רוקדים בלונאסה
| כתיבה | בריאן פריל |
|---|---|
| מבוסס על |
רוקדים בלונאסה  |
| מוזיקה |
Bill Whelan |
| מקום ההתרחשות | מחוז דניגול, אירלנד |
| תקופת ההתרחשות | אוגוסט 1936 |
| סוגה | דרמה |
| הצגת בכורה | 24 באפריל 1990, תיאטרון אבי, דבלין |
| שפה | אנגלית |
| פרסים |
פרס אוליבייה, מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר |
  | |
רוקדים בלונאסה (באנגלית: Dancing at Lughnasa) הוא מחזה מאת בריאן פריל משנת 1990 על זיכרון ילדות של קיץ בשנת 1936 בעיירה בדיונית בשם בליבג במחוז דניגול באירלנד סביב חג הלונאסה. המחזה מסופר מנקודת מבטו של מייקל אוונס, המספר, אשר מגולל את זיכרונותיו מהקיץ בו היה בן שבע בבית אמו ודודותיו.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוקדים בלונאסה מבוסס קלות על סיפור חייהן של אמו של פריל ואחיותיה, שחיו בגלנטיז לחופו המערבי של מחוז דניגול. המחזה מתרחש בקיץ 1936 ומתאר את ימי שלהי הקיץ, עת נדמה כי מציאת אהבה אפשרית עבור שלוש מהאחיות לבית מונדי: כריס, רוז וקייט, בעוד המשפחה מקבלת את פניו של האח שחזר ממיסיון באפריקה. אולם, בתום הקיץ המשפחה חוזה בעצב ובמחסור הכלכלי שממנו תסבול, וכל התקווה נגוזה. הימים הם הימים הראשונים של אוגוסט, סביב חג הלונאסה, חג הפירות הראשונים בפולקלור האירי, אולם המחזה מתאר קציר דל עבור האחיות מונדי.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמש האחיות מונדי – קייט, מגי, אגנס, רוזי וכריסטינה – כולן אינן נשואות, מתגוררות בקוטג' בעיבורי בליבג. האחות הבכירה, קייט, היא מורה בבית ספר, והיחידה בעלת עבודה בשכר גבוה. אגנס ורוז סורגות כפפות ומוכרות אותן בעיירה ומרוויחות מעט כסף התורם לכלכלת הבית. כמו כן, הן עוזרות למגי באחזקת הבית. למגי ולכריסטינה, אמו של מייקל, אין הכנסה כלל. מייקל בן שבע ומשחק סביב הבית. כל המחזה מתרחש בתוך הבית, כשהאירועים שבחוץ מדווחים על ידי הדמויות שבפנים או על ידי המספר.
האח הגדול במשפחה, ג'ק, חזר לאחרונה לבית לאחר 25 שנים שבהן שימש כומר במיסיון במושבת מצורעים בכפר נידח בשם ריאנגה באוגנדה. הוא סובל ממלריה וחווה קשיים בזיכרון, לרבות שמות האחיות ומלים באנגלית. מתברר במחזה כי במהלך שהותו באוגנדה הוא נדמה לבני המקום וזנח חלק ניכר מן הקתוליות שבו. ייתכן כי זו הסיבה האמיתית שבגינה נשלח חזרה הביתה.
ג'רי, אביו של מייקל, הוא ולשי. הוא אדם שרמנטי, אם כי לא ניתן לסמוך עליו, והוא תמיד מתנהג כליצן. הוא סוחר נודד במקצועו שמוכר גרמופונים. הוא מבקר לעיתים רחוקות ותמיד ללא התרעה. ממקלט רדיו בשם "מרקוני", אשר פועל לסירוגין, בוקעים ברגעים די אקראיים צלילי ריקוד משנות ה-30 של המאה ה-20, וכן מוזיקה עממית אירית. הדבר מביא את בנות המשפחה לפרצי ריקוד פתאומיים.
העוני וחוסר הביטחון הכלכלי של האחיות הוא רעיון חוזר במחזה, וכן החיים הלא ממומשים שלהן. האחיות מעולם לא התחתנו, אם כי ברור שהיו להן מחזרים שהן זוכרות בחיבה.
