גרד פון רונדשטט

קרל רודולף גרד פון רונדשטט
Karl Rudolf Gerd von Rundstedt

גרד פון רונדשטט, 1932
לידה	12 בדצמבר 1875 אשרסלבן, הקיסרות הגרמנית
פטירה	24 בפברואר 1953 (בגיל 77) הנובר, גרמניה המערבית
מקום קבורה	Stadtfriedhof Stöcken
מדינה	גרמניה
השכלה	האקדמיה הצבאית הפרוסית
צאצאים	Hans Gerd von Rundstedt
השתייכות
תקופת הפעילות	1892–1945 (כ־53 שנים)
דרגה	גנרל-פלדמרשל
תפקידים בשירות
מפקד דיוויזיית הפרשים ה-2 מפקד הדיוויזיה ה-3 של הרייכסווהר מפקד קבוצת הארמייה הראשונה מפקד קבוצת ארמיות דרום מפקד קבוצת ארמיות A מפקד קבוצת ארמיות דרום מפקד הפיקוד המערבי
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה הפלישה לפולין המערכה על צרפת מבצע ברברוסה קרב הארדנים
עיטורים
צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות צלב הברזל דרגה ראשונה צלב הברזל דרגה שנייה אות הפלישה לחבל הסודטים אות מסדר מיכאל הקדוש (רומניה) מסדר הבז הלבן

קרל רודולף גרד פון רונדשטט (בגרמנית: Karl Rudolf Gerd von Rundstedt‏; 12 בדצמבר 1875 – 24 בפברואר 1953) היה קצין בכיר בוורמאכט בדרגת גנרל-פלדמרשל. שימש בתפקידי מפתח בשלושה מבצעים משמעותיים: כיבוש צרפת בשנת 1940, מבצע ברברוסה – הפלישה לברית המועצות בשנת 1941, וקרב הארדנים אל מול בעלות הברית המערביות בשנת 1944. במרץ 1945 הודח על ידי היטלר משירות פעיל. לאחר המלחמה הואשם בביצוע פשעי מלחמה, אך לא הועמד לדין בשל בריאותו הרופפת.

קורות חיים

קריירה מוקדמת

רונדשטט נולד למשפחה פרוסית אריסטוקרטית באשרסלבן, והיה בנו של קצין הפרשים, גנרל מיור גרד פון רונדשטט. הוא התגייס לצבא הקיסרי בשנת 1892, כאשר נרשם ללימודים באקדמיה צבאית, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-83 (נסיכות הבוחר מהסן ה-3 - פון ויטיך). בשנים 1903–1906 הוא למד באקדמיית המלחמה הפרוסית, ובשנת 1907 הוא מונה לקצין במטה הכללי. בשנת 1909 הוא הועלה לדרגת האופטמן, ובשנת 1912 הוא מונה למפקד פלוגה ברגימנט הרגלים ה-171 (אלזס העליונה ה-2).

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שירת במטה דיוויזיית המילואים ה-22, שהייתה חלק מקורפוס המילואים ה-4 בארמייה הראשונה, וזמן קצר לאחר פרוץ המלחמה הוא הועלה לדרגת מיור. ב-1915 עבר לחזית המזרחית, אשר התאפיינה, בניגוד לחזית המערבית, בקרבות תנועה ולא במגננה, ובשנת 1918 הוא שימש כקצין אג"ם בקורפוס ה-15.

לאחר המלחמה נותר רונדשטט בצבא המקוצץ, הרייכסווהר שלאחר הסכם ורסאי, אשר כלל רק 100,000 חיילים. בשנת 1920 הוא מונה לראש מטה דיוויזיית הפרשים ה-3 בקאסל בדרגת אוברסט לויטננט, ובשנת 1923 הועלה לדרגת אוברסט. בשנת 1925 הוא מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-18 במינסטר, ובשנת 1927 הוא הועלה לדרגת גנרל מיור. בשנת 1928 פון רונדשטט מונה למפקד דיוויזיית הפרשים ה-2 בברסלאו, ובשנת 1929 הוא הועלה לדרגת גנרל לויטננט. בשנת 1932 פון רונדשטט הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים ומונה למפקד המחוז הצבאי השלישי בברלין ולמפקד הדיוויזיה ה-3 של הרייכסווהר, ומאוחר יותר מונה למפקד קבוצת הארמייה הראשונה בברלין. במהלך אותה שנה איים בהתפטרות כאשר קנצלר גרמניה, פרנץ פון פאפן, הורה על טיהור פוליטי בצבא, ופיטורי הקצינים האוהדים את המפלגה הנאצית. לאחר עליית הנאצים לשלטון ראה באור דומה את הפעולות שפעלה המפלגה על מנת להביא לנאציפיקציה של הצבא.

