רונלד דה פיניו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופ' רונלד דה פיניו - 2011

רונלד דה פיניואנגלית: Ronald A. DePinho, נולד ב-1955) הוא רופא אמריקאי, לשעבר פרופסור לרפואה באוניברסיטת הרווארד ובישיבה יוניברסיטי והחל מ-2011 נשיא המרכז לסרטן ע"ש מ' ד' אנדרסון באוניברסיטת טקסס, הנחשב כיום למוסד הטוב ביותר בארצות הברית לחקר הסרטן‏[1]. ידוע בעיקר בשל הצלחתו להזקין ולאחר מכן להצעיר בחזרה עכברי מעבדה, תגלית אשר יש סיכוי שתפרוץ בעתיד את הדרך להצעיר גם בני אדם באופן דומה‏[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה פיניו נולד ב-1955 ברובע ברונקס בניו יורק, הילד השלישי מתוך חמשת ילדיהם של סלסט ואלווארו דה פיניו. אביו היה מהגר בלתי חוקי, שהגיע מכפר קטן בפורטוגל, לניו יורק, ב-1939, כנוסע סמוי, חבוי בספינת מיטען‏[3].

דה פיניו היה בילדותו אסתמטי עד כדי סכנת חיים, אולם התגבר על כך, הפך לספורטאי ורץ למרחקים ארוכים. הוא אף זכה לחגורה שחורה (דרגה שש) באמנות הלחימה הקוריאנית טאקוונדו[4]. ב-1976 הוא היה הקפטן של נבחרת אוניברסיטת פורדהאם, בניו יורק, שזכתה באליפות העולם במקצוע זה‏[5].

לא רק שהספורט לא הפריע ללימודיו של דה פיניו, אלא ההיפך הנכון - הוא סיים שנה אחר כך, ב-1977, בהצטיינות, לימודי תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת פורדהאם. משם הוא עבר ללמוד רפואה בבית הספר לרפואה על שם אלברט איינשטיין בישיבה יוניברסיטי בניו יורק וסיים גם שם בהצטיינות ב-1981. בתקופה זו ייסד דה פיניו לראשונה בישיבה יוניברסיטי את האקדמיה לאמנויות הלחימה. דה פיניו התמחה ועשה את לימודי הפוסט דוקטורט בבית החולים הפרסביטריאני של ניו יורק, השייך לאוניברסיטת קורנל ולאוניברסיטת קולומביה במשותף ומשם חזר להמשך לימודי הפוסט דוקטורט לישיבה יוניברסיטי.

הוא פגש את אשתו, ד"ר לינדה צ'ין, באקדמיה לאמנויות הלחימה שלו, בישיבה יוניברסיטי. היא הייתה אז סטודנטית לרפואה והוא היה באותה עת תלמיד לפוסט דוקטורט שם. צ'ין היגרה לארצות הברית עם משפחתה, מסין, בהיותה בת 15. היא רופאה כיום, ומרצה וחוקרת אף היא במכון אנדרסון כמוהו. ד"ר צ'ין מנסה במסגרת מחקרה למצוא במדויק את הקוד הגנטי של כמה אלפי סוגים שונים של מחלת הסרטן, מתוך כוונה למצוא תרופה ספציפית ומוכוונת גנטית לכל אחד ואחד מהסוגים הללו, בשונה מהמלחמה הכוללנית יותר שנוהלה כנגד המחלה עד היום.

לבני הזוג דה פיניו שלושה ילדים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את לימודיו חזר דה פיניו לבית הספר לרפואה של הישיבה יוניברסיטי, ושם הוא שימש כחוקר סרטן וכמרצה במשך מעל לעשר שנים. הוא ייסד ב"ישיבה יוניברסיטי" את מכון הסרטן הכלל ארצי הראשון של ארצות הברית. ב-1997 עזב את הישיבה יוניברסיטי ועבר לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, שם המשיך במחקריו על הבסיס הגנטי של הסרטן וכיהן כפרופסור ומרצה לרפואה.

