רוני ניניו
 | |
| לידה |
7 במאי 1954 (בן 69) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1981 |
| עיסוק | במאי תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה |
| מקום לימודים | האנטר קולג' |
| יצירות בולטות | "עבודה ערבית", "מרחק נגיעה", "לתפוס את השמים" "כבודו", "היו לילות" |
| פרסים והוקרה |
|
| https://ronininio.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
רוני ניניו (נולד ב-7 במאי 1954) הוא במאי תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוני ניניו נולד בניו יורק לאשת הרדיו, המחזאית, התסריטאית והמתרגמת חנה בן-ארי ולבמאי והשחקן, איש תיאטרון הבימה אברהם ניניו בעת ששהו שם לצורכי השתלמות מקצועית.
ניניו גדל בתל אביב והשתתף בילדותו בתסכיתי רדיו. בתיכון החל לביים לראשונה סרטים. בצבא שירת בחיל האוויר ועסק ביצירת סרטי הדרכה[1].
למד קולנוע וטלוויזיה בהאנטר קולג' ובאוניברסיטת ניו יורק. במהלך לימודיו ביים מספר סרטי סטודנטים[1], השתלם בקורסים לתיאטרון ושיחק בתיאטרון אימפרוביזציה.
לאחר סיום לימודיו שב ארצה והחל לביים דרמות לטלוויזיה, וידאו קליפים וסרטוני פרסומת[2].
בימוי בתיאטרון וניהול אומנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך השנים, ביים רוני ניניו הצגות תיאטרון, מופעי מוזיקה, הצגות ילדים ומופעי בידור. בין ההצגות שביים: בתיאטרון החאן - "הנון של ראש העיר ירושלים", "עלילות עקביה"[3], "לילה במאי"[4], "יחזקאל"[5], שיחות אחרי לוויה" ו"דוחקי הקץ"[6]; בתיאטרון הבימה - "ארטון" (זוכת פרס נסים אלוני למחזה הטוב ביותר)[7], "סיפורי הבימה" ו"אני לא רפופורט"(אנ'); בתיאטרון חיפה - "אירמה לה דוס", "תיירות פנים", ו"בית הקפה של ירח אוגוסט" ; בתיאטרון בית ליסין - "איש הגשם[8]; בתיאטרון הקאמרי - "השמיים הם הגבול"; בתיאטרון באר שבע - "דני והים הכחול"; בתיאטרון חיפה - "דפוקים"; בתיאטרון דימונה - "דינה" ; בפסטיבל עכו - "עקידה" (זוכת פרס המשחק)[9]; בתיאטרונטו - "דרמה קטנה" (הצגה אותה כתב וביים, זוכת פרס ההצגה הטובה ביותר) ו"מקל של קינמון"; בחג המחזמר - "טראסק"; בתיאטרון גשר ביים את המחזה "הקליינט"[10].
בשנת 1997 היה חבר בוועדה האומנותית של פסטיבל עכו. בין השנים 1998- 2000 כיהן כמנהל אמנותי של הפסטיבל. בשנים אלו הועלו כשלושים הצגות, חלקן המשיכו להציג זמן רב לאחר הפסטיבל.
בימוי קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקולנוע, ביים ניניו את הסרטים: "המחצבה" (1990), "שחקנים", (1995) ואת סרטו האוטוביוגרפי"היו לילות", (2010) (תסריט ובימוי)[11]. הסרט, זוכה פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל חיפה לדאנה איבגי ולמאיה כהן ומועמד לשמונה פרסי אופיר.
כמו כן, ביים את סרטים דוקומנטריים: "קוזלצ’יק" (זוכה פרס הסרט הטוב ביותר-פסטיבל הקולנוע היהודי-ורשה) (2015)[12], "מיקשינה" (המוזיאון לאמנות מודרנית - ניו יורק, פסטיבל הסרטים של לונדון) ו"כל אחד והמרמלדה שלו" (על המחזאי והבמאי נסים אלוני).
בימוי טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביים והיה יוצר שותף בסדרות הדרמה "עבודה ערבית" (זוכת פרס סדרת הדרמה בפסטיבל חיפה, פרס פסטיבל הקולנוע ירושלים, פרס ACCOLADE למצוינות לוס אנג'לס), "מרחק נגיעה" (זוכת פרס סדרת הדרמה בפסטיבל חיפה, זוכת שמונה פרסי אופיר, ביניהם: הסדרה הטובה ביותר והבימוי הטוב ביותר), "לתפוס את השמים" (זוכת פרס סדרת הדרמה בפסטיבל הקולנוע ירושלים ופרס אופיר לסדרה הטובה ביותר). הסדרה גם נמכרה להפקת גרסה אמריקאית[13].
"כבודו" (2017–2019), שיצר ניניו (במשותף עם שלמה משיח) וביים[14], זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל הבינלאומי – "Series Mania"[15]. הסדרה נרכשה להקרנה בשירות פריים וידאו ארצות הברית, אוסטרליה ודרום אמריקה ונרכשה ל-remake בארצות הברית (Showtime) בכיכובו של בריאן קראנסטון[16], גרמניה, איטליה, צרפת, ספרד, הודו, טורקיה, דרום קוריאה ורוסיה.
כמו כן, ביים את הדרמות "הלילה של אתי"[17], "דורית-חשיפה איטית" (על פי תסריט של אמו), "עקידה", "הורים ובנים" (זוכת פרס הדרמה הטובה ביותר מטעם רשות השידור), פרקים בתוכנית הסאטירה "החרצופים", סרט אנימציה אמריקאי על חייו של רש"י ושימש כעורך ראשי, יחד עם יוסי קליין, של התוכנית "זום", שעסקה בנושאי תרבות בטלעד, ערוץ 2.