ב-1 במרץ 1938 הוא הועלה לדרגת גנרל אוברסט. בשנת 1938 התחוללה "פרשת בלומברג-פריטש". שר המלחמה ורנר פון בלומברג הואשם בשערוריית מין בכך שאשתו הטרייה הייתה בעברה זונה. פרשה זו הביאה לפרישתו. מפקד הצבא הגרמני, ורנר פון פריטש, מצא עצמו עד מהרה במרכזה של שערורייה נוספת, שכפי הנראה ניזומה על ידי ריינהארד היידריך והיינריך הימלר, בה הואשם בקיום יחסים עם זונה ממין זכר ותשלום דמי לא יחרץ. סילוקם של פריטש ובלומברג הביא לכך שהיטלר לקח על עצמו את הפיקוד העליון של הצבא הגרמני, הקים את ה-OKW עם וילהלם קייטל בראשו, והדיח משורותיו את כל הגנרלים שנראו כבלתי מתאימים למשטר החדש, וביניהם רונדשטט.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 גויס רונדשטט מחדש לצבא. כאשר עזב את הצבא קיבל דרגת אוברסט (אלוף-משנה) של כבוד של רגימנט הרגלים ה-18 בשורותיה לחם. במהלך כל המלחמה ענד רונדשטט את דרגות האוברסט, ולא דרגות בכירות יותר להן היה זכאי. הוא קיבל את הפיקוד על "קבוצת ארמיות דרום" בזמן כיבושה של פולין, ובכך הצטיין.

תפקידו בכיבוש צרפת

בנובמבר 1939 הגיע רונדשטט לעיר קובלנץ וקיבל את הפיקוד על "קבוצת ארמיות A" שהייתה פרושה אל מול יער הארדנים בבלגיה. ראש המטה של רונדשטט היה אריך פון מאנשטיין. פון מאנשטיין הגה רעיון שבעזרתו של רונדשטט גרם לקבלת תוכנית "אבחת מגל" לכיבושה של צרפת. התוכניות השונות שהעלה המטה הכללי עברו לעיונם של רונדשטט ומאנשטיין, ואלה נתנו לפקודת המבצע "מקרה צהוב" את צורתה הסופית, והמבריקה. הייתה זו חשיבה צבאית יוצאת דופן ומקורית, אשר הצליחה לקבל את תשומת לבו, ולבסוף את הסכמתו של היטלר, ועמדה בניגוד לקיפאון המחשבתי המוחלט של המפקדים הצרפתים שעמדו מולם.

עיקר התוכנית - פעולות הסחה באגף הימני של הכוחות, אשר ימשכו את בעלות הברית לתוך בלגיה, ובה בעת מבקע משוריין באגף השמאלי, תוך כיבוש העיר סדאן, ודהרה אל הים, על מנת לכתר את כוחות בעלות הברית בין האגף הימני של הכוחות ובין הים. שמה של התוכנית "איבחת מגל" הראה את התנופה והמחץ שייחסו לה הוגיה. וזאת כאשר מולם ניצבו אבירי המגננה הסטאטית מבית המרשל אנרי פיליפ פטן אשר הציבו את צבאם מאחורי מכשול נייח - קו מאז'ינו והעריכו כי די יהיה בכך לניהול מלחמה בעידן המטוס והטנק.

