רוסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוסה
Русе
סמל העיר
סמל העיר
מדינה / טריטוריה Flag of Bulgaria.svg  בולגריה
מחוז רוסה
ראש העיר בוז'ידאר איבאנוב יוטוב
שטח 127.124 קמ"ר
גובה 45 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

165,283‏  (נכון ל-2010)
קואורדינטות 43°49′N 25°57′E / 43.817°N 25.950°E / 43.817; 25.950קואורדינטות: 43°49′N 25°57′E / 43.817°N 25.950°E / 43.817; 25.950
אזור זמן UTC +2
http://www.ruse-bg.eu
בניין האופרה ברוסה
רחוב אלכסנדרובסקה-הרחוב המרכזי ברוסה
ביתו של הסופר אליאס קנטי
המסגד ברוסה

רוסהבולגרית Русе, בטורקית עות'מאנית רוֹסְצ'וּק) היא עיר נמל בבולגריה והחמישית בגודלה מבחינת כמות אוכלוסין במדינה. רוסה היא בירת מחוז רוסה ושוכנת בצפון המדינה לגדות הדנובה, בסמוך לגבול עם רומניה, 251 קילומטרים מהבירה סופיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה וימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי התיישבות מאורגנת ומצודה שנמצאו באזור מתוארכים להמאה ה-3 לפנה"ס, עידן הממלכה התראקית. בתקופת אספסיאנוס הקימו הרומאים במקום מצודה, כחלק מביצורי הגבול הצפוני של מואסיה. שמה של המצודה - סקסגינטה פריסטה (Sexaginta Prista) בא מעירוב של לטינית ויוונית ומשמעותו העיר בת 60 הספינות. לאחר הפיצול באימפריה הרומית עברה המצודה לחזקת האימפריה הביזאנטית ובמהלך המאה ה-6 הוחרבה בפשיטות של שבטים אווארים וסלאבים. במהלך המאה ה-13 תקופת האימפריה הבולגרית השנייה, הוקמה בסמוך לשרידי המצודה הרומית, מצודת דרכים חדשה שנקראה רוּסִי והוותה חלק ממערך ההגנה של האימפריה הבולגרית.

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1388 נפלה מצודת רוסי בידי צבאותיו של מוראט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית. ב-1595 נכבשה העיר על ידי מיכאי האמיץ נסיך וולאכיה ולאחר כיבושה מחדש הרחיבו העות'מאנים את ביצוריה ובמהלך המאה ה-18 היא הפכה לאחת ממצודתיהם המרכזיות. בתקופה בה שלטה במקום האימפריה העות'מאנית נקראה העיר רוסצ'וק (Rusçuk) וכך היא קרויה על ידי היהודים יוצאי בולגריה עד ימינו. ב-1864 נקבעה העיר כמקום מושבו של הפחה וכבירת פלך הדנובה של האימפריה. בתקופה זו עברה העיר מהפכה חינוכית ותרבותית, כאשר נבנו בתי ספר עצמאיים, הופץ עיתון בשפה הבולגרית ונפתחו קונסוליות של מדינות אירופיות.

לאחר עצמאות בולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בפברואר 1878, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878), נכבשה העיר בידי צבא האימפריה הרוסית ולאחריה נכללה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין בשטחה של נסיכות בולגריה. בשלהי המאה ה-19 התפתחה רוסה לכדי מרכז כלכלי ותרבותי אזורי ואוכלוסייתה הורכבה מתמהיל אתני שכלל 43.36% בולגרים, 39.2% טורקים ו-7.43% יהודים. לאחר מלחמת הבלקן השנייה איבדו הבולגרים את חבל דרום דוברוג'ה לממלכת רומניה ורוסה שהייתה מרכז כלכלי אזורי לחבל, איבדה מחשיבותה וסבלה ממשבר כלכלי חריף. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה העיר בסיס לוגיסטי לורמכט ומצבורי הדלק שבה היוו יעד להתקפות פרטיזנים.

