רופא מרדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רופא מרדים הוא רופא האחראי על פעולת הרדמת מטופל במהלך פרוצדורה כירורגית, כללית או אזורית. בנוסף להחדרת חומרי הרדמה למטופל במהלך כל הפעולה הכירורגית המבוצעת בו, הרופא המרדים אחראי על ניטור מצב החולה והשגחה על מערכות החיים הקריטיות ומדדי לחץ הדם, קצב הלב, נשימה, תפקוד כליות ומוח ומדדים נוספים החיוניים לתפקוד התקין של הגוף ולהצלחת הניתוח.

תפקידו של הרופא המרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו של הרופא המרדים הוא למעשה פיקוח רפואי ותרופתי על מטופל שעומד בפני הליך כירורגי. פיקוח זה כרוך, בין השאר, בגילוי מבעוד מועד של כל גורמי הסיכון שמטופל חשוף אליהם, ולהתאים את שיטת ההרדמה למטופל.

הרופא המרדים מתאים לכל מטופל את התרופות להרדמה המתאימות לו, על מנת לאפשר לכירורג לבצע את הניתוח על הצד הטוב ביותר, ובמקביל לשמור על מצבו הפיזיולוגי של המטופל ועל מדדים תקינים לאורך כל הניתוח. תפקידו של הרופא המרדים ממשיך גם עם תום הניתוח, בהערת המטופל ובפיקוח על התאוששותו מהניתוח. בהתאמת חומרי הרדמה יכול הרופא המרדים לסייע לתהליך ההתאוששות וההחלמה של המטופל ולהקל עליו.

על הרופא המרדים להחזיק בידע בכל הנוגע למערכות הגוף האנושי, תגובות הגוף במצבים שונים, תרופות שונות ודרך פעולתן בגוף.

מצב הרופאים המרדימים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, אין הכרח כי רופא מרדים יהיה רופא אשר לאחר לימודי הרפואה התמחה ברפואה מרדימה במשך 5 שנים, בעיקר בשל מחסור חמור ברופאים מרדימים מומחים ועלייה מתמדת במספר הניתוחים. מספר הניתוחים בישראל עלה בעשור שבין שנת 1990 לשנת 2000, בכ-60%, וסבורים שעד לשנת 2015 יגדל המספר הזה ב-50% נוספים וידרשו עוד כ-300 רופאים מרדימים‏[1]. מצוקת התחום אף זכתה לדו"ח מבקר המדינה בשנת 2008.

כמעט כל הליך כירורגי כרוך בהרדמה – מקומית, אזורית או כללית. למעט הרדמה מקומית, את ההרדמה מבצע רופא מרדים, לפעמים רופא מרדים מומחה ולפעמים רופא מרדים שלא התמחה ברפואה מרדימה.

רופאים מרדימים מומחים התמחו, בנוסף להתמחותם ברפואה מרדימה, בענף רפואה אחר כגון רפואת שיניים, מיילדות, הליכים טרום ניתוחיים, כאב, טראומה, טיפול נמרץ ועוד. בישראל ישנם כ-750 רופאים מרדימים.

סוגי הרדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרדמה#סוגי ההרדמה

שלושה סוגי הרדמה מבוצעים בהליכים כירורגיים:

  • הרדמה מקומית – מבוצעת באמצעות הזרקת חומר המדכא את הקולטנים המעבירים תחושת כאב, ומיועדת לאזורים קטנים.
  • הרדמה אזורית – מבוצעת באמצעות הזרקת חומר המשתק את ההעברה העצבית לעמוד השדרה, ומתאימה לאזורים שסביב האגן ולניתוחים כמו ניתוח קיסרי, ניתוחי אגן וניתוחי שברים.
  • הרדמה כללית/מלאה – מבוצעת על ידי דיכוי כללי של התחושה המוטורית, הסנסורית והתחושתית של מערכת העצבים, ומתאימה לכל סוג של ניתוח שנמצא כי דרושה בו הרדמה מלאה, גם ניתוחים שלרוב מבוצעים בהרדמה אזורית אולם במקרים דחופים מבוצעים בהרדמה כללית, כמו למשל ניתוח קיסרי. בהרדמה כללית ברוב המקרים מחדירים צינור לקנה הנשימה של המנותח, מכיוון שאינו נושם בכוחות עצמו במהלך הניתוח ונשימתו היא באחריות הרופא המרדים.

סיכונים הכרוכים בהרדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ההרדמה מלווה בתופעות לוואי שעלולות להיות מסוכנות בהיעדר טיפול. בהרדמה כללית, מכיוון שמחדירים צינור לקנה הנשימה כאמור, ולפעמים מופעל כוח על מנת להחדיר את הצינור, יש סיכון של צרידות, כאב גרון, שבר שיניים ובמקרים קשים פגיעה מוחית ואף מוות. סיבוכים מצד מערכת הלב וכלי הדם, בעיקר באנשים שיש להם תחלואה קודמת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיטל יסעור-בית אור, מחסור חמור ברופאים מרדימים בישראל, באתר ynet‏, 17 במרץ 2006