קיים מתח בין ההתנהגות הנוקשה והנאותה הנדרשת מצד הכנסייה הקתולית, כפי שבאה לידי ביטוי באופן צורמני בקולה של קייט הישרה, לבין הפגניות הרגשית שלוחת הרסן של האנשים המקומיים בגבעות מחוז דניגול ושל אנשי השבטים באוגנדה.
ישנה אפשרות כי ג'רי רציני הפעם בהצעת הנישואין שלו לכריסטינה. בביקורו זה הוא אומר כי הוא הולך להצטרף לבריגדות הבינלאומיות ולהילחם במלחמת האזרחים בספרד, לא ממחויבות אידאולוגית אלא מרצונו בהרפתקה. מתח דומה קיים כאן בין הכוחות חסרי האלוהים שאליהם הוא רוצה להצטרף לבין כוחותיו של פרנסיסקו פרנקו שנגדו הוא עתיד להילחם, כוחות שנתמכים על ידי הכנסייה הקתולית.
פתיחתו של מפעל לסריגים בכפר מחסלת את תעשיית הכפפות הסרוגות הביתית של אגנס ורוז. בנוסף, הכומר של הכפר אומר לקייט כי אין מספיק תלמידים בבית הספר כדי להמשיך את משרתה בשנה הקרבה בספטמבר. היא חושדת שהסיבה האמיתית היא אחיה, ג'ק, שהשקפות הכפירה שלו נודעו לכנסייה והכתימו אותה.
יש תחושה שהחיים הביתיים הקרובים של האחיות, חיים שאותם הכירו מילדות, עומדים להיקרע. המספר, מייקל המבוגר, מספר כי אכן זה מה שקורה בסופו של דבר.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קייט מונדי – קייט היא הבכורה מבין האחיות מונדי ומתנהגת כאמן בשל כך. כמורה בבית ספר, היא המפרנסת הראשית של המשפחה, אולם המוניטין שלה כ"אווזה" בכיתה מחלחל גם הביתה. היא קתולית אדוקה, דבר אשר נרמז בבוז שהיא רוחשת למנהגים הפגניים של הלונאסה ולאובדן אמונתו של ג'ק. עם זאת, רגישותה ניכרת לאורך המחזה ודרך הסיפור של מייקל, שטוען שלא ניתן לנחמה כאשר ג'ק נפטר.
- מגי מונדי – במקום קריירה, מגי ניצבת כעקרת הבית הראשית. לאורך המחזה היא מתגלה כמשרתת מטרה עמוקה יותר של הבדחנית של המשפחה, אשר מפיגה מתחים כאשר הם עולים. בחוצפתה היא קוראת תגר על סמכותה של קייט בקוראה לה "קיטי", בעודה אשת סודה של קייט. מגי חולמת על עצמה בהקיץ כשנודע לה על הצלחתה של חברתה הטובה. ההרהור השקט והפתאומי של באמצע המונולוג שלה עומד בניגוד עמוק לדרך הדיבור המשתובבת שלה.
- כריסטינה מונדי – בגיל 26, כריס היא הקטנה מבין האחיות מונדי, וגם לה, כמו למגי, אין עבודה. ג'רי אוונס הרה איתה יחד את מייקל שבע שנים קודם לכן, והוא נכנס לחייה ויוצא מהם כרצונו. כתוצאה מכך, כריס מתנודדת בין שקיעה בדיכאון עמוק כשהוא עוזב לבין התמלאות באופטימיות כי ביקורו הבא יהיה לתמיד. חוסר ההכנסה שלה יכול להוביל אותה לגישה מגוננת על גידול בנה, והדבר ניכר כאשר קייט קונה למייקל סביבון בתחילת המחזה.