עם פרוץ הקרבות במאי 1940 עמד רונדשטט בראש "קבוצת ארמיות A", אשר להן ניתן התפקיד העיקרי בפקודת המבצע, המעבר דרך יער הארדנים, אל עבר נהר המֶז וכיבוש העיר סדאן. הקבוצה כללה שבע דיוויזיות פאנצר מתוך 10 דיוויזיות הפאנצר של הוורמאכט. על פי התוכנית האגרוף המשוריין היה עתיד להכות בצבאות הטריטוריאליים ובאנשי המילואים הצרפתים מדרג ב' שעמדו מולם באזור הנהר מֶז והעיר סדאן.

ב-14 במאי 1940, הדיוויזיות המשוריינות, בפיקודו של הגנרל היינץ גודריאן חצו את נהר המֶז, ויצרו מבקע עמוק בחזית הצרפתית, תוך שהן מתחילות בשעטה אל הים, לכיתור הכוחות הבריטיים והצרפתיים אשר נכנסו, על פי תוכנית בעלות הברית המקורית, שכונתה "תוכנית D", אל שטח בלגיה.

התוכנית המבצעית וביצועה על ידי רונדשטט היו מופת למנהיגות צבאית, אלא שעם התקדמותם של הכוחות החל רונדשטט, שהיה זהיר מטבעו, לפקפק ביכולת השרידות של כוחות השריון הפועלים באורח עצמאי עמוק בשטח האויב, ובקווי אספקה ארוכים ובלתי רציפים. לזהירות זו היה שותף אדולף היטלר. אל מול רונדשטט הזהיר עמדו דרגים זוטרים יותר ונלהבים, החל ממפקדי הקורפוסים כגודריאן שפעלו בשדה הקרב בצורה כמעט עצמאית, דרך מפקדי "קבוצות השריון" ומפקדי הארמיות, שהיו אף הם נלהבים להתקדם. ב-17 במאי הורה רונדשטט לגודריאן לעצור, אלא שהפקודה, שעברה מספר דרגי משנה עד שהגיעה לגודריאן, איפשרה "סיור אלים". גודריאן פירש את הפקודה באופן חופשי למדי, הותיר את מפקדת הקורפוס מאחור, כאשר גוף הקורפוס, דיוויזיות הפאנצר עצמן, הפכו כולן ל"סיור אלים" והמשיכו בשעטה אל הים.

ב-24 במאי כאשר היה ברור כי הגרמנים מצויים במרוץ אל התעלה אל מול הכוחות הבריטים והצרפתים המבקשים להתפנות דרך הים אל האי הבריטי, הורה היטלר שוב לכוחותיו לעצור. אל מול מפקדי השדה כגודריאן, אשר הבינו כי כוחו של האויב נשבר, היה רונדשטט שבוי בידי זהירותו, והעדיף לפעול באופן זהיר, ולא לשעוט אל הבלתי נודע. הייתה זו עצירה זו של הטנקים הגרמנים אשר איפשרה את מבצע דינמו - פינוי חיל המשלוח הבריטי וכוחות צרפתיים נוספים דרך העיר דנקרק אל בריטניה, דבר שאיפשר את עמידתה של בריטניה לאחר נפילת צרפת. רונדשטט הוא בין האחראים הראשיים לפקודת העצירה.

מבצע ברברוסה

לאחר כיבוש צרפת קיבל רונדשטט דרגת גנרל פלדמרשל (אם כי המשיך לענוד את דרגות הקולונל), ב-19 ביולי 1940. זמן מה עסק בתכנון מבצע "ארי הים", הפלישה לבריטניה, אשר בוטלה לאחר "הקרב על בריטניה" בה הוכיח חיל האוויר הבריטי את עליונותו על הלופטוואפה, דבר שהפך את תוכנית הפלישה לבלתי ריאלית. לאחר מכן קיבל פיקוד על כוחות הגרמנים בשטחים הכבושים, ועסק בפיתוח ביצורי החוף בהולנד, בלגיה וצרפת.

ביוני 1941 קיבל רונדשטט את הפיקוד על "קבוצת ארמיות דרום" ב"מבצע ברברוסה", הפלישה לברית המועצות. תחת פיקודו של רונדשטט היה כוח עצום שכלל 52 דיוויזיות חי"ר וחמש דיוויזיות פאנצר.

