לצלם או אפילו לשאת מצלמה). שנים אחר כך הציג את צילומיו, לעתים בתערוכות יחיד במוזאונים ובמוסדות שונים.

כל אחד מ-16,000 הצילומים שצילם דרשו מאמץ; רבים מהם צולמו במסתור, לעתים ללא ידיעת המצולמים. וישניאק אף התקשה לרכוש סרטי צילום למצלמתו, כיוון שהיה יהודי. לעתים פיתח את תמונותיו בברלין ופעמים אחרות עשה זאת בטבע, במי נהרות בלילות חסרי ירח.

לחלק מן הכפרים הנידחים אליהם הגיע היה צריך לשאת את ציוד הצילום על גבו, עשרות קילוגרמים של מצלמות וחצובות, משך קילומטרים רבים. בתצלומיו תיעד עשרות אלפי יהודים עניים במזרח אירופה. לצילומים בתוך בתים השתמש במצלמה מתוצרת לייקה ששאל מידיד לא-יהודי, ואילו מחוץ לכתלי בתים צילם בדרך כלל במצלמת רולופלקס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]