רונאלד קומאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רונאלד קומאן
Ronaldkoeman.jpg
מידע אישי
תאריך לידה 21 במרץ 1963
מקום לידה זאנדם שבהולנד
עמדה קשר, בלם
מועדונים כשחקן
1980 - 1983
1983 - 1986
1986 - 1989
1989 - 1995
1995 - 1997
חרונינגן
אייאקס אמסטרדם
פ.ס.וו. איינדהובן
ברצלונה
פיינורד
89 (33)
94 (23)
98 (51)
192 (67)
60 (19)
נבחרת לאומית כשחקן
1983 - 1994 הולנד 78 (14)
קבוצות כמאמן
1997 - 1998
2000 - 2001
2001 - 2005
2005 - 2006
2006 - 2007
2007 - 2008
2009
2011 - 2014
2014 -
נבחרת הולנד
ויטסה ארנהיים
אייאקס אמסטרדם
בנפיקה ליסבון
פ.ס.וו. איינדהובן
ולנסיה
א.ז. אלקמאר
פיינורד
סאות'המפטון

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

רונאלד קומאן (נולד ב-21 במרץ 1963 בזאנדאם שבהולנד) הוא כדורגלן בינלאומי לשעבר אשר שיחק בעמדת הבלם, וכיום מאמנה של סאות'המפטון.

אחרי שכבש את שער הניצחון של ברצלונה בגמר ליגת האלופות של 1992, הוא הפך לכדורגלן הראשון שכבש שער בשני משחקי גמר אירופאים שונים שנתיים ברציפות.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומאן החל את הקריירה המקצוענית שלו בשנת 1980 במדי חרונינגן. אחרי ששיחק מאוחר יותר בקריירה במדי אייאקס אמסטרדם, פ.ס.וו וברצלונה, הוא סיים את הקריירה שלו במדי פיינורד. במהלך הקריירה שלו הוא זכה פעמיים בגביע אירופה לאלופות, 5 פעמים באליפות ליגת העל ההולנדית, 4 אליפויות ליגת העל הספרדית, פעם אחת בגביע הספרדי והוא גם היה שותף לזכייתה של נבחרת הולנד ביורו 1988.

למרות שתפקידו היה בלם, קומאן היה ידוע בבעיטות חופשיות חזקות באופן נדיר ברגלו הימנית ומומחיותו בזכייה בכדורים מתים שעזרה לו לכבוש שערים משמעותיים רבים למען קבוצתו, ואחד השערים הזכורים ביותר שלו היה מבעיטה חופשית במדי ברצלונה בגמר ליגת האלופות בשנת 1992. הוא שיחק במדי הנבחרת הלאומית של הולנד במהלך טורנירי מונדיאל 1990 ומונדיאל 1994, וצבר במדי הנבחרת סך הכול 78 הופעות בהן כבש 14 שערים.

בשנת 1988, לאחר משחק חצי גמר היורו מול גרמניה (שנגמר בניצחון הולנדי 2-1) בהמבורג, קומאן ניגב את הזיעה מגבו באופן פרובוקטיבי בעזרת חולצתו של עמיתו הגרמני אולאף ת'ון כאילו השתמש בנייר טואלט, מול הקהל הגרמני. על המעשה הזה הוא התחרט בפומבי מאוחר יותר.

אחרי הקדנציה הקצרה שלו במשחק בפיינורד, קומאן פרש ממשחק מקצועני. מיד לאחר פרישתו, התמנה קומאן לחלק ממערך האימון של הנבחרת שאותה הדריך אז חוס הידינק לקראת מונדיאל 1998 בצרפת יחד עם יוהאן ניסקנס ופרנק רייקארד. אחרי המונדיאל קומאן קיבל את משרת עוזר המאמן של ברצלונה. בשנת 2000, הוא קיבל את משרת האימון הראשונה שלו בקבוצת ויטסה ארנהיים, אותה הצליח במהרה להביא לשחק במסגרת גביע אופ"א בהצלחה רבה, כשלרשות המועדון היה תקציב קטן מאוד יחסית למועדונים אחרים.

שנה אחר כך, ב-2001, קומאן התמנה להיות מאמן המועדון הגדול הראשון שלו, אייאקס. הונה של אייאקס צמח משמעותית לאחר שמאז שקומאן הגיע, הצלחה רבה נרשמה לזכות הקבוצה. קומאן זכה בעונתו הראשונה בקבוצה בדאבל בעונת 2001/2002. למרות שזכו שוב בתואר האליפות בעונת 2003/2004, אייאקס נחשבה לקבוצה מספר שתיים בהולנד אחרי פ.ס.וו איינדהובן, וקומאן התפטר ממשרת האימון במועדון אחרי שהקבוצה הודחה מגביע אופ"א על ידי אוסר.

קומאן חזר מהר מאוד למשחק אחרי האכזבה שנבעה מהתפטרותו מאייאקס בפברואר 2005, כאשר לקח על עצמו את משרת המאמן באלופה הפורטוגלית בנפיקה ליסבון, וירש בתפקיד את מאמן העל האיטלקי ג'ובאני טראפטוני. בבנפיקה, זכה רק בסופרקאפ הפורטוגלי, אחרי שסיים במקום השלישי בליגה (אחרי פורטו וספורטינג ליסבון), ואחרי שהודח מהגביע הפורטוגלי ברבע הגמר (על ידי ויטוריה דה גימארייש). עקב כך, ועקב הצעת עבודה מפ.ס.וו, קומאן נאלץ לעזוב את המועדון שנה אחת לפני תום החוזה שלו בקבוצה, אף על פי ההצלחה של בנפיקה בליגת האלופות באותה השנה, בה הודחה הקבוצה ברבע הגמר על ברצלונה שגם בסוף העונה הניפה את הגביע. ביוני 2014 חתם קומאן על חוזה ל-3 שנים בסאות'המפטון מליגת הפרמייר ליג האנגלית.

הוא נשוי ואב לשלושה. אחיו של קומאן, ארווין קומאן, גם הוא מאמן כדורגל.

תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]


כדורגלן השנה בהולנד

1984: חוליט  •  1985: ואן באסטן  •  1986: חוליט  •  1987: קומאן  •  1988: קומאן  •  1989: רומאריו  •  1990: ווטרס  •  1991: ברגקאמפ  •  1992: ברגקאמפ  •  1993: ליטמאנן  •  1994: דה בור  •  1995: ניליס  •  1996: דה בור  •  1997: סטאם  •  1999: ואן ניסטלרוי  •  2000: ואן ניסטלרוי  •  2001: ואן בומל  •  2002: ואן הוידונק  •  2003: קז'מן  •  2004: מקסוול  •  2005: ואן בומל  •  2006: קאוט  •  2007: אלווס  •  2008: הייטינחה  •  2009: אל חמדאווי  •  2010: סוארס  •  2011: יאנסן  •  2012: ורטונגן  •  2013: בוני  •  2014: בלינד