רונדשטט השיג את כל יעדיו. טורי השריון הגרמניים פרצו דרומה, בלתי ניתנים כמעט לעצירה, עד שכמעט כל כובדה של המלחמה נטה דרומה, כאשר באוגוסט ובספטמבר 1941 נוצרה הזדמנות לכבוש את אוקראינה כולה, ולהשמיד כוחות עצומים, בפיקודו של המרשל סמיון בודיוני. כבמקרה "פקודת העצירה" של היטלר בדנקירק, הייתה גם כאן התקדמותו המהירה של רונדשטט לרועץ לגרמנים מבחינה אסטרטגית. כאשר באוגוסט 1941 ניתן היה לפרוץ ישירות אל מוסקבה, אם ירוכזו כוחות לשם כך, החליט היטלר כי קודם לכן ירוכזו כוחות באזור הדרום, תחת פיקודו של רונדשטט לשם כיבושה של אוקראינה, ורק לאחר סיומם של מבצעים אלו יפרצו הגרמנים אל מוסקבה. רוב ההיסטוריונים הצבאיים חושבים שהייתה זו שגיאה, שהביאה לכך שהקרב על מוסקבה יתאחר במספר שבועות, ויתרחש בנתוני מזג אוויר קשים, במיוחד בתחילת ההתקפה כאשר הטנקים הגרמניים שקעו בבוץ.

ביצועיו של רונדשטט לפקודות שניתנו לו, היו מעולים. הוא פיקד על מערכת כיתור אדירה, בה כותרו כשש מאות וחמישים אלף חיילי ברית המועצות באזור קייב, ונלקחו בשבי (חיילים אלה זכו ליחס בלתי אנושי, ורובם נרצחו, הורעבו למוות והוצעדו בצעדות מוות. היה זה בין החמורים שבפשעי המלחמה של הוורמאכט).

לאחר ניצחון גדול זה פנה רונדשטט מזרחה, והתקיף את חרקוב ורוסטוב על הדון. בעוד שקבוצת ארמיות מרכז הייתה שקועה בקרב האיתנים על מוסקבה, היו הפקודות שקיבל רונדשטט מעורפלות יותר. הוא אמור היה "לכבוש את חופי הים השחור והקווקז", דבר שהביא למעשה למסע חסר מטרה כמעט מזרחה, אל מעבר לנהר מיוס, כאשר הכוחות מצפון לו מרותקים אל מול כוחות עדיפים, ואגפו הצפוני חשוף. במהלך המתקפה לקה רונדשטט בהתקף לב, אך המשיך לפקד על הכוחות. כיבוש רוסטוב נתקל בקשיים, ורונדשטט הזהיר ביקש מהיטלר כי יינתן לו לסגת לקו בו יוכל להחזיק בביטחון מעברו המערבי של הנהר מיוס. למשמע בקשה זו פיטר היטלר את רונדשטט והחליפו בגנרל ולטר פון רייכנאו, נאצי קנאי, ועושה דברו של היטלר.

פיטורין שרירותיים אלו היו סימן למפקדי הצבא הגרמני כי היטלר יכול לנהוג בהם כאוות נפשו. לפיטורין לא ניתנה כל התראה, או נימוק.

קרב הארדנים

רונדשטט, ארווין רומל, אלפרד גאוזה ובודו צימרמן, 1943.

גרד פון רונדשטט במהלך משפטי נירנברג

היטלר החזיר את רונדשטט לשירות כארבעה חודשים לאחר פיטוריו, במרץ 1942. רונדשטט קיבל את הפיקוד על הכוחות במערב, שם היה לו חלק בהקמת החומה האטלנטית, מערכת של ביצורים לאורך כ-2,700 קילומטרים שנועדו למנוע את פלישת צבאות ארצות הברית ובריטניה ובעלות בריתן. משזו אכן הגיעה ב-6 ביוני 1944, דרש רונדשטט מהיטלר כי יפתח במשא ומתן לסיומה של המלחמה ולהסדר עם בעלות הברית המערביות. בתגובה פיטר אותו היטלר והחליפו בגנרל גינתר פון קלוגה.