- רוז מונדי – רוז בת 32 אך מתנהגת פחות מכפי גילה כתוצאה מלקות התפתחותית. מצב זה מציב אותה כפגיעה במיוחד אל מול דמות שאינה נראית במחזה, דני בראדלי, אשר רוז חושבת שהוא מאוהב בה. אולם, אחיותיה מאמינות כי דני בראדלי מנצל את אופייה הפשוט לתועלתו האישית. רוז קרובה במיוחד לאחותה הגדולה, אגנס, עמה היא סורגת כפפות למכירה בעיירה. דרך הסיפור של מייקל ניתן ללמוד כי לאחר שרוז עוזבת את הבית עם אגנס, היא מתה בסופו של דבר בהוספיס למחוסרי כול בסאות'וורק, לונדון, בשנות ה-50 של המאה ה-20.
- אגנס מונדי – אגנס היא שקטה ומהורהרת, סורגת כפפות עם רוז ומסייעת באחזקת הבית. נדמה שהיא מתאהבת בשקט בג'רי וקופצת במהירות להגנתו. עם זאת, סיפורו של מייקל מגלה כי עתידה של אגנס עגום. סריגתה אינה מפרנסת אותה עם פתיחת המפעל לסריגים. בשל תחושת האחריות ההורית שהיא חשה לרוז, היא עוזבת יחד איתה ללונדון, בנתקה כל קשר עם המשפחה, ומתה בנסיבות עגומות.
- מייקל אוונס – מייקל אינו מופיע על הבמה כילד, אולם נוכחותו נרמזת על ידי הדמויות האחרות. בתור ילד מייקל נראה מוקף באהבה מכל האחיות. מייקל הבוגר, שמשמש מספר, אומר את שורותיו מצד הבמה, אם כי נוסף על תיאור המהלך על הבמה, הוא מגלה את עתידן של הדמויות במחזה.
- ג'רי אוונס – ג'רי אוונס מתואר בתחילה כדמות שלילית ביותר, במיוחד מצד קייט, מכיוון שעזב את כריס לאחר שהביא איתה לעולם ילד מחוץ לנישואין. אולם, עם הופעתו הראשונה במחזה, ג'רי נראה כגבר כובש, שבאמת ובתמים רוחש חיבה לכריס. עבודתו הנוכחית כמוכר גרמופונים, ועבודתו הקודמת כמדריך ריקודים סלוניים, מייצגים את החופש שלו, בניגוד גמור לחיים של האחיות מונדי הקופאות על שמריהן. הדבר נעשה בולט עוד יותר כאשר הוא עוזב את אירלנד להצטרף לבריגדות הבינלאומיות במלחמת האזרחים בספרד, עניין שקייט אינה מרוצה ממנו. לאורך הסיפור של מייקל הקהל לומד כי ג'רי נותר עם צליעה לאחר שנפל מאופנוע בברצלונה. בעוד יש לו רגשות רומנטיים כלפי כריס, ג'רי נראה נואה במיוחד לעבר אגנס, אם כי טיבם האמיתי של היחסים ביניהם מוטל בספק. הקהל גם לומד שלג'רי משפחה נוספת בוויילס הנסתרת מן המשפחה, וכי כל הצעות הנישואין שלו לכריס לא היו אמיתיות. מייקל המספר הבוגר מספר כי לאחר מותו של ג'רי בשנות ה-50, יצר עמו קשר אחיו החורג מדרום ויילס, אשר גילה כי לג'רי הייתה אישה ומספר בנים בעת התרחשות המחזה.