אביו של דה פיניו מת מסרטן המעי הגס ב-1998, כשהבן כבר היה פרופסור לרפואה בהרווארד. נראה כי מחלת האב הייתה אחד התמריצים של דה פיניו לפנות לכיוון המחקר העיקרי שלו - גנטיקה מולקולרית של מחלת הסרטן.

ב-1 בספטמבר 2011 מונה דה פיניו לנשיא מרכז הסרטן של אוניברסיטת טקסס, הנשיא הרביעי בלבד, ב-70 שנות קיומו של מוסד זה, הנחשב כיום לטוב מסוגו בארצות הברית.

היפוך תהליך ההזדקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי דה פיניו, חקר ההזדקנות וחקר הסרטן הינם שני צדדים של אותו מטבע. ככל שהאדם מזדקן יותר, גדלים סיכוייו לחלות בסרטן. ואכן, התגלית שהייתה לאבן דרך רבת משמעות בחקר ההזדקנות אירעה תוך כדי חקר הסרטן:

על פי ידיעה שפורסמה ב"Nature Online" ב-28 בנובמבר 2010, צוטטה ב"הרווארד גאזט" באותו יום‏[6], והופיעה ב-Nature עצמו ב-6 בינואר 2011[7]: "קבוצת חוקרים בהנהגת פרופסור רונלד דה פיניו מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד ביצעה בעכברים, לראשונה, היפוך דרמטי של היבטים רבים של הזיקנה... לרבות היפוך תהליכי הירידה בפריון, ביכולת הקוגניטיבית ועוד". המכתב של דה פיניו וחבריו, בו נכללה הידיעה הזו, התקבל במערכת Nature במאי 2010 ונבדק על ידם כחצי שנה בטרם פורסם אונליין.

דה פיניו וקבוצתו גידלו עכברים בעלי טלומרים קצרים, אשר כתוצאה מזה הראו מאפיינים רבים של זיקנה כבר בצעירותם. הם הצליחו לגרום להם לייצר את האנזים טלומראז המאריך את הטלומרים והראו כי כתוצאה מהארכת הטלומרים על ידי הטלומראז נעלמו מאפייני הזיקנה הללו. בין השאר הצליחו דה פיניו וחבריו לגרום להתחדשות תאי עצב של העכברים, לשיפור בפוריות שלהם ולהבראת איברים שנפגעו בתהליך ההזדקנות, ובהם הכבד, המעיים והטחול.

לדברי דה פיניו בשיחה עם "כלכליסט" הישראלי:

"רקמות ישנות שהתבלו יכולות לחזור אחורה בזמן. זה אומר שכבד שנהרס יכול לחזור לימיו הטובים ושעור מקומט יכול להימתח שוב. יש לנו בגוף יכולת מובנית להתחדש שוב ושוב, אם רק נסיר את המנגנון הספציפי שגורם לגוף שלנו להפסיק לעשות את זה... זו הפעם הראשונה שהגיל הושב לאחור ביצור חי... אני מאמין שהתגלית הנוכחית תאפשר בעתיד... להוריד את שיעור המתים מסרטן, מסוכרת, מאלצהיימר ומעוד מחלות שאופייניות לבני 60 ומעלה. במקום להילחם במחלות הללו אנחנו יכולים למנוע את התהליך... אם נצליח למנוע את הסרטן מראש ולשחק עם הטלומרים כרצוננו, נוכל להאריך את החיים שלנו באופן דרמטי"‏[8].

הדרך לתרופה להזדקנות האנושית עדיין רחוקה כמובן וקיים גם החשש שהטלומרים שאינם מתקצרים כמו בהזדקנות הרגילה, יגרמו לסרטן, אבל יש כאן התחלה מבטיחה למלחמה בהזדקנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.