לאחר קשר העשרים ביולי בו ניסתה קבוצת קציני צבא בראשותו של קלאוס שנק פון שטאופנברג לרצוח את היטלר, גילה רונדשטט נאמנות להיטלר. הוא הסכים להצטרף לוילהלם קייטל ולהיינץ גודריאן ב"בית דין של כבוד", אשר בו היו גם חברים ולטר שרוט וקרל וילהלם שפכט, שנועד להדיח קצינים המעורבים בקשר מן השירות הצבאי. היה זה כתם על המוניטין של רונדשטט כ"א-פוליטי". בית דין זה אמנם היה מוסמך רק להדיח קצינים אלה מן השירות, אך למעשה משהודחו הקצינים מן השירות נחשפו למערכת "בתי הדין העממיים" בראשותו של רולנד פרייזלר, בהם הועמדו למשפט קצר ומשפיל, בסיומו נדונו למוות משפיל ואכזרי, כאשר נתלו במיתרי פסנתר שהיו מחוברים לתקרה באמצעות אנקולי קצבים. בין הנידונים באופן זה היו רעיו הוותיקים של רונדשטט לנשק.

באמצע אוגוסט קרסה חזיתו של גינטר פון קלוגה במערב, ורונדשטט קיבל שוב את הפיקוד על חזית זו. הוא נחל הצלחה גדולה בסיכולו של "מבצע מרקט גרדן" (גן שוק) בו הוצנחו כוחות בריטים ואמריקנים בדאונים ובמצנחים באזור העיירה ארנהם, במטרה ליצור ראש גשר באזור זה לכיבוש אזור הריין הצפוני.

לאחר מכן, באמצע דצמבר 1944 קיבל רונדשטט את הפיקוד על המתקפה הגרמנית הגדולה האחרונה במלחמה, קרב הארדנים. הוא קיבל פקודות לתקוף את הצבא האמריקני והבריטי דרך יער הארדנים, לכבוש את מאגרי הדלק של בעלות הברית, ולהתקדם משם אל נמל אנטוורפן ובכך לנתק את הכוחות ביבשת מנמל האספקה העיקרי שלהם, ולמעשה להפוך את גלגל המלחמה שנטה לרעתה של גרמניה. תוכנית זו הייתה מלכתחילה הימור, והייתה תלויה בביצוע דקדקני, בתנאי מזג אוויר מסוימים, ובמגוון תנאים שהיו צריכים להתקיים, כמו תפיסת מאגרי הדלק של בעלות הברית. בתחילה נראה כי המבצע עומד להצליח, אך אל מול עמידה עקשנית של חיילי החי"ר האמריקנים (בניגוד לחוסר היכולת הצבאית של מפקדיהם הבכירים), ולאחר שהשתנו תנאי מזג האוויר ועליונותם האווירית של בעלות הברית קיבלה ביטוי, נקטם עוקצה של המתקפה, ולאחר חודש היו הכוחות הגרמנים בנקודה ממנה יצאו, לאחר שספגו אבדות כבדות. רונדשטט יצא למתקפה זו (שסיבתה הייתה יותר פוליטית מצבאית) בלב כבד וברגשות מעורבים. חששותיו אכן התגשמו, ובמתקפת הארדנים בזבזה גרמניה בהימור מסוכן את שארית כוחותיה הכשירים, וזאת אל מול מתקפה של כוחות רוסיים עצומים במזרח. במרץ 1945 הביע רונדשטט את דעתו בפני וילהלם קייטל כי על היטלר לנסות ולהגיע להסכם עם בעלות הברית ולא להמשיך במלחמה. הדבר הביא שוב לפיטוריו, בפעם האחרונה.

ב-1 במאי 1945 נתפס רונדשטט על ידי דיוויזיית הרגלים ה-36 של צבא ארצות הברית. בעודו בחקירה סבל מהתקף לב נוסף. הוא נלקח לבריטניה שם הוחזק בשבי. ביולי 1948 שוחרר, וחי בהנובר עד מותו בשנת 1953, והוא בן 77 שנים.

לקריאה נוספת

• אליסטר הורן, כך נפלה צרפת, מערכות, 1971, מסת"ב 9650503137
• אלן קלרק, מבצע ברברוסה, מערכות, 1979

קישורים חיצוניים

• גרד פון רונדשטט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• גרד פון רונדשטט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)