- האב ג'ק – ג'ק הוא בשנות החמישים לחייו. הוא עזב את הבית כאיש צעיר לעבוד במיסיון במושבת מצורעים באוגנדה. מעבר לכך, הוא היה כומר קתולי בצבא הבריטי במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה. רוחשים לו כבוד רב בדניגול על עבודתו המיסיונרית המצורעים. עם זאת, שובו הפתאומי לבליבג מסיבות שאינן ידועות סלל את הדרך לשינויים גדולים. הוא מתקשה בזיכרון ושוכח לעיתים קרובות את שמות אחיותיו, או שהוא מבלבל אותן עם המשרת אוקאווה שעמו היה בקשרים קרובים. ג'ק מפגין הערצה לאמונות הפגניות של הילידים באפריקה, ונראה שאיבד את אמונתו הקתולית, דבר אשר ייתכן שהיה הסיבה האמיתית לשליחתו הביתה. זוהי דאגה גדולה עבור קייט, הדואגת למוניטין המשפחה. ג'ק מתייחס למייקל כילד שבא מאהבה ולא כאל אחד מחוץ לנישואין, ואומר כי זהו דבר מקובל באוגנדה. בסצנה לקראת סוף המחזה הוא מחליף את הכובע המשולש הקולוניאלי הבריטי, מתנה מן המושל הבריטי, בכובע פשוט יותר של ג'רי. ג'ק הופך את ההחלפה לטקס פגני, תוך שהוא מתייחס לאוגנדה כאל ביתו. זהו ג'רי שעכשיו נוסע לחוץ לארץ בחפשו הרפתקה, בעוד ג'ק קונה שביתה חזרה במולדתו. האב ג'ק נרפא מהמלריה ומהבלבול, אולם מייקל מספר כי הוא מת מהתקף לב זמן קצר לאחר אירועי המחזה.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה עלה לראשונה בתיאטרון אבי בדבלין בשנת 1990. הוא עבר לתיאטרון הלאומי של לונדון ב-1991, שם זכה בפרס לורנס אוליבייה למחזה החדש הטוב ביותר, ומיד לאחר מכן לברודוויי, שם זכה בפרס טוני למחזה הטוב ביותר, כמו גם במועמדות לפרס דרמה דסק למחזה יוצא מן הכלל. צוות השחקנים המקורי כלל את פרנסס טומלטי, ומאוחר יותר את רוזלין לינהאן בתפקיד קייט, אניטה ריבס בתפקיד מגי, בריד ני נכטיין בתפקיד רוז, בריד ברנן בתפקיד אגנס, קתרין ביירן בתפקיד כריס, ג'רארד מקסורלי בתפקיד מייקל, פול הרצברג, ומאוחר יותר סטיבן דיליין, בתפקיד ג'רי אוונס ובארי מקגוורן, ומאוחר יותר אלק מקקאוון, בתפקיד האב ג'ק.
צוות השחקנים המקורי של ברודוויי כלל את רוזלין לינהאן בתפקיד קייט, דרלה מלוי בתפקיד מגי, בריד ני נכטיין בתפקיד רוז, בריד ברנן בתפקיד אגנס, שגם זכתה בפרס טוני על משחקה, קתרין ביירן בתפקיד כריס, ג'רארד מקסורלי בתפקיד מייקל, רוברט גווילים בתפקיד ג'רי אוונס ודונל דונלי בתפקיד האב ג'ק.
המחזה הוצג לאחר מכן בהפקות נוספות באירלנד, בלונדון ובניו יורק. תיאטרון הבימה העלה עיבוד עברי למחזה בשנת 1994 פרי תרגומו של דן אלמגור ובבימויו של עידו ריקלין.
עיבוד לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוקדים בלונאסה עובד לקולנוע בשנת 1998 בכיכובה של מריל סטריפ כקייט מונדי ובבימויו של פאט אוקונור. הסרט זכה בפרס האירי לקולנוע ולטלוויזיה בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר, פרס שקטפה בריד ברנן.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | פרס | קטגוריה |
|---|---|---|
| 1991 | פרס לורנס אוליבייה | המחזה הטוב ביותר |
| 1992 | פרס טוני | המחזה הטוב ביותר |
| 1992 | פרס טוני | השחקנית הטובה ביותר, בריד ברנן |
| 1992 | פרס טוני | בימוי, פטריק מייסון |
| 1992 | פרס דרמה דסק | בימוי, פטריק מייסון |
| 1992 | פרס דרמה דסק | תפאורה, ג'ו ואנק |
| 1991 | פרס איבנינג סטנדרט | המחזה הטוב ביותר |
| 1992 | פרס חוג מבקרי הדרמה של ניו יורק | המחזה הטוב ביותר |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוקדים בלונאסה, באתר הבימה.