רוסה מחוברת אל העיר הרומנית גיורגיו (Giurgiu) באמצעות גשר שנחנך ב-1954 המכונה "גשר הידידות" ומתוח מעל הדנובה. רוסה ידועה בשל מבני המגורים והציבור שבה שחלקם נבנו בסגנונות אדריכלות הבארוק ורוקוקו וכן בשל הטיילת שלאורך החוף, הפנתיאון לזכר מרד אפריל הבולגרי ומספר מוזיאונים.

כלכלה ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסה היא מרכז תעשייתי ולוגיסטי בבולגריה. בפאתי העיר 2 אזורי תעשייה ואחסנה מרכזיים וכן 2 מרכזי דיוטי פרי. בסמוך לעיר תחנת כוח תרמודינמית המייצרת חשמל בהספק של 600 מגה וולט אמפר ונמצאת בבעלות חברת אנרגיה מסלובניה. ענפי התעשייה המרכזיים ברוסה הם עיבוד מזון, טקסטיל, תעשייה כימית וזיקוק נפט. בנמל העיר קיימת מספנה ובה מתחזקים ומתקנים ספינות. רוסה ממוקמת במרכז צומת מסילות רכבת בבולגריה. קו הרכבת הראשון לעיר נחנך עוד ב-1867 ובימינו היא מקושרת לסופיה, וארנה ובוקרשט בקווים מהירים. כ-15 קילומטרים דרומית מזרחית לעיר ממוקם נמל התעופה שְטְרָאקְלֶבוֹ המשמש לתעבורת סחורות ונוסעים פנים בולגרית.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית העיר מצויה במגמת קיטון בשל שיעור תמותה העולה על שיעור הילודה ובשל הגירה שלילית שנבעה מהמשבר הכלכלי שחוותה בולגריה לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי. בעשור הראשון של המאה ה-21 קטנה אוכלוסיית העיר ב-14.48%.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסה שורר אקלים ממוזג מתון. ברצועה צרה לאורך הדנובה קיימים מאפיינים מסוימים של אקלים ים תיכוני. הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 12oc וערכי הקיצון הממוצעים נעים מ-0oc בינואר ועד 23oc ביולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 112 מילימטרים.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות רוסה

הקהילה היהודית ברוסה נוסדה בשלהי המאה ה-18 על ידי פליטים יהודים מבלגרד ובמהלך המאה ה-19 הותקפה מספר פעמים על ידי חיילי צבא האימפריה הרוסית במסגרת המלחמות בין העות'מאנים לרוסים. יהודי העיר נטשו אותה מספר פעמים, נמלטו לבוקרשט וחלקם שב מאוחר יותר. בראשית המאה ה-20 מנתה הקהילה 4,000 נפשות. בעיר פעלה מערכת חינוך יהודית מפותחת ובה כיתות גן, בית ספר יסודי ופרו גמנסיה. בקרב בני הקהילה נרשמה פעילות ציונית ענפה לצד פעילות קומוניסטית.

בספטמבר 1939 גורשו כמה מאות מיהודי העיר במסגרת המסע לגירוש נתינים זרים ובינואר 1940 הוחל על בני הקהילה החוק להגנת האומה שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג. ב-10 במאי 1943 תוכנן גירושם של 477 מיהודי רוסה וראזגרד למחנות ההשמדה כמכסה ראשונית לקראת גירוש כל בני הקהילה, אך הוא לא יצא לפועל. ביולי 1943 גורשו כמה מאות מיהודי העיר וחלקם נשלחו ל-3 מחנות ריכוז שהיו פזורים בשטח ממלכת בולגריה ופעלו עד ספטמבר 1944. מרבית יהודי העיר עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העיר רוסה בוויקישיתוף

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]


רשויות מקומיות וערי מחוז רוסה שבבולגריה
רוסהביאלהוטובודווה מוגיליסליבו פולהבורובוצנובואיבנובו מחוז רוסה