בשנים 2000–2003, ניהל את מחלקת הדרמה בזכיינית ערוץ 2, קשת[18].
כיהן כראש איגוד במאי התיאטרון בשנים 2013-2017.[19].
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2021 זכה רוני ניניו בפרס לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין, מטעם משרד התרבות והספורט. בנימוקי הפרס נכתב[20]:
רוני הוא יוצר, אומן בולט שכל חייו יצירה ואהבה לדבר, איש שהוא "מקהלה" של קולות עשייה מתחומים רבים מהקולנוע לטלוויזיה ולתיאטרון. רוני הביא לתרבות הישראלית מחזות והצגות כבימאי ודרמטורג, וביים סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה שהגיעו ללבבות צופים רבים. עיסוקו הרב בתחומים השונים רק העשיר את עשייתו ואיכות יצירותיו. רוני גם קידם את עולם המחזאות הישראלית וטיפח מחזאים ויוצרים צעירים וחדשים, העז, ליהק וגילה שחקנים חדשים וסלל דרך לכישרונות חדשים. רוני דאג ופעל רבות כמנהל אמנותי לקידום תנאי העסקתם של בימאים עצמאיים וחופש יצירתם. רוני הוא יוצר מוכשר שכולו ״לב״, החתום על אינספור יצירות מגוונות, אומן שלם ונכס לתרבות הישראלית. ועל כל אלה מוענק לו הפרס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רוני ניניו- רוני ניניו, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
רוני ניניו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- רוני ניניו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- רוני ניניו, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- רוני ניניו, דף שער בספרייה הלאומית
- רוני ניניו, בארכיון הבימה
- רוני ניניו, באתר מחזאי ישראל
- רוני ניניו, באתר המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה של אוניברסיטת תל אביב
- רוני ניניו, באתר ארכיון "הבימה"
- ליקי אגינסקי, גם הוא ישמח לביים מחזמר, חדשות, 6 בספטמבר 1989 - ריאיון
- מירב קריסטל, אהבה מחוץ לקונצנזוס, באתר ynet, 23 בינואר 2007 - ריאיון
- ציפי שוחט, מרחק נסיעה, באתר הארץ, 10 במאי 2007
נירית אנדרמן, רוני ניניו יצר את "טור פרידה" בתחושה שמשהו רע עומד לקרות, באתר הארץ, 27 במרץ 2024
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 גידי אורשר, הרוסיה הלבנה של רוני ניניו, מעריב, 7 בספטמבר 1980
- ^ מיכל הולצמן, סוכנות פוגל־לוין "לקחה" את שני הפרסים הראשונים, מעריב, 20 בדצמבר 1989
- ^ שוש אביגל, תיאטרון / פתפותי סגנון - ״עלילות עקביה״ - תיאטרון החאן, חדשות, 3 בפברואר 1992
- ^ שוש אביגל, בכורה - מול סוגר ההיסטוריה - א.ב יהושע, החאן, בימוי: רוני ניניו, חדשות, 12 במאי 1988
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "יחזקאל": אי אפשר שלא להשוות, באתר הארץ, 5 במאי 2015
רון שוורץ, מעשה אמנות, באתר גלובס, 4 ביוני 2015 - ^ שי הרלב, עכבר העיר, רוני ניניו חוזר למערת המכפלה בלי חשש מביקורות, באתר הארץ, 29 במרץ 2013
- ^ מיכאל הנדלזלץ, אותו ואת אחותו, באתר הארץ, 31 במאי 2004
אורי איילון, קם יורש ללוין ואלוני, באתר גלובס, 5 במאי 2004 - ^ ירמי עמיר, מי מפחד מרגשנות, באתר גלובס, 17 ביוני 2007
- ^ שוש אביגל, עכו: תעודת גמר, כותרת ראשית, 24 באוקטובר 1984
- ^ ציפי שוחט, תיאטרון גשר יקרין סרטים מרוסיה ויחזק את הקשר עם התרבות הישראלית, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2009
- ^ אורי קליין, "היו לילות": הפסד במגרש הביתי, באתר הארץ, 11 במרץ 2010
- ^ גילי איזיקוביץ, אבא לא היה קאפו, באתר הארץ, 16 באפריל 2015
- ^ רותה קופפר, גרסה אמריקאית לסדרה "לתפוס את השמים", באתר הארץ, 11 בדצמבר 2013
- ^ איתי שטרן, על סט הסדרה החדשה "כבודו": כשבנו של השופט נאשם בדריסה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2016
- ^ איתי שטרן, הישג לטלוויזיה הישראלית: הסדרה "כבודו" זכתה בפסטיבל יוקרתי בצרפת, באתר הארץ, 22 באפריל 2017
- ^ איתי שטרן, רשת הכבלים "שואוטיים" תשדר את הגרסה האמריקאית של "כבודו", באתר הארץ, 21 באוקטובר 2017
- ^ מאולץ ומתוחכם, באתר גלובס, 17 ביוני 2003
- ^ אביבה קרול, רוני ניניו - מנהל דרמה ופיתוח בקשת, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2000
- ^ תמר רותם, רוני ניניו נבחר ליו"ר איגוד במאי התיאטרון, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2013
יאיר אשכנזי, יו"ר איגוד במאי התיאטרון תוקף את מנכ"ל ארגון השחקנים על התייצבותו לצד רגב, באתר הארץ, 13 ביוני 2015 - ^ משרד התרבות והספורט הכריז על הזוכים והזוכות בפרסי השר לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין לשנת 2021, באתר משרד התרבות והספורט